סרג'ו קומיסיונה
 |
סרג'וּ קוֹמיסיוֹנה (Sergiu Comissiona; 16 ביוני 1928, בוקרשט, רומניה – 5 במרץ 2005, אוקלהומה סיטי, אוקלהומה, ארצות הברית) היה מנצח ישראלי-אמריקאי יליד רומניה.
סרג'ו קומיסיונה, דמות מוכרת ביותר מ-25 ארצות, היה אחד המנצחים הדינמיים, הרגישים והמנוסים ביותר בתקופתו, שנהנה מהוקרה בינלאומית.
ביוגרפיה
קומיסיונה נולד ב-1928 בבוקרשט בירת רומניה במשפחה יהודית. אביו, ז'אן לופו קומיסיונה, בוגר האקדמיה למסחר בברלין היה תעשיין, בעל בית חרושת למוצרים כימיים שירש מחמיו, והאם, ז'ני לבית האופרכט,[1] הייתה זמרת בהכשרתה. שם משפחתו, "קומיוסיונה", נבע משם מלאכתו של סבו יוסף לופו "קומיסיונרו", כלומר "סוכן המכירות", שחי בזמנו בעיירה טרגו אוקנה במולדובה.[2] סרג'ו ואחותו הגדולה, מילי, גדלו באווירה אינטלקטואלית ואמנותית, פתוחה לתרבויות ודתות אחרות. בילדותם הייתה להם מטפלת גרמניה קתולית, ילידת ויז'ניץ.[3] בימי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט בינואר 1941 הסתתרה משפחת קומיסיונה בדירה במרכז העיר שסופקה לה על ידי משפחה רומנית. זו הייתה אותה משפחה, פרוטופופסקו שמה, שבהסכם, לקחה על עצמה את הבעלות על העסק המשפחתי בעקבות החוק להלאמת עסקי היהודים בימי המשטר הצבאי-פאשיסטי שקם 4 חדשים קודם לכן. באותם ימים כשנאסרה על היהודים גישה לחיי התרבות והאומנות של רומניה, העז בכל זאת סרג'ו קומיסיונה, אז נער, להיכנס לקונצרטים שהתקיימו האתנאום בבוקרשט. אחרי השחרור מהשלטון הפרו-נאצי, למד קומיסיונה בתיכון על שם מאטיי בסאראב אותו עזב לטובת מסגרת לימודים פחות נוקשה, אקסטרנית, שהוקמה בככר רומאנה על ידי קבוצת מורים.[4]
סרג'ו קומיסיונה החל בלימודי כינור בגיל חמש אצל המורה הידועה ברומניה של אז, צ'צ'יליה ניצולסקו לופו, שהייתה הראשונה שהמליצה לו מאוחר יותר לשקול לבחור בקריירה של מנצח.[5] לקח גם שיעורי פסנתר, קרן יער ופיתוח קול. בתיכון הפסנתרן מירצ'ה ברוקר עודד אותו ושילבו ככנר בתזמורת תלמידי התיכון הפרטי. הוא הופיע בנעוריו בשני קונצרטים פומביים והיה לחבר בתזמורת החצי-סימפונית הממלכתית על שם צ'יפריאן פורומבסקו בניהולו של הכנר אמיל קובילוביץ', שהופיעה ברוח התקופה בפני העובדים בבתי חרושת ובמוסדות שונים. לפי המלצת מורתו לכינור, שביקשה שיפתח כישורים לאלתור ומקצבים, השתתף קומיסיונה בגיל 16 בהרכבים למוזיקת ג'אז -בשנים 1946–1947 ב "רביעית רדיו בוקרשט",[6] וכך התוודע אישית לכמה מנגני הג'אז הידועים של בוקרשט באותה תקופה, חלקם יהודים: אוטו יוסטר, ג'ו ריינינגר, סרג'ו מלגמבה, רולאן גראנייה הצרפתי.[7] התחיל לקבל גם שיעורים פרטיים לניצוח מאדוארד לינדנברג (1973-1908), תלמיד לשעבר של הרמן שרכן, מנצח ומורה ב"קונסרבטוריון היהודי" ושלימד גם באקדמיה למוזיקה של בוקרשט. בגיל 17, בשנת 1945 בעידודו של לינדנברג, הופיע הצעיר לראשונה כמנצח, במופע של תזמורת קולגיום הרוקחים בבוקרשט, כשבקהל נמצא אביו. האב (שנפטר באופן פאתומי שנה לאחר מכן, בגיל 50) התלהב מהצלחת בנו וברך על בחירתו לפתח קריירה מוזיקלית כמנצח.[8] את הופעתו הראשונה בניצוח אופרה עשה קומיסיונה באותה שנה, 1945, במופע עם האופרה "פאוסט" מאת גונו בעיר סיביו[9] (כשהמנצח הקבוע לא הגיע מסיבה כלשהי הצליח סרג'ו הצעיר לשכנע את המנהלים, שהוא יכול להחליפו), באותה תקופה יחד עם ידיד, השחקן ז'אן אברמוביץ', שדיקלם שירה, קומיסיונה ניגן באקורדיון בפני פועלים רומנים וחיילים סובייטים. באחד מערבי התרבות האלה, שהתקיים בבית חרושת לגרביים, חייל סובייטי שכעס על דלות הרפרטואר שלו בשירי זמר רוסיים, דקר לו בכידון את האקורדיון.[10] קומיסיונה התקבל בסופו של דבר לאקדמיה למוזיקה של בוקרשט, כשבוועדת הקבלה היה חבר המלחין והכנר ג'ורג'ה אנסקו. למד שם בשנים 1948–1951, בין השאר, תאוריה, הלחנה (אצל יון דומיטרסקו), ניצוח מקהלה, והיה לתלמידם באמנות הניצוח של לינדנברג, של קונסטנטין סילבסטרי וג'ורג'ה ג'ורג'סקו.[11] ברומניה נכנסה בינתיים לעידן המשטר הקומוניסטי. קומיסיונה מצא בשנת 1947 עבודה ככנר באנסמבל הקונפדרציה של האיגודים המקצועיים, תחת ניצוחו של קונסטנטין בוג'אנו. בוג'אנו הרשה לעיתים למוזיקאים צעירים כמו קומיסיונה לנצח בחזרות על התזמורת. יום אחד בשנת 1947 כשבוג'אנו היה חולה, נדרש קומיסיונה לנצח עת התזמורת במופע פובמי ששילב פולקלור, ריקודים, מוזיקת מקהלה וסימפונית, וזכה בהצלחה רבה ובהוקרת חברי האנסמבל. מאותו רגע קודם למשרת סגן מנצח למשך שנתיים (1950-1948).[12] לאחר מכן כיהן כמנהל המוזיקלי של אנסמבל האיגודים המקצועיים למשך 5 שנים (1955-1950) תחת ניהולו האמנותי של סנדו אליאד. ב-16 ביולי 1949 הוא התחתן עם רובין (Robinne) פלדשטיין-פלורין.[13]
בשנות העשרים לחייו התמנה למנצח ראשי של האופרה הממלכתית של רומניה (אנ'), משנת 1956 עד 1959.
בשנת 1959 עזב את רומניה ועלה לישראל יחד עם אשתו, הרקדנית רובין פלורין. משנת 1960 עד 1967 ניהל את התזמורת הקאמרית רמת גן. כן ניהל את התזמורת הסימפונית חיפה משנת 1959 עד 1966. הוא הופיע לראשונה בארצות הברית בניצוח על תזמורת פילדלפיה בשנת 1965, וב-1968 היגר לארצות הברית. לאחר מכן כיהן גם כמנהל מוזיקלי של התזמורת הסימפונית של גטבורג שבשוודיה משנת 1966 עד 1977, והיה למנצח הראשי של תזמורת רדיו הילוורסום בהולנד בשנת 1982. כמו כן היה מנהל מוזיקלי של כמה הרכבים מובילים בצפון אמריקה, בהם תזמורת בולטימור, התזמורת הסימפונית של יוסטון והתזמורת הסימפונית של ונקובר. בין השנים 1967 - 1969 היה מנצח ראשי של תזמורת אלסטר שבצפון אירלנד. הוא ניהל גם את האופרה של ניו יורק. משנת 1969 הקדיש 15 שנים לתזמורת בולטימור, הפך אותה מהרכב נידח לתזמורת מכובדת בקנה מידה ארצי ובהמשך לקח אותה למסע הקונצרטים הראשון שלה מחוץ לארצות הברית וניצח עליה בהקלטותיה הראשונות.
קומיסיונה ניצח על ביצועי בכורה ועל הקלטות ראשונות של מספר יצירות מודרניות, בהן סימפוניות של אלאן פטרסון (אנ'), שהקדיש לו את הסימפוניה ה-9 שלו.
רשימת הקלטותיו כוללת 18 אלבומים. הוא קיבל תואר אביר מסדר האמנויות והספרות מממשלת צרפת ותואר דוקטור לשם כבוד מקונסרבטוריון ניו אינגלנד בבוסטון, היה חבר כבוד של האקדמיה השוודית למוזיקה וייסד תחרות לאומית למנצחים אמריקאים צעירים מטעם תזמורת בולטימור.
קומיסיונה ואשתו היו לאזרחים אמריקאים ב-4 ביולי 1976, בטקס מיוחד לחגיגות המאתיים בפורט מקהנרי במפרץ בולטימור. קומיסיונה התגורר שנים רבות בניו יורק.
קומיסיונה מת מהתקף לב באוקלהומה סיטי, שעות אחדות לפני קונצרט שתוכנן לו שם.
לקריאה נוספת
- Evrei din România - Breviar biobibliografic Hasefer, București, 2008 עמוד 110 (ברומנית)
- Cecilia Burcescu A Romanian Rhapsody: The Life of Conductor Sergiu Comissiona an authorized biography, with a coda by Murray Sidlin, Xlibris Corporation, 2008
- Claudiu Ionescu „Famous Romanians - Conductor Sergiu Comissiona”, Masonic Forum Magazine No.16, 16 septembrie 2003
- David M.Cummings (ed) International Who's who in Music and Musicians Directory Psychology Press vol.1 2000/2001
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
