ספק ממזר
ספק ממזר הוא יהודי, שקיים ספק אם נולד מביאה הכרוכה באיסורי גילוי עריות וכתוצאה מכך הוא נחשב לממזר.
הבעיה
ישנן ספיקות כאלו הנוצרים כתוצאה מאי היכרות עם המשפחה ממנה נולד היהודי, וישנן כאלו שאנו יודעים ומכירים את משפחתו, אך קיים ספק שאינו ידוע גם לו לאם הילד, למשל: אדם שמת, ואחיו ייבם את אשתו לאחר חודשיים ממות האח (שלא על פי ההלכה), ולאחר שבעה חודשים נולד תינוק שייתכן שהוא בן האח המת וזמן עיבורו היה תשעה חודשים, או שהוא בן האח המייבם וזמן עיבורו היה שבעה חודשים.
ההלכה
אף על פי שאסור לממזר להנשא עם בת ישראל כשרה שאינה ממזרת כאמור בתורה ”לא יבוא ממזר בקהל ה'”, לאדם שהוא "שתוקי", אדם שלא ידוע מי הוא אביו ואם נולד כתוצאה מביאה כשרה ולכן הוא נחשב לספק ממזר, להנשא עם בת ישראל כשרה. בתלמוד מוסבר ההיתר במילים "וודאי ממזר הוא דלא יבוא, הא ספק - יבוא", ובעברית: "ממזר ודאי הוא זה ש[נאמר עליו ש]לא יבוא [בקהל ה'], הרי שספק [ממזר] - יבוא." כלומר דווקא על ביאת ממזר שנודע שהוא ממזר ונקרא בשם "ממזר", אך ספק ממזר, אף על פי שקיימת אפשרות שהוא ממזר שהוא ממזר, אינו נקרא "ממזר" ולכן מותר לו לבוא בקהל.
בדומה לזאת, לספק ממזר מותר להינשא גם עם ממזרת ודאית, כיוון שהתורה אסרה על ממזר להנשא עם "קהל ה'" - ”לא יבוא ממזר עם קהל ה'”, אך לא עם "ספק קהל", ולכן מותר לממזר להנשא עם אשה שאינה בוודאי "קהל ה'" אלא ייתכן שהיא ממזרת.
גמרא זו, משמשת כבסיס לדיון האם הדין שספק מהתורה לחומרא הוא מהתורה. הראשונים הסוברים שמהתורה יש להחמיר בספק דאורייתא, סבורים שמכאן יש ראייה לשיטתם, וקושיא על דעת הרמב"ם הסובר שרק מדרבנן צריכים להחמיר, שהרי אם כן, מדוע נאלצה התורה להקדיש פסוק כדי להתיר ממזר ספק? ואילו הרמב"ם רואה בכך ראיה לשיטתו, וסבור שמכאן ישנה ראייה על הכלל, כי התורה אסרה רק את הוודאי ולא את הספק.
הסבר
דין זה שמהתורה מותר לספק ממזר להנשא הן עם ממזרת והן עם ישראל כשר, הוא "דין וודאי", כלומר גם עם האמת (הלא ידועה לנו) היא שמדובר בלא ממזר ואם כן ישנה לכאורה בעיה בכך שהוא נושא ממזרת, וכן ההפך אם האמת היא שהוא ממזר והוא נשא בת ישראל, למרות זאת לא אסרה התורה זאת. מכיוון שכך, מותר מהתורה לאדם כזה להנשא בעת ובעונה אחת עם שתי נשים, שאחת ממזרת ואחת יהודיה כשרה שאינה ממזרת, אף על פי שיש סתירה בין השניים, ואז לכאורה ממה נפשך נמצא שלכאורה נעשה כאן איסור, שהרי אחת משתי הנשים אסורה לו. אך מכיוון שמדובר ב"דין וודאי", נמצא שגם האשה שהייתה אסורה לו לא היה ידועה טיב כשרותו, מותרת לו במצב ספק כזה[1].
להלכה
דעת התנאים
אף על פי שמהתורה מותר לספק ממזר להנשא עם שני מיני הכשרות - ממזרים או יהודים כשרים, תיקנו חז"ל שמכיוון שמדובר ב"יחוסין", - יחוס כשרותו של יהודי, שהוא נושא חמור ביותר, וכן כדי לשמור על היחוס של העם היהודי שמיוחסת לו חשיבות רבה, החמירו חז"ל ששתוקי לא ינשא עם יהודי כשר, אלא רק עם שתוקי כמותו, כך לפי שיטתו המקילה יותר של רבי יהודה. רבי אליעזר מחמיר יותר, וסובר שאסור לספק ממזר להנשא לא עם יהודי כשר, לא עם ממזר וודאי ואף לא עם ספק ממזר (שמא אחד מהשניים ממזר והשני לא).
דעת האמוראים
בדור האמוראים, ישבו חכמים כדי לקבוע את ההלכה. במסכת יבמות[2] נחלקו התנאים בדינו של ספק ממזר, ואביי ורבא נחלקו מה היא דעתו של רבי אליעזר בן יעקב שההלכה היא כמותו, ומה היא דעתו של תנא קמא. בעוד שרבא סבור שרבי אליעזר בן יעקב פוסק שממזר כזה דינו ככל ספק מהתורה שדינו להחמיר, פוסק אביי שדינו של ספק כזה - כוודאי ממזר, וכראיה לדבריו הוא מביא אמרה של רבי אליעזר בן יעקב:
רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שבא על נשים הרבה ואין יודע על איזהו מהן בא, וכן היא שבאו עליה אנשים הרבה ואינה יודעת מאיזה מהן קבלה, נמצא אב נושא את בתו ואח נושא את אחותו, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה
.
מכאן - אומר אביי, רואים שרבי אליעזר בן יעקב מכנה את המצב בו לא ידוע מי אביו של מי וייתכן שאח נושא את אחותו, שהוא ספק ממזרות, "נתמלא כל העולם כולו ממזרין" כלומר כולם נחשבים לממזרים, ואם כן מותר לו להנשא עם "וודאי ממזר", שכן דינו כוודאי ממזר. רבא השיב על כך, שדווקא משם ניתן להוכיח שאין דינו כוודאי ממזר (שמותר בממזרת) אלא כספק ממזר, שהרי הפסוק שמביא רבי אליעזר בן יעקב לשיטתו היא "ומלאה הארץ זמה", המילה "זמה" היא כ"ראשי תיבות" של "זו מה היא?" כלומר - דינם של כל הנולדים מזיווגי ספק כאלו, כספק ממזרים, אך אין דינם כוודאי ממזר שמותרים להנשא עם ממזרים אחרים.
ההלכה הנפסקת ברמב"ם ובשולחן ערוך
להלכה נפסק ברמב"ם[3], בסמ"ג[4] ובטור והשולחן ערוך[5], כדעת רבא, שמדברי חכמים יש להחמיר ולא להנשא בכל ספק שהוא, עם ממזר, וכן לממזר ספק אסור להנשא עם יהודים משני סוגי הכשרות.
קישורים חיצוניים
- הערך "ספק ממזר", באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ שער המלך על הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, מובא בפתחי תשובה על השולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף כ"ד
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ל"ז עמוד א'.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ט"ו, הלכה כ"א.
- ^ עשין נ'.
- ^ שולחן ערוך, אבן העזר, סימן ד', סעיף כ"ד.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
