ספוילר

ערך זה עוסק במידע החושף פרטי עלילה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ספוילר (פירושונים).

חשיפת זהותו של "קייזר סוזה" עבור הסרט החשוד המיידי נחשבת לספויילר מפורסם.

ספוילר (שאילה מאנגלית: Spoiler - מקלקל, הורס; הצעת מונח עברי של האקדמיה ללשון העברית: קַלְקְלָן^[1]) הוא מידע אודות יצירה (ספר, סרט קולנוע, סדרת טלוויזיה וכדומה) החושף פרטי עלילה, ברמז או באמירה מפורשת, באופן שעשוי לקלקל את הנאת הקריאה או הצפייה.

ביצירות שבהן העלילה היא חלק משמעותי מהיצירה עצמה, מוצגים פרטי העלילה לקורא בצורה מחושבת, בהתאם לשיקול דעתו של היוצר. הקורא או הצופה מבין את העלילה בהדרגה, בהתאם למידע הנמסר לו. מתן פרטי עלילה, על ידי מי שכבר ראה את היצירה עד סופה, פוגע בתפיסת היצירה אצל הצופה, שהיא שונה מכפי שרקם אותה יוצרה, ובכך פוגע בהנאה של מי שטרם ראה את היצירה. גם הצפייה ביצירה המטפלת בנושא תיעודי ועלילתה חושפת אירועים שקרו בעבר, עלולה להיפגע על ידי ידע מוקדם על הדברים.

מידע מסוים על היצירה נמסר בדרך כלל בפרסומת לה, בסקירתה בעיתונים, בפורומים באינטרנט העוסקים בה ובשיחות עם חברים. לא תמיד ננקטת הזהירות הנחוצה כדי שלא למסור מידע שהוא בגדר ספוילר.

לעיתים ניתנת לקורא אזהרה מפורשת כי פרטי עלילה עומדים להיחשף בפניו, כך שהוא יכול להחליט להימנע מהמשך קבלת המידע.

ספוילר כאמצעי אמנותי

סיפורו של ש"י עגנון, "הרופא וגרושתו" מתחיל בפגישתם הראשונה של השניים, ממשיך בנישואיהם ומסתיים בגירושיהם. כותרתו של הסיפור, "הרופא וגרושתו" היא למעשה ספוילר, משום שעוד לפני קריאת הסיפור מספרת הכותרת את אחריתו. המסר לקורא בספוילר זה ברור: לא סופה של מערכת היחסים הוא העיקר בסיפור זה, אלא השתלשלות העניינים שהובילה אל סוף זה. דוגמה נוספת ניתן למצוא ברומן של גבריאל גארסיה מארקס "כרוניקה של מוות ידוע מראש", המתאר את השתלשלות האירועים עד למות אחת הדמויות.

מחזהו של טום סטופארד, "אינספקטור האונד האמיתי" משרטט שתי דמויות של מבקרי תיאטרון הצופים במחזה של תעלומת רצח באחוזה, ואחר כך נעשים מעורבים בעלילה עקב תאונה. הצופה רואה מחזה בתוך מחזה. במגע סטופארדי אופייני ביסס סטופארד את סיפור המתח, שבו צופים המבקרים, על עלילת המחזה "מלכודת העכברים" של אגתה כריסטי כשהוא יודע היטב שמפיקי מחזה זה (שעדיין מוצג בווסט אנד של לונדון) לא יוכלו להתלונן מבלי למשוך תשומת לב לעובדה שאותה הם רוצים להסתיר יותר מכל, שהמחזה של סטופארד (ואפילו שם המחזה בלבד) חושף את הסיום "המפתיע" של ההצגה שלהם.