סן חוסה דה מאז'ו
 | |
| בניין עיריית סן חוסה | |
| מדינה |
 אורוגוואי |
|---|---|
| מחוז | סן חוסה |
| תאריך ייסוד | 1 ביוני 1783 |
| גובה | 51 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 36,747 (2011) |
| אזור זמן | UTC -3 |
|
(למפת אורוגוואי רגילה) | |
סן חוסה דה מאז'ו (בספרדית: San José de Mayo) היא עיר במחוז סן חוסה שבאורוגוואי.
מיקום
העיר ממוקמת במרכז מחוז סן חוסה על הגדה הימנית של נהר סן חוסה (ספ'), ובק"מ ה-96 של מסילת הרכבת מונטווידאו-קולוניה, ובצומת הכבישים הלאומיים מספר 3 ומספר 11, כ-90 ק"מ ממרכז מונטווידאו
היסטוריה
העיר סן חוסה דה מאז'ו נוסדה על ידי לוטננט אוסביו וידאל בשנת 1783[1]. בשנת 1806 נבנה הבניין בו שוכן כיום המוזיאון המחוזי, בבית זה שנבנה 23 שנים לאחר ייסוד העיר, התגורר סנטיגו אורטוניו, אחד מהעשירים הראשונים שהתיישבו בסן חוסה. והוא היה המבנה הראשון בעיר שנבנה מחומרים עמידים. מבנה זה הוכרז לשימור, כמומנט היסטורי לאומי, השומר על הייצוגיות של התקופה הקולוניאלית.
מיקומה הגאוגרפי האסטרטגי של העיירה, על הדרך שחיברה בין מונטווידאו לעיירות החוף של אורוגוואי – מרצדס, פאיסנדו, סלטו – ואפילו עם קולוניה, העניק לסן חוסה ערך צבאי ופוליטי רב. באוקטובר 1811 חנו הגנרל רונדו וחוסה חרוואסיו ארטיגס עם צבאם בפאתי העיר. לאחר הידיעה על אשרור שביתת הנשק בין ממשלת בואנוס איירס והמשנה למלך ספרד, חזר הגנרל רונדו לבואנוס איירס, בעוד המזרחים שלא השלימו עם ההסכם, התאגדו סביב מנהיגם ארטיגס, וב-23 באותו חודש החלו בצעדה הידועה כ"הגירת העם המזרחי". שנים לאחר מכן העיר הייתה גיבורתו של אירוע חשוב, בשנת 1822 בה הפכה ברזיל לעצמאית מפורטוגל, הוקם באזור זה מחוז סיספלטינה (ספ') וסן חוסה הפכה לבירתו. מספטמבר 1822 עד ינואר 1823[1].
שנים לאחר מכן, ב-2 במאי 1825, לאחר נחיתת השלושים ושלושה המזרחיים על חוף לה אגרסידה, נכנסו הכוחות המזרחיים בראשות המפקדים - לבז'חה, אוריבה וריברה - וכבשו את העיר סן חוסה. לאחר הכרזת העצמאות ב-25 באוגוסט של אותה שנה, פעל בעיר בית הנבחרים של המחוז מ-29 בדצמבר של אותה שנה עד 27 ביולי 1826. מאוחר יותר, בשנת 1828, הוקמה האספה המכוננת והמחוקקת הכללית של המדינה[1], ופעלה בסן חוזה מ-22 בנובמבר עד 17 בדצמבר 1828, אז הועברה לעיר קנלונס.
בשנת 1856 קיבלה העיר את מעמדה כעיר. בשנת 1867 מנתה אוכלוסיית העיר 3,224 תושבים. ורק בשנות ה-70 של המאה ה-19 החל נרשם גידול ניכר באוכלוסייה, בעיקר בשל תרומת ההגירה מספרד ומאיטליה.
בשנת 1852 התפתחה בעיר חברת הנסיעות הראשונה, "אמיגוס דל פרוגרסו", שהחזיקה לחמשה עשר כרכרות, ואלף סוסים ועגלות בערים סן חוזה, לאס פיידרס, רוסריו, פורונגוס ומרצדס. ב-20 במאי 1876 נחנך קו הרכבת "היגריטס" (Higueritas) כחלק ממסילת הרכבת המרכזית, שקישר את סן חוסה עם תחנת "חואן צ'אזו" (כיום - 25 דה אגוסטו). וכך הפכה סן חוסה למסוף מסילות ברזל, משם יצאו שירותי עגלות שהשתלבו עם שירות הרכבות. באותה תקופה כבר היו בעיר ארבעה מפעלי רכב גדולים שהעסיקו יותר ממאה עובדים, ומפעלים נוספים לייצור אוכפים, עורות, מבשלת בירה חשובה, טחנות קמח ושירותים משלימים. אחת היצירות האדריכליות החשובות ביותר שנבנו באותה תקופה הייתה "הכנסייה החדשה", כיום קתדרלת הבזיליקה, שבנייתה התקיימה בין השנים 1857 ל-1874.
המסחר והתעשיות בעיר התרחבו במהירות, מה שהפך אותה לאחת הערים הגדולות במרכז המדינה. באותה תקופה כבר היו רחובותיה המרכזיים של העיר מרוצפים; בעיר היה אור חשמלי שסופק על ידי תחנת כוח מקומית, ב-1885 הוקם בה בית חולים חשוב, ובשנת 1898 הוקמה האנדרטה הפטריוטית הראשונה לחוסה ארטיגס. בשנים מאוחרות יותר בוצעו עבודות חשובות, ביניהן גשר הכביש המהיר מעל נהר סן חוסה שנחנך בשנת 1909, בשנת 1912 נחנך תיאטרון ברתולומה מאצ'יו המפואר, ובשנת 1913 נוסד המוזאון המחוזי.
אוכלוסייה
על פי מפקד האוכלוסין משנת 2011, אוכלוסיית העיר מונה 36,747 תושבים, מתוכם 17,562 גברים ו-19,185 נשים. ב-14,506 משקי בית[2].
התפתחות דמוגרפית של סן חוזה דה מאז'ו
| ההתפתחות הדמוגרפית של סן חוסה דה מאז'ו בין השנים 2011 ו-1867
| ||||||
| 2011 | 2004 | 1996 | 1985 | 1963 | 1908 | 1867
|
| [2]36,747 | 36,339 | 34,552 | 31,825 | 27,482 | 12,297 | 3,224 |
כלכלה
בעיר ישנה תעסוקה רבה במשרות ממשלתיות ופוליטיות הקשורות בניהול המחוז, אזורי מסחר רבים, חינוך מקומי ואזורי, מרכזים פיננסיים (קשור לתעשייה וייצור חקלאי), ומפעלי תעשייה (חלב, מפעל בשר, טחינת קמח ותעשיות חקלאיות, כימיקלים).
כבישים
העיר סן חוזה ממוקמת בצומת של שני נתיבים לאומיים חשובים:
כביש 3: מתחבר מדרום לכביש 1 ודרכו לעיר מונטווידאו. מצפון, הוא מחבר את סן חוזה לכיוון העיר טרינידד וממשיך עד לעיר פאיסנדו שעל חוף נהר אורוגוואי ממנה יש מעבר יבשתי לארגנטינה.
כביש 11: ממערב, יוצא לכיוון העיירה אסילדה פאולייר שם מתחבר לכביש 1 לכיוון קולוניה דל סקרמנטו, וממזרח, לכיוון העיירות ראיגון, ויז'ה רודריגז ומחוז קנלונס.
תיירות
כיכר אינדפנדנסיה (ספ')
בכיכר זו, ב-19 ביוני 1894, הונחה אבן הפינה של האנדרטה הראשונה שהוקמה לזכרו של חוסה ארטיגס. בסיס האנדרטה עשוי מגרניט במשקל שבע טון שהועברה ברכבת ממחצבה בלה פאס, קנלונס. האנדרטה עוצבה על ידי הפסל חואן לואיס בלאנס, אולם עקב מותו זמן קצר לאחר מכן, הושלם התכנון על ידי אביו, הצייר חואן מנואל בלאנס. הפסל עצמו עוצב על ידי הפסל האיטלקי דנטה קוסטה. אנדרטה זו נחנכה ב-25 באוגוסט 1898, גובהה 14 מטרים, ובראשה ניצבת דמות ברונזה בגובה 3.5 מטרים של הגנרל חוסה ארטיגס, לבוש מדי הבלנדנגים ונושא תיק על כתפו. ידו הימנית המורמת מעט מצדיעה עם כובע וידו השמאלית נשענת על חרב[1]. בסיס האנדרטה מכיל קפסולה שבה נמצאים מסמכים חשובים מהתקופה.
מוזיאון המחוז (ספ')
בשנת 1806 נבנה בעיר בית קבע ראשון מחומרים עמידים, ואגדה עממית מקומית מספרת, שהבית, הממוקם כ-500 מטר מהקבילדו (אז - בניין הממשל), תפקד כבסיס פעולה עבור הספרדים. הבית הוכרז כמונומנט היסטורי לאומי. בבניין זה הוקם ב-1947 ה"מוזיאון המחוזי של מחוז סן חוסה" אשר מעבר לאולמות תצוגה המכילים גלריה לאומנות ותערוכות שונות, יש בו גם ספרייה, וארכיון חשוב של עיתונות וסרטים. וכן המוזיאון מארגן פעילויות תרבותיות שונות[3]. זהו מוסד פרטי ללא כוונת רווח, השייך לאגודה אזרחית וממומן מדמי חבד וכן מקבל תמיכה ממשרד התרבות המחוזי.
התיאטרון העירוני (ספ')
תיאטרון ברתולומה מאצ'יו: ב-5 ביוני 1912 נחנך אולם התיאטרון ע"ש ברתולומה מאצ'יו, לכבוד האיטלקי שתרם כספים לקידום התרבות במחוז, והיה בעל האדמה במקום. בנוכחות המשורר חואן סוריז'ה דה סן מרטין. לאחר מותו של בעל הקרקע של 'רינקון דל פינו', ברתולומה מאצ'יו, בשנת 1900, החליטו אלמנתו וילדיו לחלוק לו כבוד עם בניית תיאטרון זה. בשנת 1959 מכרו צאצאי משפחת מאצ'יו את הבניין לבנקו סן חוסה דאז, שתרם אותו לעיריית סן חוזה דה מאז'ו, והיא הקימה את התיאטרון במקום. הידרדרות מצבו של המבנה הביאה לסגירתו בין השנים 1965 ל-1973, ונערך בו שיקום ושיפוץ מקיף. מאז 14 באוגוסט 1973 הוא ממשיך בפעילותו עם יצירות מקומיות, ארציות ובינלאומיות, הממצבים אותו כאחד התיאטרונים הפעילים במדינה[4].
בשנת 2009 העירייה ביצעה שיפור נרחב של מתקני התיאטרון. הפרויקט כלל מודרניזציה של כל המתקנים המרכיבים תיאטרון של המאה ה-21, בשימור הניראות של תחילת המאה ה-19. לאחר ביצוע הפרויקט בעלות של 3 מיליון דולר, הוא נפתח מחדש ב-13 בפברואר 2010 בנוכחות אנשי ציבור ותרבות מרחבי המדינה.
שמות אמנים מפורסמים שהופיעו בו: רובן דריו, אטוואלפה ז'ופנקי, מיסה קריאוז'ה, נורמה אליאנדרו, חולייטה ונגס ורבים אחרים. זה היה המקום האחרון בו קרלוס גרדל הופיע על אדמת אורוגוואי, לפני סופו הטרגי.
בניין התיאטרון הוא הבניין החשוב ביותר מבחינה ארכיטקטונית בעיר הבירה המחוזית, ובשנת 1984 הוא הוכרז כמונומנט היסטורי לאומי. יש לו קיבולת של 700 צופים בסגנון של בית אופרה איטלקי טיפוסי. הנברשת המקורית מזכוכית וינצאית ווילון הקטיפה האיטלקי בולטים לעין.
התיאטרון נמצא בפינת הרחובות 18 דה חוליו 1-25 דה מאז'ו, ובסמוך ל"פלאסה דה לוס טריינטה אי טרס אוריינטלס"(ספ')[5]
פארק רודו (ספ')
פארק חוסה אנריקה רודו הפארק נחנך ב-25 באוגוסט 1878, בשם " פארק מריו", והועבר לניהול עיריית סן חוזה בשנת 1914, וב-1 במרץ 1915 הוא פתח את שעריו לציבור בשם "פארק 18 דה חוליו". רק בשנת 1917 הוא קיבל את שמו הנוכחי, "פארק רודו"[6]. פארק רחב ידיים, עם מדשאות ועצים לצל, שטחים לקמפינג ועמדות מנגל רבות.
במקום תוכלו למצוא גם מגרש כדורסל, מגרש כדורגל, שלושה מגרשי טניס, שני מגרשי פאדל טניס ובריכת שחייה.
גן חיות
בפארק נמצא גם גן החיות העירוני, שבו יש מיני בעלי חיים רבים, בעיקר ציפורים מקומיות. בנוסף, במקום אקווריום עם יותר מ-400 דגים ממינים שונים, חלקם ממים קרים, אחרים מאקלים טרופי וחלקם אקזוטיים. יש במקום בית חולים וטרינרי כדי לטפל בבבעלי חיים עם בעיות בריאותיות שונות.
מסלול קארטינג
ב-27 במרץ 1966 נחנך בפארק מסלול הקארטינג הראשון בדרום אמריקה, על ידי לואיס פדרו סרה (ספ'). לאחר מותו (ב-1992), החליטה עיריית המחוז בשנת 1994, לקרוא למקום על שמו. מאז 2012, סן חוזה דה מאז'ו היא בירת הקארטינג של מרקוסור. ובשנה זו גם נחנך המסלול המואר באורך של 3000 מטר[6].
קישורים חיצוניים
- סן חוסה דה מאז'ו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פורטל תיירות בסן חוסה
הערות שוליים
39631107סן חוסה דה מאז'ו