סן ברנרד
.png) | |
| סן ברנרד | |
| קבוצה | ושנאוצר, דמויי דוגה וכלבי הרים שווייצריים וכלבים ענקיים |
|---|---|
| ארץ מקור | שווייץ |
| משקל |
זכרים: 63-70 ק"ג נקבות: 50-55 ק"ג |
| גובה |
זכרים: 70 ס"מ נקבות: 65 ס"מ |
| תוחלת חיים | 8 שנים |
| תיאור | הפרווה של גזע זה כפולה ועבה. קיימים 2 סוגים של פרווה: ארוכה וקצרה. צבע הפרווה יכול להיות :כתמים בצבעים כתום, מהגוני מנומר או אדום מנומר. קדמת הפנים, אזור הקולר, החזה, כפות הרגליים, הרגליים הקדמיות וקצה הזנב - לבנים. |
| אופי | אדיב, חברותי ומלכותי |
| שימוש | חילוץ והצלה |
| אילוף | הסתגלות בינונית |
סן ברנרד הוא גזע של כלב עבודה גדול מהאלפים הפניניים בצפון איטליה ודרום שווייץ, שהוכלא למטרות חילוץ והצלה. הכלב התפרסם בזכות סיפורים על הצלות באלפים ובזכות גודלו העצום.
הקרוי על שמו של הקדוש ברנאר ממנתון.
מראה
הפרווה של גזע זה כפולה ועבה. קיימים 2 סוגים של פרווה: ארוכה וקצרה. צבע הפרווה יכול להיות :כתמים בצבעים כתום, מהגוני מנומר או אדום מנומר. קדמת הפנים, אזור הקולר, החזה, כפות הרגליים, הרגליים הקדמיות וקצה הזנב - לבנים.
גובה זכר 70 ס"מ, נקבה 65 ס"מ.
משקל זכר 63-70 ק"ג, נקבה 50-55 ק"ג.
היסטוריה של הגזע
במאה ה 11 נזירים ייסדו את האכסניה במעבר סן ברנאר בגובה של 2469 מטר על מנת שמטיילים ועולים לרגל יוכלו לנוח. באכסניה היו כלבי הרים גדולים על מנת לשמור על האורחים. העדות הוויזואלית הרשמית לעובדה שכלבי הרים גרו באכסניה היא משנת 1695 והמסמך הרשמי הוא משנת 1707. הכלבים אומצו מהר מאד לכלבי ליווי וחילוץ למטיילים שאיבדו את דרכם בשלג ובערפל. הכלבים מאכסניית סן ברנאר הצילו את חייהם של הרבה מאד אנשים, ומנעו מיתות בתוך השלג. המוניטין של הכלבים ממעבר סן ברנאר (אז הם נקראו "כלבי בארי") התפשט בכל אירופה במאה ה 19 תודות לפרסומים בעיתונים בשפות רבות, ולסיפורים של חיילים מצבאו של נפוליאון לאחר חציית מעבר סן ברנאר בשנת 1800. בארי, הפך לאבטיפוס של כלב הצלה.
אבותיהם הישירים של כלבי הסן ברנרד היו כלבי החווה הגדולים שחיו באזור בדורות קודמים. הכלבים האלה הוכלאו על פי שיקולים שהתאימו לחיים באזור וכך הפכו לגזע שקיים היום. בשנת 1867, היינריך שומאכר מהעיירה חוליגן אשר ליד ברן היה לאדם הראשון שהציג מסמכים המעידים ייחוסם של כלביו.
מועדון הסן ברנרד השווייצרי נוסד בזל ב 15 במרץ 1884. הסן ברנרד היה הגזע הראשון שנכנס לספר גזעי הכלבים השווייצרי בשנת 1884 והכלב הראשון נקרא לאון. בקונגרס הבינלאומי לכלבנות ב-1887 זכה הגזע להכרה רשמית כגזע שווייצרי, ותקן הגזע הוכרז כמחייב. הגזע אושר רשמית בשנת 1888. מאז הסן ברנרד הוא הכלב הרשמי של שווייץ.
הסיפור של בארי האגדי
ערך מורחב – בארי (כלב)
בארי חי באכסניה בין השנים 1800 - 1812 והוא ללא ספק הכלב המפורסם ביותר מבין כלבי ההצלה במעבר. מיוחסים לו הצלת חיים של יותר מארבעים אנשים. האגדות הרבות עליו תרמו לשמם הטוב של כלבי הסן ברנרד ובשל כך, באכסניה תמיד יש כלב שנקרא בארי.
בשנת 1812, כאשר בארי כבר היה זקן, אחד הנזירים לקח אותו למסע רגלי לברן. הוא טופל היטב בביתו החדש אולם לאחר שנתיים מת. בשנת 1815, הוא פוחלץ והוצג במוזיאון היסטוריית הטבע.
הסן ברנרד הקלאסי שונה מאד מהסן ברנרד של ימינו בגלל הכלאות. הכלבים היו כלבי עבודה קטנים יותר (בערך בגודל של רועה גרמני) אולם חורפים קשים בין השנים 1816 ו 1818 הובילו להרבה מפולות שלגים, והרגו הרבה כלבים שנועדו לרבייה בזמן חילוצים. בניסיון לשמר את הגזע, כלבי הסן ברנרד הנותרים הוכלאו עם כלבי נויפאונדלנד, שהובאו במיוחד מניופאונדלנד שבקנדה בשנות החמישים של המאה ה-19, ובכך איבדו את שימושם העיקרי ככלבי חילוץ באקלים השלגי של האלפים בגלל שהפרווה הארוכה שירשו הייתה עלולה לקפוא ולהכביד עליהם.
מקור השם
מקור השם "סן ברנרד" מגיע מהאכסניה בה גודלו הכלבים במעבר סן ברנאר הגדול, אכסניה שנתנה מחסה למטיילים באזור המתעתע באלפים המערביים בין שווייץ לאיטליה. המעבר, האכסניה והכלבים נקראים על שם ברנאר ממנתון, נזיר מהמאה ה-11 שהקים את האכסניה.
השם "סן ברנרד" לא היה מקובל עד המאה ה-19, עד אז כונו הכלבים במגוון שמות, כגון, "הכלבים הקדושים", "סוסים אצילים", "מסטיף אלפיני" או "כלבי בארי".
גזעים דומים
כלבי הסן ברנרד דומים מאד למסטיף האנגלי, ואיתו הוא חולק אב קדמון משותף הידוע כמסטיף האלפיני. הסן ברנרד המודרני שונה מאד מהכלבים המקוריים שהוחזקו באכסניית סן ברנרד, השינוי הבולט ביותר הוא בגודל ובמבנה הגוף. מאז סוף המאה ה-19, הסן ברנרד שובח ושופר באמצעות גזעי מולוסר גדולים ורבים, ביניהם הניופאולנד, כלב ההרים הפירנאי, כלב ההרים השווייצרי הגדול, ברנר זננהונד, דני ענק, מסטיף אנגלי, וככל הנראה גם עם מסטיף טיבטי ורועה קווקזי. גזעים אחרים כמו הרוטוויילר, הבוקסר והבולדוג האנגלי גם ככל תרמו לסן ברנרד. ככל הנראה כל הגזעים הגדולי מהאלה התערבבו בניסיון להנצל מהכחדה לאחר מלחמת העולם השנייה, ולכן ניתן למצוא גנים מכולם בסן ברנרד כמו שהוא מוכר כיום.
ארבעת גזעי הזננהונד: כלב ההרים השווייצרי, הברנר זננהונד, האפנצלר זננהונד וכלב ההרים אנטלבוצ'ר דומים במראה לסן הברנרד וחולקים היסטוריה שאזור מחיה, אולם להם יש שלושה צבעים לעומת שניים בלבד של הסן ברנרד.
כלביית הצבא הרוסי הכליאה בין הסן ברנרד לבין הרועה הקווקזי ויצרה את כלב השמירה המוסקוואי שעדיין משמשים את הצבא הרוסי כיום.
הכרה בינלאומית
הסן ברנרד הוכר רשמית על ידי הפדרציה הבין-לאומית לכלבנות כמולוסר בקבוצה 2, סעיף 2. הגזע הוכר על ידי מועדון הכלבים האנגלי, מועדון הכלבים הקנדי והאמריקאי בקבוצת כלבי העבודה. מועדון הכלבים המאוחד, שמקום מושבו בארצות הברית, תייג את הגזע ככלב שמירה. מועדון הכלבים הניו זילנדי ומועצת הכלבנות האוסטרלית הלאומית תייגו את הגזע ככלב שימושי.
פעילויות מודרניות - מעבר סן ברנאר הגדול
כלבי הסן ברנרד כבר לא משמשים לחילוץ אלפיני, החילוץ המתועד האחרון הוא משנת 1955. עד שנת 2004, האכסניה עדיין החזיקה 18 כלבים מטעמי מסורת וסנטימנט היסטורי. אולם בשנה זו הקימה עמותת בארי כלביות לכלבי הסן ברנרד בעיר מרטיני שנמצאת במורד מעבר סן ברנאר הגדול ורכשה את הכלבים הנותרים מהאכסניה.
הכלבים שבבעלות העמותה מאומנים על מנת להשתתף במגוון ענפי ספורט כלביים כגון, כרכרות ומשיכת מסעות. הכלבים של עמותת בארי קטנים יחסית לכלבי הסן ברנרד הממוצעים.
בריאות
הגדילה המהירה והמשקל הגבוה יכולים לגרום להדרדרות בעצמות הכלבים אם לא יקבלו אוכל מתאים ותרגול. כלבים רבים סובלים ממחלת אגן תורשתית וממחלת מרפק תורשתית. התגלה כי סרטן העצמות גם הוא עובר בתורשה אצל כלבי הסן ברנרד. הם גם רגישים למחות עיניים אנטרופיון ואקטרופיון שבהן העפעף נכנס פנימה או יוצא החוצה וזו אחת הבעיות הגדולות של הגזע. הכלבים גם נוטים לאפילפסיה והתקפים, מחלת לב הקרויה קרדיומיופתיה מורחבת ואקזמה.
מועדוני הכלבים הבריטי והאמריקאי מעריכים את תוחלת החיים של הכלבים ל 8 - 10 שנים בלבד. בסקר שנערך על 35 כלבים דנים בשנת 2003, תוחלת החיים החציונית עמדה על תשע וחצי שנים ואילו סקר בבריטניה בשנת 2005 על 53 כלבים מצא כי תוחלת החיים שלהם הייתה שבע שנים בלבד. בסקר הבריטי כ 20% מהכלבים עברו על גיל 10, והכלב שהאריך חיים ביותר הגיע ל 12 שנים ותשעה חודשים.
טמפרמנט
ידוע כדוגמה קלאסית לכלב ענק ועדין, הסן ברנרד הוא כלב רגוע, סבלני ונחמד למבוגרים ובמיוחד לילדים. אולם, כמו כל כלב ענק אחר, הסן ברנרד צריך להיות בחברת אנשים וכלבים אחרם על מנת למנוע ממנו לפחד ואת האפשרות להיות תוקפן וטריטוריאלי. בגלל גודלו העצום של הכלב בבגרותו, מומלץ לאמן אותו בעודו גור ולהימנע מאי הנעימויות שבאילוף כלבי ענק בוגרים. כלב סן ברנרד בודר פרוע יכול להוות בעיה גם לאדם חזק, ולכן צריך להשיג שליטה על הכלב בעודו גור. כלבי הסן ברנרד עלולים לנבוח על זרים ובגלל גודלם יוצרים הרתעה.
קישורים חיצוניים
