סמל הנח"ל
סמל הנח"ל, המכונה גם "המגל והחרב", הוא סמלו ההיסטורי של הנוער החלוצי הלוחם על גלגוליו השונים בצה"ל לאורך השנים. כיום, הסמל מופיע על תג היחידה אותו עונדים חיילי הנח"ל הנמצאים במהלך פרק המשימה וכן חיילי נח"ל המשרתים במפקדות חיל החינוך השונות.
חיילי חטיבת הנח"ל עונדים תג היחידה הנושא מוטיבים מסמל הנח"ל (סמל החטיבה מכונה בפי חייליה "התרנגול").
הסמל מורכב ממגל הנשען על חרב בשתי נקודות ומעוטר בעלי זית.
היסטוריה של הסמל
עם הקמת היחידה בשנת 1949, הייתה זו ממשימותיו העיקריות של קצין החינוך דאז, סרן אורי טל, ועימו קצין נוסף, סגן אהרון גלס, לדאוג לסמל היחידה. לפיכך, מונתה וועדה מכינה אשר תפקידה בחירת רעיון לסמל הנח"ל. הוועדה המליצה על סמל המשלב את רעיונות העבודה וההגנה, לפי מסורת הפלמ"ח, לו מהווה הנח"ל כמעין ממשיך רעיוני, ובהתאם למשימות הנח"ל - יישוב הארץ בדרך ההתיישבות העובדת והגנה על גבולותיה.
לעיצוב הסמל נבחר הצייר שלמה ויתקין, אז מורה לציור במוסד בצלאל. ויתקין חיפש עצמים שיגלמו את רעיונות העבודה וההגנה ושישתלבו טוב מבחינה גרפית. כך נולד קונספט המגל, המסמל את העבודה, הנשען על החרב, אותה שאל ויתקין מסמל הפלמ"ח. בהמשך עטף ויתקין את הסמל בחצי עיגול של עלי זית, המסמלים את השאיפה לשלום, שיצרו ביחד עם המגל עיגול שלם. החרב עוצבה כך שתפרוץ את מעגל המגל והעלים, מה שהקנה לסמל, מבחינה גרפית, תחושה על עוצמה וכוח.
עם השנים יושרו עלי הזית (מה שהקנה לסמל את צורת המעוין הייחודית בקרב סמלי היחידות בצה"ל), וזאת לאחר שהובחן כי סמל הנח"ל מזכיר במידה מסוימת את סמלה של חטיבה בצה"ל[1].
הסמל, כאמור, שימש את כל היחידות הקשורות לנח"ל לאורך השנים. במשך תקופה מסוימת הוא אף נענד כסיכת השיוך החיילי על כומתות חיילי הנח"ל. עם הקמת חטיבת הנח"ל בשנת 1982 עוצב סמל היחידה בהשראת סמל הנח"ל. כיום, הסמל הוא תג היחידה של בני הגרעינים בפרק המשימה ושל חיילי הנח"ל המשרתים במפקדות חיל החינוך. בני גרעינים נוהגים בנוסף לענוד את הסמל בצורת סיכה (סיכת "הנח"לון") על חפי כיס שמאל בחולצת המדים (בנות - כיס ימין).
אנדרטת הנח"ל בפרדס חנה, המנציחה את זכר חללי הנח"ל וחיל החינוך והנוער אשר נפלו במערכות ישראל, עוצבה על ידי האדריכל חנן הברון בהשראת הסמל. במבט אווירי המבנים יוצרים את סמל המגל והחרב[2].
הערות שוליים
- ^ צה"ל בחילו - אנציקלופדיה לצבא ולביטחון - כרך "נח"ל", הוצאת רביבים. עמוד 11.
- ^ מוזיאון הנח"ל באתר הנח"ל
