סירת הלקיט
סירת הֶלְקִיט (באנגלית: Halkett boat) היא סירה מתנפחת קלת-משקל שהמציא לפטננט פיטר הלקיט (1820-1885) בשנות הארבעים של המאה התשע־עשרה. הלקיט חיפש פתרון לקשיי התנועה באזור הארקטי של קנדה בדמות סירה שתהייה קלה דיה לנשיאה בשטח קשה למעבר ובה בעת חסונה מספיק כדי לעמוד בתנאי מזג האוויר הקיצוני.
הסירה הראשונה שתכנן ובנה הייתה סירה מתנפחת ומתקפלת עשויה בד מוספג בגומי. כשרוקנה מאוויר ניתן היה להתעטף בגוף הסירה כגלימה, כשהמשוט משמש מקל הליכה והמפרש כמטרייה. אחריה בנה הלקיט סירה לשני אנשים, שממדיה הקטנים איפשרו להכניסה לתוך תרמיל גב, וכאשר הוצא ממנה האוויר שימשה כשמיכה אטימה למים. למרות שהמצאתו זכתה לשבחים מפי חוקרי ארצות קנדיים, נמצאו לה קונים מעטים בלבד. הלקיט לא הצליח לשכנע את הצי המלכותי הבריטי לרכוש סירות אלו עבור אוניותיו, ומאמציו לשווקן כסירות לדיג ולציד ברווזים גם הם נכשלו. ככל הידוע, מכל הסירות שבנה שרדו רק שתיים: סירתו של חוקר הארצות ג'ון ריי, וזו הנמצאת באוסף מוזיאון חברת מפרץ הדסון במוזיאון מניטובה.
פיטר הלקיט
פיטר הלקיט היה לפטננט בצי המלכותי הבריטי בשנות הארבעים של המאה התשע עשרה. אביו, ג'ון הלקיט, היה מנהל בחברת מפרץ הדסון, אשר חי שנים רבות בקנדה קודם ששב אל אנגליה. הלקיט התעניין רבות בחקר האזור הארקטי של קנדה, ובמיוחד בקורותיה הרות האסון של משלחת קוֹפֶּרְמָיין (1819-1822) בהנהגתו של ג'ון פרנקלין. מסע המשלחת לחוף הצפוני של קנדה בחיפוש אחר המעבר הצפון-מערבי הסתיים באסון ובהאשמות ברצח וקניבליזם. 11 מבין 20 אנשי המשלחת מתו, ואלו ששרדו נאלצו לאכול אזוב, את מגפיהם שלהם ושיירים מרקיבים של נבלות שהותירו אחריהם זאבים. אנשי הקבוצה נתקעו מבודדים בגדתו המרוחקת של נהר קופרמיין לאחר שסירותיהם נהרסו בסערה. ג'ון ריצ'רדסון ניסה לשחות אל עברו השני של הנהר, אך לקה בהיפותרמיה חמורה. אחד מחברי המשלחת האחרים בנה קאנו קטן מקנבס וענפי ערבה, והם ניצלו בסופו של דבר לאחר שחצו אחד-אחד את הנהר בסירה המאולתרת.
הלקיט היה ממציא חובב, ובשעותיו הפנויות חיפש פתרון לבעיה בדמות סירה שתהא קטנה וקלה לנשיאה בשטח קשה לתנועה ובה בעת חסונה ובטוחה לשיט. הפתרון שהגה היה לבנות סירה שכל חלקיה ישמשו כמלבושים או אביזרים שהמשתמש בה צריך לשאת עמו בכל מקרה.
סירת הגלימה
הלקיט הכין גלימה אטימה למים ממקינטוש מיושן, מעיל גשם עשוי כותנה מוספגת בגומי טבעי. בבטנת הגלימה יצר חלל מתנפח ואטים למים ולאוויר, שנחלק לארבעה תאים נפרדים למקרה של נקר, וכיס ללהב של משוט אינדיאני ולמפוח קטן. מקל הליכה שימש גם כידית המשוט, ומטרייה גדולה שימשה גם כמפרש. הגלימה על כל ציודה שקלה כ-7.5 ליברות (3.4 ק"ג) ונדרשו שלוש-ארבע דקות כדי לנפחה; לאחר שנופחה יכלה לשאת את משקלם של שישה עד שמונה אנשים.
בתחילת 1844 ניסה הקליט בהצלחה את אב הטיפוס של סירת הגלימה בנהר התמזה. הוא חתר בה למרחק של 15 קילומטרים מבלי שיחדרו לתוכה מים, וזאת למרות שחלפו על פניו וכמעט פגעו בו מעבורות הקיטור ששטו במעלה ומורד הנהר והעלו בו גלים תוך כדי שיוטן. הלקיט, שבע רצון מהצלחתו, לקח עמו את אב הטיפוס של סירת הגלימה גם בעת שירותו בצי, ובדק אותה בתנאי ים שונים בכל פעם שנקרתה לו ההזדמנות לכך. בנובמבר 1844 קיווה הלקיט כי יוכל לבדוק את סירת הגלימה בתנאי מזג אוויר גרועים במימיו הסוערים של מפרץ ביסקאיה, אך שלא כרגיל היה הים רוגע מאוד, והוא נאלץ לקפל את המטרייה ולאחוז במשוט.[1] סירת הגלימה נתקבלה באהדה על ידי חוקרי ארצות; ג'ון ריצ'רדסון (שכמעט וקיפח את חייו במשלחת קופרמיין של 1819-1822) כתב כי לו עמד לרשותם אמצעי מעין זה במסעם הראשון, לבטח היו ניצלים כל חברי המשלחת.
השימוש בסירות הלקיט באזור הארקטי של קנדה
הלקיט, מעודד מתוצאות הבדיקה של סירת הגלימה, החל בונה גרסה גדולה יותר, כזו שניתן לקפלה לתוך תרמיל גב. לאחר שנופחה יכלה הסירה לשאת שני אנשים, שהפעילו את משוטיהם אחד בכל צד, וכשרוקנה מאוויר שימשה כיריעה חסינה למים שהונחה על הקרקע הרטובה בשטח המחנה. האדמירליות פקפקה בשימושים האפשריים של ההמצאה; ב-8 במאי 1845 כתב סידני הרברט, המזכיר הראשון של האדמירליות, להלקיט כי "הלורדים בדעה כי המצאתך פקחית ונבונה, וכי אפשר שתהיה לתועלת במשלחות החקר והסקר, אך אינם סבורים כי יש לספקה לשימוש כללי בצי".
אף שהאדמירליות לא ראתה מקום לספק את סירותיו של הלקיט לכלל אוניות הצי, הרי הדגם הגדול יותר נתקבל היטב על ידי חוקרי ארצות. ג'ון פרנקלין קנה סירה אחת עבור המשלחת הרת האסון של 1845, בה אבדו כל 129 אנשי המשלחת ושתי אוניות. פרנקלין ראה בסירותיו של הקליט אמצעי כה חיוני לתנועה בקנדה, שנתן את הסירה שיועדה עבור משלחתו לסר ג'ורג' סימפסון, מושל האי רופרט, לשימוש במסעותיו באזור. הוא הזמין אצל הלקיט סירה נוספת, וקיבל אותה במועד, לפני יציאתו למשלחתו האחרונה.
ג'ון ריי (John Rae) איש אורקני, שנודע בקרב האינואיטים בשם "אַגלוּקָה" ("בעל הצעדים הגדולים"), היה רופא חברת מפרץ הדסון שנעשה חוקר האזור הארקטי של קנדה. שלא כמו רוב האירופאים של זמנו, האמין ריי כי ילידי המקום יודעים יותר טוב מכל אחד אחר כיצד להתמודד עם תנאי מזג אוויר קיצוני. הוא ערך את מסעותיו כמותם, כשהוא משתמש במזחלות ובנעלי שלג וישן באיגלו משלג. ריי השתמש במשלחתו הראשונה ב-1846 בסירת הלקיט, ודיווח כי הייתה לרוב תועלת בחצייה הלוך ושוב של מפרץ ריפאלס, ואף שהשתמשו בה ברציפות למעלה משישה שבועות בחוף סלעי, מעולם לא נזקקה ולו לתיקון הקטן ביותר ועל כן ראוי שתהיה חלק מציודה של כל משלחת.
הצי המלכותי, שרצה מאד לדעת מה עלה בגורל האוניות וחברי המשלחת של פרנקלין, שלח ב-1848 צוות חיפוש בהנהגתם של ג'ון ריצ'רדסון וג'ון ריי שצויד בסירת הלקיט שרכשה הממשלה. המשלחת לא הצליחה למצוא את פרנקלין, אך נוכחה לגלות מה רב ערכה של סירת הלקיט כשהשתמשה באחד המקרים בסירה היחידה להעברת צוות המשלחת כולו על פני נהר 14 פעמים הלוך ושוב. ריי סיפר כי יריעת הגומי של הסירה נתקשחה אמנם בשל הקור, אך לא הייתה כל בעיה לחמם ולרכך אותה כשהדבר נדרש. גם משלחת נוספת שיצאה לחפש אחר פרנקלין, זו של אה"מ "אנטרפרייז", צוידה בסירות הלקיט, וחבריה אף השתמשו בה לדיג.
חוקר הארצות הצרפתי ז'וזף רנה בלו יצא גם הוא, ב-1851, לחפש אחר פרנקלין בראש משלחת שמומנה על ידי רעייתו של פרנקלין. הוא הצטייד בסירת הלקיט, וכתב ביומנו כי "הייתה לתועלת עצומה בארץ בה לא ניתן לבנות רפסודה כלשהי בשל המחסור בעצים." גם משלחתו של בלו העלתה חרס בחיפושיה אחר פרנקלין, ורק ב-1853 גילתה משלחת בהנהגתו של ריי (שהצטיידה ב"שתי סירות הלקיט יפהפיות") קבוצת אינואיטים, שסיפרו כי ראו לפני כארבע שנים אנשים גוררים סירה ומאוחר יותר מצאו את גופותיהם.
הכישלון המסחרי
למרות הפרסום כי הן אידיאליות לדיג באגמים ולציד ברווזים ועל אף שהוצגו בתערוכה הגדולה של 1851, לא הצליחו סירותיו של הלקיט מבחינה מסחרית והשימוש בהן לא חרג מחוץ לתחום חקר הארצות בקנדה. הלקיט הגיע בשירותו בצי לדרגת קפטן ומת ב-23 במרס 1885 בגיל 65. עם מותו פסק לגמרי הייצור של סירותיו. ג'ון ריי מסר את סירתו ממשלחת 1853 למיס פִּיס מקירקוול, והיא נחה נשכחת תחת קורות הגג של מנסרת עצים בקירקוול. הסירה זוהתה ונתגלתה שנים רבות לאחר מכן, והיא מוצגת כיום במוזיאון סטרומנס באורקני. סירה שנייה ששרדה לימינו מצויה באוסף מוזיאון חברת מפרץ הדסון במוזיאון מניטובה.
מקורות
- "Boat-cloak or cloak-boat". Greenwich: National Maritime Museum. (Archived from the original.)
- Pain, Stephanie (2009-05-30). "Don't forget your umbrella". New Scientist (London: Reeds Business Information) 202 (2710): p. 42.
- Fleming, Fergus (2001). Barro's Boys. London, Granta.
- Official Descriptive and Illustrated Catalogue of the Great Exhibition of the Works of Industry of All Nations, 1851. 2. London: Spicer Brothers. 1851. p. 783.
- Dickens, Charles (1850-07). "Social, Sanitary and Municipal Progress." The Household Narrative of Current Events. London, Hosehold Words. p. 162.
- "A boat, a cloak, an umbrella and a walking stick." Nelson Examiner and New Zealand Chronicle. 1851-12-20.
- "Monthly Record of Current Events." Harper's Magazine 1 (4): p. 567. 1850-09.
- "Footnotes to the Franklin Search". The Beaver (Husdon's Bay Company) 34 (4): p. 47. 1955.
- Barr, William (2007). Arctic hell-ship: the voyage of HMS Enterprise, 1850-1855. University of Alberta.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ למרות שהלקיט בדק את סירת הגלימה שלו בים, היא מעולם לא נועדה לשימוש אחר זולת חקר נתיבי מים פנימיים ומפרצונים.
