סימפוניית ההפתעה
סימפוניית ההפתעה הוא שם כינוי שניתן לאחת מיצירותיו המוזיקליות הידועות של המלחין יוזף היידן, הסימפוניה מס' 94 בסול מז'ור.[1] זוהי הסימפוניה השנייה מבין 12 (מספר 93-104) של היידן שנקראות סימפוניות לונדון, והיא נכתבה ב-1791. בשפה הגרמנית מוכרת הסימפוניה הזו בשם "mit dem Paukenschlag" ("במכת תוף דוד"). סימפוניה זו היא אחת המנוגנות ביותר על ידי תזמורות ברחבי העולם, בגרסאות שונות.
כתיבת היצירה
היידן כתב את היצירה בלונדון, בביקורו הראשון באנגליה. היצירה נוגנה לראשונה באולם הנובר ב-23 במרץ 1792. בבכורה השתתף היידן עצמו, שניגן בפורטה-פיאנו.
הכינוי "ההפתעה"
היידן היה ידוע בחוש ההומור שלו, ובשילוב בדיחות בסימפוניות שכתב. ה"ההפתעה" שהכניס בסימפוניה זו, הייתה שלוב אקורד חזק במיוחד באמצע הסימפוניה, בסיום הצגת מוטיב ב"פיאנו" - נגינה שקטה, ואז חזרה לנגינה חרישית. על פי הביוגרף של היידן, כשנשאל על כך אמר היידן כי הדבר נועד ליצור עבור הקהל גורם מפתיע ביצירתו. על פי טענה נפוצה, הדבר נועד להרדים את הקהל, ובהמשך להשכימו בבהלה.
חלקי הסימפוניה
כמו כל הסימפוניות ה"לונדוניות" של היידן, מחולקת גם סימפוניה זו לארבעה חלקים באופן הבא:
- אדג'יו וויוצ'ה - פרק הכולל מבוא לירי במקצב 3/4 שקודם לחלק עיקרי מהיר וקצבי מאוד במקצב 6/8.
- אנדנטה - וריאציות במקצב 2/4 בסובדומיננטה של דו מז'ור. בחלק זה מופיעה ה"הפתעה".
- מינואט - כולל מינואט וטריו בסול מז'ור.
- אלגרו - פרק סיום קצבי האופייני לסיומי סימפוניות של היידן.
קישורים חיצוניים
- סימפוניית ההפתעה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
32638340סימפוניית ההפתעה