סיימון במברגר
סיימון במברגר (באנגלית: Simon Bamberger, 27 בפברואר 1846 – 6 באוקטובר 1926) היה פוליטיקאי אמריקאי, יהודי, שכיהן כמושל מדינת יוטה שבארצות הברית (1917–1921). היהודי הרביעי שכיהן כמושל אחת ממדינות ארצות הברית, אחרי דייוויד עמנואל (שלא נבחר, אלא מונה) (ג'ורג'יה), וושינגטון ברטלט (ממוצא יהודי) (קליפורניה) ומוזס אלכסנדר (איידהו). קודם לכן כיהן כחבר הסנאט המדינתי של יוטה במשך עשר שנים (1902–1912).
קורות חיים
במברגר נולד ב-1846, לעמנואל והלן (לבית פלייש) במברגר, זוג יהודי, בעיר דרמשטדט, בירת הדוכסות הגדולה של הסה והריין (אנ') (אחת מהמדינות הזעירות שביסמרק איחד כעבור כ-25 שנה ליצירת הקיסרות הגרמנית; כיום במדינת הסן שבגרמניה).
ב-1860, בהיותו בן 14 היגר בגפו לאינדיאנפוליס, בירת אינדיאנה שבארצות הברית, שם גר בן דודו, שיכול היה לסייע לנער הצעיר בחבלי הקליטה בארץ החדשה[1] שנים מעטות אחר כך הצטרף לבמברגר באינדיאנפוליס גם אחיו הרמן, ומשהסתיימה מלחמת האזרחים האמריקנית עברו השניים, כשהם כבר בוגרים כעת, מערבה, אל סנט לואיס שבמיזורי והקימו בה במשותף בית מלאכה קטן לייצור בגדים. העסק נכשל ובמברגר החליט לנטוש את סנט לואיס ונדד הרבה יותר מערבה, ליוטה, שהפכה לשטח אמריקאי רק כעשרים שנה קודם לכן בעקבות מלחמת ארצות הברית-מקסיקו וטרם קיבלה אפילו מעמד של מדינה באותה עת.
הוא השתקע תחילה בעיר אוגדן, שם קנה עם חבר יהודי בשם כהן את מחצית הזכויות בבית מלון קטן, אך גם העסק הזה נכשל, והשותפים הצעירים עברו שניהם לעיר שתהפוך מעתה לעיר מגוריו הקבועה של במברגר, סולט לייק סיטי. עם הגיעם למקום החדש רכשו השניים גם כאן, בית מלון, אותו כינו "הבית הלבן" והפעם העסק הצליח ושני היזמים הצעירים החלו לשגשג.
ב-1872 קנה במברגר בעזרת ההון הקטן שהצליח לצבור מבית המלון שלו, חלק מזכויות הקניין במכרה כסף. הצעד ההרפתקני הזה גרם לכך, שבתוך שנתיים הבחור בן ה-28 הפך לעשיר ממש. ב-1876 הוא קנה מספר מכרות פחם בצפון יוטה, גייס משקיעים נוספים ובסך הכל בסופו של דבר היו ברשותו מיליון דולר טבין וטקילין. בעזרת ההון העצום הזה במושגים של אותה תקופה בנתה קבוצתו של במברגר מסילת ברזל אל אותם מכרות. ההצלחה האירה להם פנים תחילה, אבל במברגר נכנס בתנופה גדולה מדי לעסק מסילות הברזל, אשר מסתבר שרבו בו המתחרים באותה עת, והוא איבד כתוצאה מהצעד הנוסף הזה בו הוא נקט, חלק גדול מהונו.
במברגר נישא ב-1881 לאיידה מאאס (1863–1936), ילידת גרמניה כמותו, והיה אב לארבעה ילדים.
קריירה פוליטית
עם השנים במברגר החזיר את שאיבד מבחינה פיננסית והחל פונה יותר ויותר לכיוון הציבורי - פוליטי. ב-1898 מונה לחבר במועצת החינוך של סולט לייק סיטי וכיהן בה במשך כארבע שנים, תורם תוך כדי כהונתו זו, גם חלק מהונו, למען פיתוח חינוך ציבורי חינם, לכל, בעירו.
ב-1902 הוא רץ לראשונה לסנאט המדינתי של יוטה, מטעם המפלגה הדמוקרטית, ניצח ומינואר 1903 עד ינואר 1913 כיהן בבית המחוקקים ונחשב לאחד הליברלים ביותר בין הנבחרים. בבחירות 1912, אחרי חמש תקופות כהונה רצופות, הפסיד בבחירות ויכול היה להתפנות לקהילה היהודית ולתמיכה בהתיישבות היהודית החקלאית בקלריון, יוטה.
בשנים 1911–1915 היה במברגר בין מייסדי ומגייסי התרומות הגדולים ביותר לניסיון ההתיישבות היהודית החקלאית בקלריון. הניסיון הזה הצליח תחילה וזכה אף לתמיכתו של מושל יוטה אותה עת, אבל עקב חוסר ניסיונם של המתיישבים היהודים, חוסר מזל ובצורת, נכשל בסופו של דבר וכל המתיישבים היהודים נטשו את המקום וברובם חזרו לניו יורק, ממנה הגיעו.
מושל יוטה
משהתפנה במברגר מההתיישבות היהודית החקלאית הכושלת, הוא התלבט זמן מה אם לרוץ לסנאט של ארצות הברית, אך לבסוף בחר במירוץ לכהונת מושל יוטה. במברגר היה יהודי במדינה שמרבית תושביה מורמונים וריצתו למושלות המדינה אף עוררה אנטישמיות חבוייה בקרב אחדים מתומכי מתחריו. בין הבוחרים אף הופצה בשלב מסוים קריקטורה אנטישמית שלו, בה תואר עם אף "יהודי" גדול וסממנים אנטישמיים מובהקים נוספים. המורמונים חושבים את עצמם לבני ישראל האמיתיים ולפיכך היו ביניהם למרבה האבסורד אף שכינו את במברגר, "גוי". למרות כל זאת, במברגר התגבר הן על האנטישמיות והן על השתייכותו למיעוט דתי קטן וב-1916 ניצח בבחירות לכהונת מושל יוטה[2] והיה למושל הרביעי שלה, היהודי הראשון ועד כה היחיד שכיהן בתפקיד וכמו כן המושל הלא מורמוני והדמוקרט הראשון. שלום רוזנפלד כתב על הסיבות לתמיכת המורמונים בו: "במברגר נודע ברבים כמי שאינו שותה אלכוהול ואינו מעשן ואף לא העסיק במפעליו עובדים ששתו או עישנו."[3]
מאבקו העיקרי בבחירות למושלות יוטה היה דווקא בבחירות המקדימות בתוך המפלגה הדמוקרטית. יריבו היה המיליונר המורמוני, איל מסילות הברזל והמכרות כמוהו, אלפרד מק'קון. בסיבוב ההצבעה הראשון בוועידת המפלגה הדמוקרטית לא הצליח איש משני המיליונרים לזכות ברוב. לקראת הסיבוב השני עלה על הבימה אחד מראשי הכנסייה המורמונית של יוטה ובנאום נרגש קרא לצירי הוועידה הדמוקרטית להימנע מהצבעה על רקע דתי, אלא אך ורק לגופו של מועמד ודעותיו. התוצאה הייתה ניצחון של במברגר היהודי על מק'קון המורמוני בוועידה שרוב גדול ממצביעיה היו מורמונים[4]. משניצח בבחירות המקדימות הייתה דרכו של במברגר לניצחון בבחירות הכלליות סלולה וקלה והוא הביס את יריבו הרפובליקני ברוב גדול.
במברגר כיהן קדנציה אחת בלבד (ינואר 1917 - ינואר 1921) ונמנע מניסיון להיבחר שוב, אף על פי שנחשב למושל מצליח ביותר. הוא הצליח לאזן את תקציב המדינה שהיה בגרעון גדול עד בחירתו ולחם בשחיתות הממסד. הוא פעל לפתח את התעשייה במדינה כדי לספק את תוצרת המכרות ישירות לקליפורניה במקום לשלוח את חומרי הגלם למזרח לצורך עביוד ומשם חזרה לקליפורניה[5]. במקביל, הוא ותמך בהגבלת עבודת ילדים, הקטנת שבוע העבודה, הגבלת התעשייה למען טובת הציבור, זכות התארגנות לעובדים, זכות הצבעה לנשים, חינוך ציבורי לכל, איסור שתיית אלכוהול ונושאים פרוגרסיבים נוספים, שבאותה עת היו במרכז המחלוקות הפוליטיות בארצות הברית כולה.
לאחר סיום תקופת כהונתו חזר במברגר לעסקיו, אותם ניהל עד יום מותו כעבור חמש שנים, ב-1926. הוא נקבר בבית הקברות היהודי "בני ישראל" בסולט לייק סיטי. ביתו בסולט לייק סיטי הוא עד היום אחד מאתרי המורשת האמריקאית במדינת יוטה[6].
לקריאה נוספת
- Powell, Allan Kent, ed., Utah Historical Encyclopedia: "Simon Bamberger," by Miram B. Murphy, Salt Lake City: Univ of Utah Press, 1994
קישורים חיצוניים
- סיימון במברגר, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית)
- סיימון במברגר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ סיימון במברגר, בספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ United States Has Two Jewish Governors, שיקגו סנטינל, 17 בנובמבר 1916
- ^ המורמונים והיהודים, מעריב, 16 באוגוסט 1985
- ^ Nominated for Governor of Utah, שיקגו סנטינל, 1 בספטמבר 1916
- ^ בתוך עמי, הפועל הצעיר, 22 בדצמבר 1922
- ^ הצעת המועמדות של הבית - 1975
24150485סיימון במברגר