סיווג בולטימור

סיווג בולטימור הוא שיטה למיון נגיפים לקבוצות על בסיס סוג הגנום שלהם ושיטת השכפול שלהם. השיטה פותחה על ידי הווירולוג דייוויד בולטימור^[1].

המיון

בולטימור חילק את הנגיפים ל-7 קבוצות:

קבוצה I – נגיפי DNA דו-גדילי ‏(dsDNA viruses), לדוגמה: Adenoviruses, נגיפי הרפס.
קבוצה II – נגיפי DNA חד-גדילי חיובי ((+)ssDNA viruses; בעלי גדיל קריא, מובן), לדוגמה: Parvoviruses.
קבוצה III – נגיפי RNA דו-גדילי (dsRNA viruses), לדוגמה: Reoviridae.
קבוצה IV – נגיפי RNA חד-גדילי חיובי ((+)ssRNA viruses; בעלי גדיל קריא, מובן), לדוגמה: נגיפי קורונה.
קבוצה V – נגיפי RNA חד-גדילי שלילי ((-)ssRNA viruses; בעלי גדיל מול-קריא, אנטי-מובן), לדוגמה: נגיפי שפעת.
קבוצה VI – נגיפי שעתוק לאחור עם RNA חד-גדילי (ssRNA-RT viruses; רטורווירוסים בעלי גדיל קריא, היוצרים גדילי DNA מתווך במחזור החיים שלהם), לדוגמה: HIV.
קבוצה VII – נגיפי שעתוק לאחור גם DNA דו-גדילי (dsDNA-RT viruses; שלהם RNA מתווך במחזור החיים), לדוגמה: Hepadnaviridae.