סיווג ארנה-תומפסון
סיווג ארנה-תומפסון (Aarne-Thompson classification system) הוא כלי מחקרי המשמש באתנופואטיקה לסיווג מוטיבים עלילתיים של מעשיות. במרכז השיטה נמצא קטלוג ממוספר של מוטיבים חוזרים, שלפיהם מסווגות האגדות. את השיטה והקטלוג יצרו חוקר הפולקלור הפיני אנטי ארנה (Antti Aarne; 1867 – 1925) וחוקר הפולקלור האמריקאי סטית תומפסון (Stith Thompson; 1885 – 1976). הקטלוג הבסיסי פורסם על ידי ארנה ב-1910 בגרמנית ותורגם לאנגלית ב-1928 על ידי תומפסון, שגם הרחיב אותו. במהדורה מ-1961 נקבע מספור המוטיבים לפי מספרים המתחילים בתחילית AT. ב-2004 האנס-יורג אוטר (Hans-Jorg Uther) פרסם מדריך מעודכן ומורחב של הסיווג הנקרא מאז סיווג ארנה-תומפסון-אוטר.
קטלוג המוטיבים מתבסס על מחקר של יותר מ-2,500 אגדות, מעשיות וסיפורי עם ממקורות אירופיים בעיקר ומספר מקורות מהמזרח התיכון, אפריקה ואסיה.
השיטה
השיטה מקבצת סיפורי עם וסיפורי מעשיות בהתאם לקו העלילה הכללי; כך מקובצים יחדיו סיפורים בעלי מאפייני עלילה דומים או סדרת אפיזודות דומה. שיטה זו תלויה במידה רבה באותם מאפיינים שבהם בחרו המסַווגים להתמקד.
כך למשל, הסיפור "פעמונית", לדוגמה, מסווג כסוג 310 AT (המשרתת במגדל), אבל העלילה נפתחת בכך שיש דרישה לתינוק כתמורה לרכוש שנגנב (מוטיב לא מסווג). כך, סיפורי מעשיות אחרים הנפתחים בדרישה לילד כתמורה לרכוש שנגנב, אולם קו העלילה הראשי שונה מזה של פעמונית, לא יסווגו כמספר 310 AT. מנגד, סיפורים שהפתיח לעלילתם שונה לחלוטין מפעמונית, אולם המוטיב המרכזי בהם הוא המשרתת הכלואה במגדל, יסווגו תחת אותו סוג עלילה.
בהדגשת האלמנט המרכזי המשותף ככלי לסיווג, מתעלמת שיטת סיווג זו מן הצבע והפרטים המיוחדים לכל עלילה. זו גם הביקורת המרכזית על השיטה, שהדובר העיקרי שלה היה חוקר הפולקלור הרוסי ולדימיר פרופ, שיצר שיטת סיווג אחרת ב-1920. פרופ סיווג את המעשיות באמצעות התפקיד של כל דמות בעלילה והפעולה שנעשתה על ידה, וכך הגיע למסקנה כי סיפור מורכב מעד-31 מרכיבים ושמונה סוגי דמויות.
סיווג ATU של האנס-יורג אוטר
במהלך השנים, נוספו שיטות סיווג נוספות המבוססות על שיטת הסיווג ארנה-תומפסון ובאות לתקן או להשלים אותה. השיטה המקובלת ביותר כיום היא זו שעדכן והרחיב האנס-יורג אוטר (גר') ב-2004, והידועה כסיווג ATU (ראשי תיבות של Aarne-Thompson-Uther). אוטר ציין כי רבים מהתיאורים של סיווג ארנה-תומפסון היו שטחיים ושהמערכת המקורית לא מאפשרת הרחבות[1].
שימוש בשיטה זו בחקר הפולקלור בארץ
מספר חוקרי פולקלור ישראלים עשו שימוש בשיטת סיווג זו במחקריהם על פולקלור יהודי וערבי בארץ, כמו חיים שוורצבוים למשל, וכן גם דב נוי, תלמידו של סטית תומפסון, שהקים את ארכיון הסיפור העממי בישראל (אסע"י), והטמיע את מפתח הטיפוסים ארנה-תומפסון בעבודותיו ובקרב תלמידיו.
קישורים חיצוניים
- חלק גדול מהקטלוג (באנגלית)
- על המהדורה השלישית של הקטלוג (באנגלית)
- ריכוז אגדות לפי סיווגיהן (באנגלית) למשל:
הערות שוליים
30163307סיווג ארנה-תומפסון