סיבוב קנדי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סיבוב קנדי (Kennedy Round), שנמשך משנת 1964 עד שנת 1967, היה סיבוב המשא-ומתן השישי ב-GATT והארוך ביותר עד אז. הוא נקרא על שם נשיא ארצות הברית ג'ון פיצג'רלד קנדי, שהשיג מהקונגרס האמריקאי את חוק הרחבת הסחר (Trade Expansion Act) בשנת 1962, מהלך שנחשב כגורם ראשי בהצלחת הסיבוב.
סיבוב קנדי הביא את הפחתת המכסים הרבה ביותר מסיבובי ה-GATT עד אז,[1] אף כי הסיבוב הבא, סיבוב טוקיו (Tokyo Round), הביא להפחתה בשווי 300 מיליארד דולרים לעומת 40 מיליארד בסיבוב קנדי.[2] בדיוני הסיבוב החלו גם לראשונה להפחית חסמי סחר בלתי מכסיים. רוב ההפחתות בסיבוב קנדי היו על סך העולה על 50% מהמכס המקורי ונוהלו לפי שיטת ההפחתה הליניארית.[3]

פתיחת הסיבוב והחידושים בו

ההחלטה הרשמית לפתוח בסיבוב קנדי התקבלה בסוף כינוס שרים מטעם ארגון ה-GATT ב-21 במאי 1963. השרים קבעו את תחילת הסיבוב ב-1964, וכי בסיבוב ישתתפו נציגי מדינות רבות ככל הניתן להורדת חסמי סחר הדדית, גם למוצרים תעשייתיים וגם למוצרים חקלאיים. ההחלטה התכוונה במפורש להבטיח למוצרים חקלאיים גישה לשווקים עולמיים, וגם הורתה על הורדת מכסים והורדת חסמי סחר בלתי מכסיים (NTB's). הפחתת המכסים הייתה מיועדת להתבצע באופן כללי, כאשר כל מדינה מורידה את מכסיה במספר אחוזים דומה לשאר המדינות (השיטה הליניארית). הוחלט להעניק פטור במספר מקרים מזערי ככל הניתן ולדרוש הצדקה מכל מדינה לכל תחום מוצרים יוצא דופן.[4]
ההתייחסות המפורשת לחסמי סחר בלתי מכסיים נבעה מדחיפות הטיפול בחסמים אלה, שחשיבותם היחסית עלתה ככל שרמת המכסים העולמית ירדה. לאחר חמישה סיבובי ה-GATT הראשונים, בהם לא טופלו חסמי סחר בלתי מכסיים, כבר הייתה להם חשיבות רבה יותר מבעת הקמת ה-GATT, וזאת הייתה צפויה לגדול עוד יותר לאחר הפחתת המכסים הצפויה בסיבוב הנוכחי. בנוסף, יועדו לטיפול הוראות מנהליות וטכניות, נוהלי חישוב מכסים, מדיניות רכישה על ידי מדינות, מיסים פנימיים, אמצעים נגד היצף (Anti-Dumping) והגבלות כמותיות.[5]
הכוונה להוריד מכסים על מוצרים חקלאיים הייתה חידוש בסיבוב קנדי. בנוסף, ההתייחסות המכוונת בהחלטה למדינות המתפתחות הייתה חדשנית.[6][7]
הרחבה נוספת בתחומי העניין המטופלים על ידי GATT הייתה בניסיון לשלב כלכלות קומוניסטיות מרוכזות במערכת ה-GATT. קבלת ההחלטות המרכזית במזרח אירופה הקשתה לדעת את הסיבה שרכישת מוצרים התקבלה או נדחתה במקרה נתון. בנוסף, דאגת מדינות המזרח מחרם או חוסר מטבע חוץ עודדה אותן לשלם מחירים יקרים יחסית בתוך הגוש המזרחי בגלל הביטחון שיוכלו להמשיך ברכישות בתוך הגוש בלי הפסקות.[8]

השחקנים העיקריים

השחקנים העיקריים בסיבוב קנדי היו ארצות הברית והקהילה האירופית. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, נקלעה ארצות הברית למשא ומתן עם מעצמה כלכלית בעלת כוח המתקרב לכוחה. ההתחזקות האירופאית מנעה מארצות הברית להקריב ממשאביה הכלכליים לטובת הקהילה האירופאית, כפי שהייתה עושה בעבר, וההתנגשות בין שתי המעצמות הכלכליות תרמה להעלאת ספקות באותה תקופה בנוגע לברית המערב נגד ברית המועצות וגרורותיה, כולל ספקות על המשך קיום נאט"ו.[9]
מבחינה מבנית, עליית הקהילה האירופאית איימה על ה-GATT באופן עקרוני. ה-GATT יועד לקדם סחר חופשי בכל העולם על בסיס עקרון המדינה המועדפת ביותר (MFN), אבל הקהילה האירופאית מבוססת על אזוריות, המקנה יתרונות סחר למדינות אירופה החברות באזור סחר חפשי משלהן, ומזיקה לסחר אמריקאי. רמת ההצלחה בהפחתת מכסים בסיבוב קנדי הייתה עתידה לסמן באיזה כיוון הסחר העולמי מתקדם: לסחר חפשי כללי, או למספר אזורי סחר מסוגרים יחסית.[10][11]
למעשה, בעליית הקהילה האירופאית, שאיימה על מערכת ה-GATT, היה טמון כלי בעל חשיבות רבה להמשך המערכת הזאת. עוצמת כלכלת הקהילה הובילה להפחתת מכסי ארצות הברית ונתנה למדינות רבות אחרות להוריד ממכסיהן הן, ובכך הייתה מגורמי ההצלחה העיקריים בסיבוב קנדי. יש גם הרואים בקהילה האירופאית לא רק גורם ראשי בהצלחת הסיבוב, כי אם גורם ראשי בגרימתו: ייתכן מאוד שהקונגרס האמריקאי לא היה מעביר לנשיא סמכויות נרחבות למשא ומתן בסיבוב ה-GATT אילו לא נשקפה סכנה מקידום איחוד השווקים האירופאים על חשבון סחר ארצות הברית עם כלכלות אירופה.[12]
רוב המדינות המפותחות לבד מארצות הברית והקהילה האירופאית התייחסו בכובד ראש להצעות שתיהן, מחמת היותן הסוחרות החשובות ביותר והצורך היוצא מכך לספק את דרישותיהן. לעמדתם הזו היה תפקיד גם במחדלים במשא ומתן, דוגמת אי ההצלחה לחשב שיטה עקבית וגורפת להפחתות מכסים, כאשר המדינות האחרות העדיפו לא להתנגד להצעותיהן של השחקניות העיקריות. לצד עליית הקהילה האירופאית כמשקל נגד לארצות הברית, מעמד בריטניה במשא ומתן בענייני סחר היה בתהליך ירידה. כבר בסיבוב הקודם, סיבוב דילון, חלקה של בריטניה בסחר העולמי היה במגמת ירידה, והמגמה הזאת הייתה ניכרת עוד יותר מניהול המשא-ומתן בסיבוב קנדי במידה רבה בין ארצות הברית והקהילה האירופית.[13]

שיטת ההפחתות וחוק הרחבת הסחר

בדיונים קודמים ב-GATT היה מקובל להוריד מכסים לפי פריט ולפי מדינה (השיטה המסורתית), גישה שמקורה בחוק הסחר ההדדי (Reciprocal Trade Act) האמריקאי משנת 1934.[14] מעבר לשיטה הליניארית, הדוגלת בהפחתה דומה לרוחב תחומי המוצרים, נתנה למדינות להעמיק ולהרחיב יותר את ההפחתות. בנוסף, כבר בשנות השישים הייתה החברות ב-GATT כה נפוצה, שהמדינות לא דאגו מהדלפת הטבות למדינות אחרות (דרך הסכמים לשיתוף הטבות מסחריות בין מדינות) כתוצאה ממשא-ומתן בשיטה הליניארית. למעשה, המעבר לשיטה החדשה הובטחה על ידי חוק הרחבת הסחר האמריקאי משנת 1962, שהתקבל בקונגרס כתוצאה מבקשת הנשיא קנדי.[15]
החוק החדש העניק לנשיא רשות מוגבלת להשתתף במשא-ומתן להורדת חסמי סחר לפי השיטה הליניארית ולהגיע להסכמים מחייבים, כאשר כל הפחתה תחולק לחמש הפרדות ותבוצענה פעם אחת בשנה במשך ארבע שנים ויום אחד, כדי למנוע זעזוע כלכלי חמור מדי.[16][17] הסמכות ניתנה עד סוף יוני 1967.[18] בדרך כלל החוק נתן לנשיא להפחית מכסים עד חמישים אחוזים, אך ניתן היה להפחית בשמונים אחוזים במקרה פריט של פריט ששמונים אחוזים מהסחר העולמי בו מתנהלים על ידי ארצות הברית והקהילה האירופית,[19] וכן לבטל מכס כשהוא כבר מתחת לחמישה אחוזים מערך המוצר או מכס למוצר טרופי או יערי המיוצר בקושי בארצות הברית.[20] בכל זאת, ראוי לציין שסמכות הנשיא הנובעת מחוק הרחבת הסחר לא חלה על פריטים מסוימים, ובכלל לא הוחלה השיטה הליניארית על מוצרים חקלאיים. גם מדינות אחרות הגבילו את הפריטים שעליהם תישאנה ותיתנה.[21]
חוק הרחבת הסחר נחשב כחידוש גם עקב יצירתו לראשונה את משרת נציג הנשיא המיוחד למשא ומתן לגבי סחר (president's special representative for trade negotiations), המוגדר כשגריר: לראשונה אושר על ידי הקונגרס מינוי פקיד הממונה על משא ומתן בתחום הסחר, ועל-ישי כך נציג ארצות הברית בסיבוב קנדי, קריסצ'ן א' הרטר (Christian A. Herter) היה במעמד שווה לנציג הקהילה האירופאית. החוק גם עודד את הקונגרס לשתף פעולה בהמשך על ידי חידוש משרות נציגי הקונגרס בסיבוב סחר (House and Senate Congressional delegates for trade negotiations), הזכאים על פי חוק לגישה לכל חומר ולכל עמדה רשמית של המשלחת האמריקאית (שלא כנציגים קודמים).[22]
הדחף הראשוני ליצירת החוק החדש היה אי ההתאמה בסיבוב דילון בין סמכויות המשלחת האירופאית והמשלחת האמריקאית: כשהראשונה הציעה הפחתת עשרים אחוזים באופן ליניארי, השנייה לא הייתה יכולה לקבל את ההצעה מחמת חוסר סמכות כזאת מצידה.[23][24] סיבוב דילון ניצל רק בזכות הרשאת הנשיא קנדי למשלחתו לעבור את הנקודות האלה בסך 76 מיליון דולרי ייבוא, וגם ככה כתוצאה מהסיבוב הורדו מכסים תעשייתיים רק בכעשרה אחוזים על ידי הקהילה האירופאית ובמעט פחות על ידי ארצות הברית. בכל זאת נקבע בסיבוב דילון תקדים להורדות הדדיות בין ארצות הברית והקהילה האירופאית, ובמערכת ה-GATT נשמר מומנטום עד חקיקת חוק הרחבת הסחר וסיבוב ה-GATT הבא.[25] לאחר חקיקת חוק הרחבת הסחר, רוב המדינות האחרות דורבנו להסכים לשיטת ההפחתות האמריקאית כדי שלא יחמיצו את ההזדמנות לזכות בגישה מורחבת ביותר לשווקים האמריקאים.[26]
הקהילה האירופאית התנגדה להפחתות ליניאריות. היא אמנם הציעה את השיטה הזאת בסיבוב דילון, כאמור, אבל לאחר שארצות הברית אימצה הפעם את השיטה הליניארית, המשלחת האירופאית, בהנהגת צרפת, דחתה אותה לטובת שיטת ההגבלה (écrêtement), במסגרתה הציעה הפחתות בכוונה להגיע לרמת עשרה אחוזי מכס למוצרי תעשייה, חמישה אחוזים למוצרי תעשייה למחצה ואפס אחוזים לחומרי גלם, בסך הכול הפחתת עשרה עד שנים עשר אחוזים, המהווה הפחתה רבה למכסים גבוהים ומועטת למכסים נמוכים. לפי השיטה הזאת הקהילה האירופאית הייתה מפחיתה מכסים הרבה פחות מרוב המדינות הסוחרות החשובות, כי המכסים האירופאים בדרך כלל היו נמוכים ואחידים יותר. לבסוף שיטת ההגבלה נדחתה על ידי מועצת השרים בגלל החישובים המסורבלים שהיא דרשה ובגלל התנגדות ארצות הברית ושאר המדינות המעדיפות את השיטה הליניארית, והוחלט לנקוט בשיטה הליניארית על בסיס ההצעה האמריקאית.[27][28][24]
לאחר דחיית ההצעה הראשונית וקבלת ההצעה האמריקאית כבסיס למשא-ומתן, הקהילה האירופאית הציעה להתבסס על השוני שבין מכסי ארצות הברית ומכסי הקהילה האירופאית; בעוד מכסי אירופה היו אחידים יחסית, בגלל שהם תוצאת מיצוע מכסי מדינות בלגיה, הולנד, לוקסמבורג, צרפת, גרמניה ואיטליה, בעוד מכסי ארצות הברית היו מגוונים יותר, כשבעשרים ושניים אחוזי המקרים המכס מתחת לחמישה אחוזים וב-28.1% מהמקרים המכס מעל לעשרים אחוז.[29] לכן הציעה הקהילה האירופאית להתמקד בהפחתת מכסים ברמת שלושים אחוז ומעלה, הגבוהים ממכסי מדינות אחרות בעשרה אחוזים. ארצות הברית העדיפה רמת שישים אחוזים מזערית והפרש של שליש; מדינות אחרות לא התנגדו באופן ממשי להצעה האירופאית. מחמת כישלון למצוא פתרון המקובל על כל המשתתפות, לא נקבעה הגדרה מסודרת שחלה על כל קבוצת מוצרים, אבל השיטה הליניארית נשארה בתור עקרון מנחה.[30]
עוד נקבע שהמדינות המשתתפות יגישו לפני תחילת המשא-ומתן רשימות מוצרים יוצאי דופן, שאינן מוכנות להוריד את המכסים עליהם. הרשימה האירופאית כללה הרבה מוצרי טכנולוגיה גבוהה כגון מחשבים, כאשר רשימת ארצות הברית כללה בעיקר נפט ומוצרי צריכה עתירי עבודה. לפי התוכנית המקורית שהתקבלה לפני פתיחת הסיבוב, כל מדינה הייתה צריכה להצדיק את כל יוצאי הדופן ברשימתה באופן רב-צדדי, בפני כל ועדה המאוישת על ידי המדינות האחרות, אך התוכנית לא התממשה במלואה ומתחילת שנת 1965 התקיימו שיחות דו-צדדיות במקום זאת לגבי כימיקלים, ברזל, פלדה, כותנה, אלומיניום ונייר.[31]

המדינות המתפתחות ומדינות בעלות מבנה כלכלי מיוחד

החלטת השרים המכריזה על מועד התחלת סיבוב קנדי הכירה במצב המדינות המתפתחות המיוחד, והכוונה הייתה להוריד כמה שניתן מהחסמים העומדים בפני ייצוא מהמדינות הללו, ולהורות למדינות המפותחות לא לצפות לוויתורים הדדיים מהמדינות המתפתחות.[32] עניין המדינות המתפתחות נהיה בסיבוב קנדי משמעותי ביותר בעקבות הצטרפות הרבה מהן ל-GATT בשנים ובחודשים שלפני הסיבוב,[33] ביניהן אוגנדה, בורקינה פאסו, בנין, גבון, ג'מייקה, חוף השנהב, טוגו, טנזניה, טרינידד וטובגו, ישראל, כווית, מדגסקר, מוריטניה, ניגר, ניגריה, סנגל, צ'אד, קונגו, קמרון, קניה, קפריסין והרפובליקה האפריקנית המרכזית.[34]
הסיבוב סייע במיוחד למדינות המתפתחות, כי שיטת המשא-ומתן הליניארית חלה גם על מוצרים החשובים בכלכלותיהן,[35] כשניהול משא ומתן על פי השיטה המסורתית היה עלול להתרכז במוצרים החשובים לכלכלות הגדולות. בסיבוב היו המדינות הללו מוכנות להציע הפחתות מעטות ביחס למדינות המפותחות, בטענה כי הורדת מכסי המפותחות תגדיל את ייבוא המתפתחות וככה תטיב גם למדינות המפותחות.[36] הטענה הזאת התקבלה כבר בישיבת השרים בנובמבר 1961, בה התקבל לראשונה עקרון הגמישות לגבי מדינות מתפתחות במקום הדדיוּת.[37]
למרות עקרון הגמישות, המדינות המתפתחות נתקלו במוצרים יוצאי דופן בלתי מתקבלים. כאמור, על כל משתתפת בסיבוב היה לספק רשימת מוצרים עליהם לא תחול שיטת ההפחתות הרגילה. למשל, חוק הרחבת הסחר אסרה או הגבילה הרדת מכסים על מוצרים כגון עופרת, אבץ, בדי צמר ומנעולים, כתוצאה מסירוב ארצות הברית להפחית את מכסיה על המוצרים האלה כדי למנוע פגיעה בתעשייה האמריקאית.[38]
בעקבות הסיבוב, ייצוא המדינות המתפתחות אל הקהילה האירופאית, ארצות הברית ויפן עלתה ברמה דומה לעליית ייצוא המדינות המפותחות בתחומי מוצרים שמכסם הופחת. אך כשמונים אחוז מייצוא המדינות המתפתחות היוו חומרי גלם, ורוב ההפחתות בסיבוב לא היו בתחום המוצרים ההוא. המדינות המתפתחות גם לא הרוויחו הפחתות משמעותיות במכסים המוטלים על מוצרים תעשייתיים פשוטים, דוגמת מוצרי עץ, בהם מדינות אלה נהנו מיתרון יחסי, אך היוו אחד מיוצאי הדופן האמריקאים להפחתות המכסים הליניאריות על מוצרים תעשייתיים. עם זאת, סיבוב קנדי הביא הפחתות משמעותיות למוצרים המיוצאים על ידי המדינות המתפתחות לארצות הברית, הקהילה האירופאית, בריטניה ויפן, בסך העולה על שני מיליארדי דולרים לשנה.[39] ארצות הברית הפחיתה גם מכסים המוטלים על בדים מסוימים כדי לעזור למדינות המתפתחות, למשל הפחתה בחמישים אחוזים לבדי כותנה המיוצרים ידנית בתעשיות בית וביטול המכסים על מוצרים טרופיים, כנראה בגלל שהפחתות בתחומים האלה לא היו צפויות להזיק באופן משמעותי לשום תעשייה אמריקאית.[40]
לצד המדינות המתפתחות, יש להזכיר את קבוצת המדינות שהוגדרו "כבעלות מבנה כלכלי מיוחד" (אוסטרליה, דרום אפריקה, ניו זילנד וקנדה), שבהן לייצוא חומרי גלם היה חלק מרכזי ומשמעותי. בהחלטת השרים המכריזה על פתיחת סיבוב המשא-ומתן צוין שייתכן כי שיטת ההפחתות הליניארית לא תביא למדינות בעלות מבנה כלכלי או מסחרי מיוחד הטבות המקבילות להקרבותיהן. לכן, למרות שרוב המדינות המשתתפות בסיבוב הפחיתו מכסים לפי השיטה הליניארית, אוסטרליה, דרום אפריקה, ניו זילנד וקנדה הפחיתו באופן ממוקד ולא ליניארי.[41]

חקלאות

נושא החקלאות היה אחד הנושאים המרכזיים בסיבוב קנדי. בזמן סיבוב דילון, הקהילה האירופאית הייתה בתהליך פיתוח מדיניותה החקלאית המשותפת (Common Agricultural Policy), שהתגבשה במידה רבה רק סמוך לסוף הסיבוב.[42] כתוצאה מכך, הקהילה האירופית ביטלה את מכסיה הכבולים למוצרים חקלאיים רבים, כדי שתוכל לקבעם לפי דרישות המדיניות המשותפת החדשה, כמתחייב על פי אמנת רומא משנת 1952. ארצות הברית נתנה לקהילה לבטל את התחייבויותיה למכסים הישנים, ובמרץ 1962 הגיעה להסכם עם הקהילה לגבי מוצרי הייצוא האמריקאים החשובים שמכסיהם הכבולים בוטלו, כאשר ניתן לארצות הברית לקבל פיצוי אם לא יתממש ההסכם, ואחרת תוכל להעניש את הקהילה על פי כללי GATT ליישוב סכסוכי סחר. לבסוף לא גובש הסכם, ובמאי 1963 הנשיא קנדי ציווה על העלאה במכסים המוטלים על מספר מוצרי ייצוא אירופאים חשובים. בינתיים ארצות הברית הגיעה באפריל 1964 להסכם עם בריטניה לגבי סחר בדגנים, המיועד בין היתר ללחוץ על אירופה להגיע להסכם בתחום החקלאות.[43] ייצוא דגנים לקהילה האירופאית היה חשוב במיוחד לארצות הברית מבחינת שמירה על מאזן תשלומים סביר,[44] וחשיבותו בחלקה נבעה מדעת הקהל האמריקאי, הסובר כי ניתן לתקן את מאזן התשלומים האמריקאי אם רק ייפתחו השווקים האירופאים.[45] לכן, מתחילת סיבוב קנדי היה חשוב מאוד לארצות הברית ולמייצאות דגנים אחרות להבטיח גישה לשווקים עולמיים ולא לאבד יותר מהשווקים האירופאים.[46][47] בה בעת, מדינות הקהילה האירופאית עוד היו בתהליך טיפוח המדיניות החקלאית המשותפת, אם כי בשלב מאוחר יחסית. המציאות הזאת הקשתה גם בכך שעודדה מדינות אחרות לא להוריד חסמים על מוצרים חקלאיים בעוד המדיניות החקלאית המשותפת נשארת כמו שהיא, כיוון שהייתה דאגה מכניסת המוצרים האירופאים המוגנים לתוך שווקיהן כאשר אירופה מאיימת על גישתן לשווקים החקלאיים האירופאים הרווחיים, מהם הפיקו סוחרים אמריקאים בלבד מיליארד וחצי דולרים בשנת 1966.[48]
לצד המדיניות החקלאית המשותפת, ניסו משתתפות הסיבוב לחתור לשיטה להורדת המכסים הגבוהים על מוצרים חקלאיים באופן כללי. במקום להתמקד במכסים כרגיל, הקהילה האירופאית הציעה להתמקד ברמת הסיוע המדינתי לחקלאים, כי היה זה מכנה משותף בחקלאות האירופאית והאמריקאית, וגם היו לסיוע השפעות על התעסוקה והחברה. הקהילה הציעה לבסס הפחתות על-בסיס מדד המשקף את ההפרש בין המחיר העולמי ובין הסכום המגיע ליצרן.[49] ארצות הברית התנגדה להצעה, כי למעשה היא לא הייתה מובילה להפחתת מכסים וכי היא הייתה צפויה ליצור הגבלות נוספות מבחינת רמת הסיוע שמותר להעניק לחקלאים ולמנוע ליברליזציה מסחרית במקום לעודדה.[50][51]
בנוסף לשאלת שיטת ההפחתות המתאימה למוצרים חקלאיים, לארצות הברית היה עניין לחבר הסכם על סיוע בינלאומי במזון. עד סיבוב קנדי רק היא נהגה לחתום על הסכמים מהסוג הזה, כאשר מדינות אחרות ראו בהם עלות נוספת ובלתי רצויה, ולכן הן התנגדו לדרישה האמריקאית. ארצות הברית התעקשה ליצור הסכם סיוע כדי שיהיה קשה יותר למדינות אחרות להפסיק לייבא את דגניה או לכבוש שוק חוץ, מחמת דרישת ההסכם לספק כמויות דגנים משמעותיות במקומות אחרים למטרות סיוע.[52] תהליך המשא-ומתן על חקלאות בכלל ועל דגנים בפרט היה קשה ותחילה לא הניב פירות, והמחדל הזה נחשב כמאיים על הניסיון לסיים את הסיבוב לפני שתפוג סמכות המשלחת האמריקאית ב-30 ביוני 1967.[53] לבסוף התגבש "תזכיר ההסכמה לגבי מרכיבים עיקריים למשא ומתן לקראת הסכם עולמי על דבר דגנים" (Memorandum of Agreement on Basic Elements for the Negotiation of a World Grains Arrangement), המכיל בעיקר כללים למשא ומתן בעתיד. ההסכם כלל גם הסכם סיוע בינלאומי במזון, כדרישת ארצות הברית.[54] סוכם כי מגדלות הדגנים העיקריות תשתפנה פעולה בהתאמת ההיצע לשווקים הפתוחים. לקראת סוף הסיבוב, ביוני 1967, הייתה דרישה מיפן ומהמדינות הנורדיות לשנות את ההסכם באופן הנותן להן לספק ציוד חקלאי במקום דגנים או כסף, אבל הדרישה נדחתה עקב חשש ארצות הברית שהשבר יכרסם במטרתה להפנות דגנים למגוון שווקים.[55][56] בנוסף, נקבעה העלאת המחירים המזעריים לחיטה מעל המחיר אשר נקבע בהסכם החיטה הבינלאומי (International Wheat Agreement) משנת 1949.[57] הופחתו גם באופן משמעותי מכסים על מוצרים חקלאיים רבים, כשכל הפחתה כלולה בתוכנית המכסים הרגילה עליה חתמה כל מדינה.
הסכם הדגנים לא הבטיח לארצות הברית גישה לשוקי הדגנים האירופאים. כדי להגביר את הלחץ על אירופה לספק זאת, השגריר הרטר איים באוקטובר 1966, בעקבות לחץ פנימי בארצות הברית, שמשלחתו תעזוב אם אירופה לא תציע הצעה הוגנת לליברליזציה בשוק המוצרים החקלאיים. אך לבסוף ההישגים האחרים היוצאים מהסיבוב הצדיקו לדעת האמריקאים לסיים את הסיבוב גם מבלי פתיחת השוק האירופאי.[58][59]

כימיקלים

גם הסחר בכימיקלים היה נושא חשוב בדיוני סיבוב קנדי. עד סיבוב קנדי החיל הממשל האמריקאי מכסים על כימיקלים בנזיניים (benzenoid chemicals) על פי מערכת מחירי המכירה האמריקאים (American Selling Price, ASP), שקבעה את מחירי הכימיקלים המיובאים כאילו היו דומים למחירי המוצרים האלה בתוך ארצות הברית. המחירים הפנימיים האלה היו בדרך כלל גבוהים מהמחירים האמתיים ב-71% עד 102%, ובכך ההסדר הגדיל באופן משמעותי ביותר את המכסים המשולמים על ידי מייצאי כימיקלים אירופאים.[60]
נושא הכימיקלים היה מאוד חשוב למדינות אירופה בגלל פגיעת מערכת מחירי המכירה האמריקאים בביטחון חברות אירופאיות: הן לא יכלו להיות בטוחות טרם הייצוא לארצות הברית על איזה מחיר יתבסס המכס.[61] חילוקי הדעות בתחום הכימיקלים, כמו בתחום הדגנים, כמעט גרמו לסיכול הסיבוב, בגלל הפער בין המציאות ובין דרישות הקהילה האירופאית ובריטניה, ונראתה התקדמות לכיוון הסדר רק לקראת סוף הסיבוב.[62] בדצמבר 1965, ביקש השגריר הרטר מוועדת המכסים (Tariff Commission) האמריקאית, על פי הוראות הנשיא ג'ונסון, לחשב איך ניתן להמיר את מערכת מחירי המכירה האמריקאים לשערי מכסים רגילים. לאחר קבלת הדוח המבוקש, חובר דוח נוסף על השפעת החלפת המערכת במערכת מכסים רגילה, וכן על השפעת הפחתת המכסים האלה ב-50% על תעשיות אמריקאיות.[63]
סוכם כי ארצות הברית תבטל את מערכת מחירי המכירה האמריקאים, בעוד היא זכתה בהפחתות מכסים אירופאיות הרבה יותר עמוקות בתחום הכימיקלים מההפחתות האמריקאיות. בנוסף, ארצות הברית שכתה לביטול הדרה נגד דגמי מכוניות אמריקאים במסי הכבישים המוטלים על ידי הקהילה האירופאית, הפחתת ההעדפה הבריטית למוצרי טבק מקומיים וביטול המכסות השווייצריות לפירות משומרים בסירופ תירס.[64][65]

אמצעים נגד היצף

בסיבוב קנדי טופל גם נושא האמצעים נגד היצף. היצף מוגדר כמכירת מוצר בשוק חיצוני במחיר זול יותר ממחירו בשוק הבית, כדי להחזיק בחלק גדול יותר מהשוק החיצוני. הייתה התנגדות לחוק נגד היצף (Anti-Dumping Act) האמריקאי מצד הקהילה האירופאית ובריטניה, בגלל שהחוק האמריקאי הרשה התחלת חקירה בלי כל תלונה על היצף וגם במקרה של תלונה בלתי מבוססת. מעת פתיחת התחקיר הראשוני הייתה השהייה בהסדרי המכסים לייבוא מוצרים עליהם מדובר בתחקיר, ובמקום להתחיל לחשב את הנזק היוצא מההיצף עם התחלת התחקיר הראשוני, תחקיר החישוב היה מתחיל אחריו, וממשיך להפריע להסדרי הסחר במוצרים זמן ארוך יותר מאשר נדרש. למדינות אחרות לא הייתה חקיקה כדוגמת החקיקה האמריקאית ולא היה שימוש נרחב בהסדר שכזה, למעט קנדה, בה יושמה בתדירות יחסית חקיקה שלא דרשה פגיעה כתנאי לתחקיר.[66][67]
ארצות הברית מצידה, חששה שהפחתת מכסים משמעותית כמו ההפחתה הצפויה כתוצאה מסיבוב קנדי תגרום לשימוש נרחב יותר בחקיקה נגד היצף במדינות אחרות, וגם ראתה בסיבוב הזדמנות להשפיע על התגבשות מדיניות הקהילה האירופאית נגד היצף, שהייתה בתהליך היווצרותה. עם זאת, לא ראתה המשלחת האמריקאית לנכון לשנות את סעיף 6 ל-GATT, הדן בהיצף, כי שינוי כזה היה דורש את הסכמת הסנט האמריקאי, שם כוחות פרוטקציוניסטיים היו עלולים למנוע הסכמה כזאת.[68]
על הרקע הזה הוחלט כבר ב-1966 לא לשנות את ה-GATT באופן שיחייב מדינות במפורש, אבל להעניק לסעיף 6 פרשנות חדשה, המכונה "הנחיות למניעת היצף" (Anti-Dumping Code). נקבע כי התחקיר הראשוני וחישוב הנזק יתרחשו בבת אחת, כי ייתבעו דמי נזקים רק עם ההיצף היה הגורם העיקרי בגרימת הנזק וכי כל אחד ממייצרי מוצר נתון בתוך מדינה ייחשב כמייצר פנימי. ההנחיות התקבלו לבסוף כאחד מנספחי ההסכם הסופי של הסיבוב.[69][70]

סיום הסיבוב

הסכמי סיבוב קנדי נחתמו ב-30 ביוני 1967. היום האחרון לפני שפג חוק הרחבת הסחר האמריקאי. במסמך הראשון, המכונה "הפעולה הסופית" (Final Act), נמנים שאר ההסכמים שהתקבלו וחתומות כל המדינות שהשתתפו בסיבוב. הראשונה מבין השאר היא נספח ז'נבה משנת 1967, בה רשומים מכסי מדינות ה-GATT החדשים לשישים ושבע מדינות ששינו את מכסיהם כתוצאה מהסיבוב.[71][72] בנוסף להסכמים, הוכנו נספחים להצטרפות ל-GATT של איסלנד, אירלנד, ארגנטינה ופולין.[73]
בעת החתימה על הסכמי סיבוב קנדי, המדינות המשתתפות יצרו תקדים ברור להמשך הפחתת מכסים, למשא ומתן מוצלחים למרות כמות משתתפות רבה ואף לטיפול מערכת ה-GATT בחסמי סחר בלתי מכסיים. כל פני הליברליזציה המסחרית האלה התקדמו עוד יותר בסיבובים הבאים, הממשיכים גם הם לפתח את הסחר הבינלאומי.

לקריאה נוספת

  • Balassa, Bela, Trade Liberalization among Industrial Countries: Objectives and Alternatives (New York: Mc-Graw-Hill Book Company, 1967)
  • BBC, 2011, Timeline: World Trade Organization, Updated 8 February 2011, Accessed 2 June 2011, http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/country_profiles/2430089.stm
  • Curtis, T. Bradford, and John R. Vastine‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade (‪New York: Praeger, 1971)
  • Deese, David A., World Trade Politics: Power, Principles, and Leadership (New York: Routledge, 2008)
  • Evans, J.W., Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.? (Massachusetts: Harvard University Press, 1971)
  • Finger, J.M., "Effects of the Kennedy Round Tariff Concessions on the Exports of Developing Countries", in The Economic Journal 86(341), 1976: 87–95
  • GATT, "Summary of Results of the Kennedy Round", In Economic Relations after the Kennedy Round, ed. by Frans A.M Alting von Geusau, (Leyden: A.W. Sijthoff, 1967)
  • GATT, 1968, "Protocols: 1964–67 Trade Conference Final Act" Accesed 2 June 2011, http://www.wto.org/english/docs_e/legal_e/kennedy_e.pdf
  • Albregts, A.H.M., and A.J.W. van de Gevel, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", In Economic Relations after the Kennedy Round, ed. by Frans A.M Alting von Geusau, (Leyden: A.W. Sijthoff, 1967)
  • Hedges, Irwin R., "Kennedy Round Agricultural Negotiations and the World Grains Agreement", Journal of Farm Economics 49(5), 1967: 1332–1341
  • Migone, Raúl C., "Statement by Raúl C. Migone, Representative in Europe of the Organization of American States, to the International Colloquium on Atlantic Relations after the Kennedy Round", In Economic Relations after the Kennedy Round, ed. by Frans A.M Alting von Geusau, (Leyden: A.W. Sijthoff, 1967)
  • Preeg, Ernest H., Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade (Washington: Brookings Institution, 1970)
  • Rehm, John B., "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", in The American Journal of International Law 62(2), 1968: 403–434
  • Uri, Pierre, "Final Report of the Colloquium on Atlantic Relations after the Kennedy Round", In Economic Relations after the Kennedy Round, ed. by Frans A.M Alting von Geusau, (Leyden: A.W. Sijthoff, 1967)
  • WTO, "The 128 Countries that Had Signed GATT by 1994", Accessed 2 June, 2011, http://www.wto.org/english/thewto_e/gattmem_e.htm

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Finger, "Effects of the Kennedy Round Tariff Concessions on the Exports of Developing Countries", p. 87
  2. ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/europe/country_profiles/2430089.stm
  3. ^ GATT, "Summary of Results of the Kennedy Round", p. 202)
  4. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 33
  5. ^ שם, 33
  6. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, pp. 228-229
  7. ^ GATT, "Summary of Results of the Kennedy Round", p. 212
  8. ^ Uri, "Final Report of the Colloquium on Atlantic Relations after the Kennedy Round", p. 215
  9. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 231
  10. ^ Preeg, Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade, p. 13
  11. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 137
  12. ^ Balassa, Trade Liberalization among Industrial Countries: Objectives and Alternatives, p. 13
  13. ^ שם, 15
  14. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 8
  15. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 21-22
  16. ^ Preeg, Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade, p. 2
  17. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", p. 412
  18. ^ שם, 414
  19. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 15
  20. ^ שם, 19
  21. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", pp. 22-23
  22. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, pp. 9, 11
  23. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 163
  24. ^ 24.0 24.1 Preeg, Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade, p. 3
  25. ^ שם, 40-41
  26. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", 405-406
  27. ^ Deese, World Trade Politics: Power, Principles, and Leadership, p. 59
  28. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", pp. 23-24
  29. ^ Balassa, Trade Liberalization among Industrial Countries: Objectives and Alternatives, p. 60
  30. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", pp. 23-24, 26, 30-31
  31. ^ שם, 31-33
  32. ^ שם, 20
  33. ^ Migone, "Statement by Raúl C. Migone, Representative in Europe of the Organization of American States, to the International Colloquium on Atlantic Relations after the Kennedy Round", p. 211
  34. ^ http://www.wto.org/english/thewto_e/gattmem_e.htm
  35. ^ Preeg, Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade, p. 70
  36. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 249
  37. ^ שם, 162
  38. ^ שם, 248
  39. ^ Finger, "Effects of the Kennedy Round Tariff Concessions on the Exports of Developing Countries", pp. 94-95
  40. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 223
  41. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", pp. 45-46
  42. ^ Preeg, Traders and Diplomats:‎ An Analysis of the Kennedy Round of Negotiations under the General Agreement on Tariffs and Trade, pp. 40-41
  43. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", pp. 421-423
  44. ^ שם, 420
  45. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 133
  46. ^ Hedges, "Kennedy Round Agricultural Negotiations and the World Grains Agreement", p. 1333
  47. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", p. 423
  48. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, pp. 20-27
  49. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 37
  50. ^ שם, 39
  51. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 29
  52. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", pp. 420, 426
  53. ^ שם, 414
  54. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", pp. 420, 426
  55. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 276
  56. ^ GATT, "Protocols: 1964–67 Trade Conference Final Act", p. 22
  57. ^ Hedges, "Kennedy Round Agricultural Negotiations and the World Grains Agreement", p. 1334
  58. ^ שם, 1338
  59. ^ Curtis‎, The Kennedy Round and the Future of American Trade, p. 35
  60. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 34
  61. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, p. 286
  62. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", p. 414
  63. ^ שם, 416
  64. ^ שם, 419-420
  65. ^ Evans, Kennedy Round in American Trade Policy: Twilight of the G.A.T.T.?, pp. 285-286
  66. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 36
  67. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", pp. 428-429
  68. ^ שם, 430
  69. ^ שם
  70. ^ Albregts, "Negotiating Techniques and Issues in the Kennedy Round", p. 36
  71. ^ Rehm, "Developments in the Law and Institutions of International Economic Relations: The Kennedy Round of Trade Negotiations", pp. 403-405
  72. ^ GATT, "Protocols: 1964–67 Trade Conference Final Act", pp. 4, 5
  73. ^ GATT, "Summary of Results of the Kennedy Round", p. 201
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32867124סיבוב קנדי

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סיבוב_קנדי&oldid=2096086"