צזאר קואי

צזאר אנטונוביץ' קואי (רוסית: Цезарь Антонович Кюи; פולנית: Cezar Antonowicz Cui; צרפתית: César Cui)‏ (6 בינואר 1835 - 13 במרץ 1918) היה רוסי ממוצא צרפתי וליטאי. במקצועו היה קצין צבא ומורה לביצורים; לתחביבו, או עיסוקו הנלווה, הייתה חשיבות מיוחדת בתולדות המוזיקה, בהיותו מלחין ומבקר מוזיקה; במשלח ידו זה הוא מוכר כאחד מחברי החמישה, קבוצת מלחינים רוסים תחת מנהיגותו של מילי באלאקירב, שהציבה לה כיעד מחייב יצירת מוזיקה רוסית באופייה.

ביוגרפיה

סזאריוס-בנימינוס קואי נולד בווילנה (בירת ליטא), למשפחה קתולית, כצעיר בין חמישה ילדים. אביו הצרפתי אנטואן (שהוסב לרוסית כאנטון לאונרדוביץ') נכנס לרוסיה כחייל בצבא נפוליאון בשנת 1812, השתקע בווילנה לאחר תבוסת הצרפתים ונשא לו אישה מקומית פולנייה בשם יוליה קוסביץ'. בתוך הרב-אתניות הזאת גדל סזאר כדובר צרפתית, רוסית, פולנית וליטאית. לפני שסיים את הגימנזיום, בשנת 1850, נשלח קואי לסנקט פטרבורג להכין את עצמו לכניסה לבית הספר הראשי להנדסה, וזאת עשה בשנה שלאחריה, בגיל 16. בשנת 1855 סיים את לימודיו באקדמיה ולאחר השתלמות נוספת באקדמיית ניקולאייבסקי להנדסה, החל את הקריירה הצבאית שלו בשנת 1857 כמדריך להקמת ביצורים. בין תלמידיו במהלך השנים היו כמה מבני משפחת המלוכה, שהנודע ביותר בהם הוא ניקולאי השני. כמומחה לביצורים לימד בשלוש מן האקדמיות הצבאיות בסנקט פטרבורג והגיע במשך הזמן למעמד של פרופסור, בשנת 1880, ולדרגת גנרל בשנת 1906.

על אף הישגיו המרשימים כאיש צבא אקדמאי מקצועי, במערב קואי נודע בעיקר בחייו ה"משניים" במוזיקה. כנער בווילנה קיבל שיעורי פסנתר, למד את יצירות שופן והחל לחבר יצירות קטנות בגיל ארבע-עשרה. בחודשים המעטים לפני שנשלח לפטרבורג הספיק לקבל כמה שיעורים בתאוריה של המוזיקה אצל המלחין הפולני סטניסלב מוניושקו, שגר אותו זמן בווילנה. הכיוון המוזיקלי של קואי השתנה ב-1856, כשפגש את מילי באלאקירב ומעורבותו במוזיקה נעשתה רצינית יותר.

אף כי הגביל את ההלחנה וכתיבת הביקורת המוזיקלית לזמנו הפנוי, התגלה קואי כמלחין וכותב מאמרים פורה ביותר.

פעילויותיו של קואי בתחום המוזיקה כללו גם חברות בוועדה לבחירת אופרות בתיאטרון מארינסקי; זו באה אל קצה בשנת 1883, כשהוא ורימסקי-קורסקוב עזבו את הוועדה במחאה על דחייתה את "חובנשצ'ינה" של מוסורגסקי. בשנים 1896–1904 היה מנהל הסניף הפטרבורגי של החברה הרוסית למוזיקה.

בין המוזיקאים הרבים שהכיר קואי בחייו, מתבלט בעיקר פרנץ ליסט. ליסט הוקיר את המוזיקה של המלחינים הרוסים; הוא הכתיר את "ויליאם רטקליף" של קואי בשבחים רמים וקואי מצדו הקדיש לו את ספרו בצרפתית "המוזיקה של רוסיה" ואת הסוויטה לפסנתר שלו, אופוס 21. נוסף לכך, הטרנטלה לתזמורת של קואי, אופוס 12, היוותה בסיס לעיבוד האחרון של ליסט לפסנתר.

קואי התעוור בשנת 1916, אך המשיך להכתיב יצירות קטנות שחיבר. הוא מת ב-13 במרץ 1918 מאירוע מוחי ונקבר לצד אשתו מלווינה (שמתה בשנת 1899) בבית הקברות הלותרני בסמולנסק. בשנת 1939 הועברה גופתו לבית הקברות טיחווין בכנסיית אלכסנדר נבסקי בלנינגרד (שמה של סנקט פטרבורג בתקופה של ברית המועצות) ליד שאר החברים בקבוצת החמישה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צזאר קואי בוויקישיתוף

• צזאר קואי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צזאר קואי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

35971801צזאר קואי