סוחוי Su-34

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף סוחוי 34)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סוחוי Su-34
Сухой Су-34
מאפיינים כלליים
סוג מטוס תקיפה
קוד נאט"ו Fullback
ארץ ייצור רוסיהרוסיה רוסיה
יצרן סוחוי
טיסת בכורה 13 באפריל 1990
תקופת שירות 20 במרץ 2012 – הווה (12 שנים)
צוות 2
משתמש ראשי חיל האוויר הרוסי
ממדים 
אורך 23.3 מטר
גובה 6.09 מטר
מוטת כנפיים 14.7 מטר
שטח כנפיים 62.0 מטר רבוע
משקל מטען מרבי 10,400
משקל טעון 39,000 קילוגרם
משקל המראה מרבי 45,000 קילוגרם
ביצועים 
מהירות מרבית בגובה פני הים - 1,900 קמ"ש (מאך 1.8), בגובה רב - 2,200 קמ"ש.
טווח טיסה מרבי 1,1000 קילומטר
סייג רום 17,000 מטר (55,770 רגל)
הנעה 
שני מנועי ליולקה AL-31F-M1
תרשים

הסוחוי Su-34רוסית: Сухой Су-34, קוד דיווח נאט"ו: Fullback) הוא מטוס תקיפה עתיר ביצועים לכל מזג-אוויר ולעיתים מכונה קרב-הפצצה מתכנון חברת סוחוי. המטוס תוכנן סביב המבנה המרכזי של מטוס הסוחוי Su-27 על כן המטוס בעל ביצועים ויכולת תמרון גבוהים. בגלל הקשיים הכלכליים של רוסיה, פיתוח ובחינות הקבלה של המטוס התארכו למשך זמן רב והמטוס נכנס לשירות ב-2012 למעלה מ-20 שנה לאחר טיסת הבכורה שלו.

פיתוח

סוחוי Su-27IB

בשנות ה-80 מחקרים והערכות בחיל האוויר הסובייטי העלו שבמקרה של עימות עם מדינות נאט"ו מטוסי התקיפה הקיימים יצטרכו להתמודד עם מטוסי קרב מתקדמים של המערב. עקב כך מטוסי התקיפה יצטרכו ליווי של מטוסי קרב שההערכה הייתה שיהיו בנחיתות מספרית ולכן לא יהיו זמינים למשימות כאלו. על כן עלה הצורך במטוס תקיפה עתיר ביצועים שיוכל להתמודד עם מטוסי קרב מערביים.

ביוני 1986 החלה עבודת התיכון של המטוס. במקום להסתמך על עיצוב של גוף כמו במטוס סוחוי Su-24 נבחר להתבסס על העיצוב של ה-סוחוי Su-27. המבנה המרכזי של המטוס הושאר זהה ברובו למטוס הקרב והדגם עצמו סומן T-10V וכונה בחיל האוויר Su-27IB (קרב-הפצצה). במקום מבנה האף והקדמי הצרים של מטוס הקרב, נבחר מבנה רחב עם תא טייס צד-בצד ממוגן לשני אנשי צוות. עם מנשק זוויתי הנמשך מהראדום של כלי הטיס ועד שורש הכנפיים.
כמו כן המטוס צויד עם מכ"ם מערך סריקה אקטיבית מתקדם בעל אופני פעולה מרובים הכוללים עקיבת תוואי קרקע, אוויר-אוויר, אוויר-קרקע ואף מודי אוויר-ים שכן תוכנן להכניס את המטוס לשירות התעופה הימית הסובייטית ויועד לפעול מבסיסים יבשתיים של הצי הסובייטי ותוכנן לשאת טילים נגד ספינות מתקדמים.

תוכנית הניסוי

מטוס הניסוי הראשון היה מטוס Su-27UB מומר וטיסת הבכורה שלו התבצעה ב-13 באפריל 1990. מטוס הניסוי השני טס ב-18 בדצמבר 1993. המטוס כלל מספר שינויים כגון כני הנסע הראשיים הכבדים יותר, וקונוס זנב מוארך בין המנועים. למרות שההבדל בין המטוס לבין ה-Su-27 היה גדול ודרש סימול חדש, חיל האוויר עדיין כינה את המטוס Su-27IB למשך כמה שנים עד שהם אימצו את הסימול Su-34 החדש.

בשל הקשיים הכלכליים של רוסיה התקציב הביטחון של המדינה חווה צמצום חד ולכן הפיתוח, הייצור והבחינה הממשלתית התעכבו והסתיימו רק בשנת 2011.

מאפיינים

תא טייס

תא הטייס של מטוס ה-Su-34 במדמה טיסה מתקדם המדגים את מבנה החופה, ריבוי הצגים הרב תכליתיים.

כאמור, תא הטייס של המטוס הוא דו-מושבי, צד בצד. תא הטייס בנוי כקפסולה מסגסוגת טיטניום בעובי 7 מילימטר, משהו שלא אופייני למטוסים עתירי ביצועים אלא דווקא מטוסי תקיפה ממוגנים. המטוס לא כולל חופה נפתחת, הצוות נכנס לתא הטייס דרך בית כן הנסע הקדמי ודרך חציץ הלחץ האחורי תצורה האופיינית למפציצים כבדים בהרבה. בדומה למפציצים התא המרווח מאפשר לאנשי צוות לעמוד זקוף ואף להישכב על מיטה במשימות ארוכות במיוחד, יחד עם זה המטוס כולל תא שירותים ואף מטבחון קטן הכולל תנור מיקרוגל וקומקום מיוחדים, כל התא ממוזג ומדוחס על ידי מערכת מיזוג עוצמתית.

כני נסע

המטוס קיבל כני נסע מחוזקים, כן הנסע הקדמי אמור לתמוך במבנה הקדמי הכבד יותר, בעוד כני הנסע הראשיים מחוזקים בשביל לאפשר שימוש במסלולי המראה ארעיים ולא סלולים. כני הנסע הראשיים כוללים שני גלגלים המותקנים בתצורת טנדם ומתקפלים קדימה.

אוויוניקה

המטוס כולל מכ"ם מערך סריקה אקטיבית עוצמתי מדגם Sh-141, המתוכנן להקנות למטוס יכולות אוויר-אוויר אוויר, אוויר-קרקע, אוויר-ים ועקיבת תוואי קרקע, מה שלרוב דורש מכשירי מכ"ם שונים. בתלות בגובה הטיסה, המכ"ם מסוגל לזהות מטרות קרקעיות גדולות במרחקים של 200-250 קילומטר, מטרות קרקעיות בגודל אופייני ב-150 קילומטר ומטרות קטנות דוגמת רכבים משוריינים וטנקים במרחקים של 75 קילומטר. מטרות אוויר-אוויר לא חמקניות גדולות כגון מפציצים כבדים או מטוסי תובלה גדולים יזוהו במרחקים של 250 קילומטר, מטוסי קרב יזוהו במרחק של 90 קילומטר. המכ"ם יכול לעקוב אחרי עשר מטרות כאשר הוא יכול להכווין טילים נגד ארבע מטרות בבת אחת.

כמו כן המטוס כולל מערכת ציון והנחיה אלקטרואופטית הממוגנת בגוף המטוס מאחורי דלתות כשהיא לא נמצאת בשימוש.

למרות שבמקור במטוסי הניסוי המוקדמים קונוס הזנב נשא מכ"ם צופה אחורנית בשביל להתריע ולאפשר למטוס לשגר טילי אוויר-אוויר נגד איומים ללא הצורך להיכנס לקרב אוויר, בדגמים הסדרתיים נדמה שהקונוס לא כולל ראדום ולכן ההשערה שהוא נושא מערכות אוויוניקה אחרות ואת ה-APU.

כמו כן, המטוס נושא מערכות לוחמה אלקטרונית מתקדמות מדגם L175V Khibiny-10V בצורת פודים המותקנים על קצות הכנפיים והמאפשרים למטוס יכולת הגנה הדומה לזאת של מטוסי לוחמה אלקטרונית ייעודיים.

חימוש

הסוחוי Su-34 כולל 12 נקודות נשיאת חימוש. ישנן ארבע תחנות בכל כנף שתיים מתוכן מיועדות לשאת טילי אוויר אוויר. שתי תחנות נוספות קיימות על גבי בתי המנוע ושתי תחנות כבדות במרכז גוף המטוס. המטוס יכול לשאת את פצצות הלייזר הכבדות מדגם KAB-1500 במשקל 1,500 קילוגרם.

על פי דיווחים לטובת ייצוא המטוס הוא הותאם לשאת חימוש מערבי, כולל פצצות חכמות.

היסטוריה מבצעית

מטוס Su-34 מטיל פצצה בסוריה.

למרות שהמטוס לא התקבל רשמית עדיין לשירות הוא השתתף על פי דיווחים במלחמת גאורגיה-רוסיה, במלחמה זאת מערכת הלוחמה האלקטרונית של המטוס הוכיחה את עצמה כיעילה ביותר מבין כל המערכות הדומות בארסנל הרוסי.[1]

ביולי 2010 מטוסי Su-34 ו-Su-24 רוסים ביצעו תרגיל ארוך טווח ראשון מסוגו, כאשר מספר מבנים המריאו מהבסיסים המערביים ברוסיה עם מטען מלא וטסו לכל אורכה, ביצעו תקיפות מדומות במזרח הרחוק של רוסיה, במהלך התרגיל מטוסי ה-Su-24 ביצעו שלושה תדלוקים אוויריים וה-Su-34 ביצעו שני תדלוקים.[2]

בספטמבר 2015 שישה מטוסי Su-34 פרסו לבסיס חמימיים, שבסוריה. שמונה מטוסים נוספים הוספו למצבה ב-20 בנובמבר 2015. ב-30 בנובמבר אותה השנה לאחר הפלת מטוס ה-Su-24 הרוסי על ידי מטוסים טורקים, ה-Su-34 החלו לשאת טילי אוויר-אוויר להגנה עצמית.

במאי 2018 על פי דיווחים מטוסי Su-34 יירטו שני מטוסי F-16 ישראלים בשמי טריפולי שבלבנון וגרמו להם לסגת.[3]

גלריית תמונות

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סוחוי Su-34 בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32917309סוחוי Su-34