סוזן פיינשטיין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

סוזן פיינשטיין (באנגלית: Susan Fainstein, נולדה ב-1938) היא פרופסור לתכנון ערים בבית הספר לתארים מתקדמים באוניברסיטת הרווארד. היא תאורטיקנית פוליטית וחוקרת תכנון ערים. מחקריה וכתיבתה מתמקדים בהשפעות ההפצה של אסטרטגיות פיתוח עירוני ומגה-פרויקטים, תפקיד הדמוקרטיה והשליטה בקהילה במוסדות ציבוריים מקומיים, ובקביעת תיאוריה מוסרית של "העיר הצודקת". היא כתבה ספרים רבים, הידוע שבהם הוא "העיר הצודקת" (2010), וערכה כרכים רבים במגוון נושאים מתיירות עירונית, למגדר ותכנון[1]. פיינשטיין מוכרת במיוחד בכך ששמה לה למטרה לתכנן עיר צודקת שפיתוחה ותכנונה יהיו על פי אלמנטים של צדק בקביעת מדיניות העיר ותכנון העיר.

ביוגרפיה

סוזן פיינשטיין נולדה ב-1938 בקליבלנד, אוהיו, בארצות הברית. היא בעלת תואר ראשון בממשל מאוניברסיטת הרווארד, בעלת תואר שני בלימודי אפריקה מאוניברסיטת בוסטון ובעלת דוקטורט במדעי המדינה מ-MIT. בסוף שנות ה-60, במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, פגשה פיינשטיין את מרסיה מרקר פלד שהזמינה אותה להצטרף אל הפקולטה לתכנון עירוני באוניברסיטת ראטגרס, על אף שפיינשטיין הייתה בכלל חוקרת בתחום מדעי המדינה. פיינשטיין הצטרפה לפקולטה ונשארה שם כ-30 שנים.

לאורך השנים היא לימדה תכנון ושימור באוניברסיטת קולומביה ותכנון ומדיניות ציבורית באוניברסיטת ראטגרס. כמרצה אורחת הרצתה בין השאר באוניברסיטת אמסטרדם ובאוניברסיטה הלאומית של סינגפור[1].

ב-2006 היא הצטרפה כעמיתה בכירה למחקר בבית הספר לתארים מתקדמים לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד, תפקיד אותו היא ממלאה עד היום[1].

בשנת 2004 היא קיבלה את "פרס המחנך הנכבד" של התאחדות בתי הספר האמריקאיים לתכנון (ACSP) ובשנת 2011 את "פרס דוידוף" של ה-ACSP עבור ספרה "העיר הצודקת". ב-2020 זכתה בפרס "סר פטריק הול" עבור תרומתה למחקר בתחום העיר והמחקר האזורי של העמותה ללימודי האזור- RSA1.

חיים אישיים

סוזן פיינשטיין נשואה לפרופסור לסוציולוגיה אורבנית נורמן ל. פיינשטיין שכיהן בעבר כדיקן הפקולטה לאומנויות ומדעים בקולג' "ברוך" בניו יורק, כמו כן כיהן כדיקן הפקולטה במכללת וסאר וכנשיא מכללת קונטיקט. בסתיו 2019 התחילו פיינשטיין ובעלה ללמד את הקורס "היסטוריה ותיאוריה של התערבויות עירוניות" בבית הספר לעיצוב של אוניברסיטת הרווארד. הם מתגוררים בקונטיקט ויש להם שני בנים, אריק בוב ופול בוב ושלושה נכדים.

עבודתה המחקרית

תחומי מחקרה של סוזן פיינשטיין כוללים תיאוריות תכנון, תיאוריה עירונית, התחדשות עירונית ומדיניות עירונית השוואתית תוך התמקדות בארצות הברית, אירופה ומזרח אסיה[1]. תחת עבודתה המחקרית ניתן למצוא שלושה מושגי מפתח: העיר הצודקת, בוני העיר ומגוון עירוני.

העיר הצודקת - The Just City

מאז 1999 עבדה פיינשטיין על הוכחת התיאוריה של "העיר הצודקת", רעיון שעל שמו נקרא גם ספרה שראה אור ב-2010. לטענתה, מתכנני ערים זקוקים לתיאוריה נורמטיבית של צדק מכיוון שהתלהבותם מגיוון חברתי וגיוון הסביבה הבנויה, אינם מייצרים חלופות לאי-שוויון שקיים במשטרים מתפתחים.

בחלקו הראשון של הספר, נשענת פיינשטיין על עבודות קודמות של ג'ון רולס, מרתה נוסבאום, איריס מריון יאנג, ננסי פרייזר (אנ') ואחרים, כדי לפתח גישה לצדק שרלוונטית למאה ה-21.

דימוי ערכי העיר הצודקת לפי סוזן פיינשטיין

פיתוח תאוריית העיר הצודקת מחייב התמודדות עם נושאי המדיניות העירונית והתמקדות בקריטריונים של צדק, לכן פיינשטיין זיקקה את דיוני הפילוסופיה, הספרות ותורת התכנון לשלושה ערכים שאותם לטענתה צריך לקדם על מנת להשיג מרחב צודק יותר:

  1. הגינות (Equity)- קידום הגינות והוגנות בחלוקת המשאבים בין מרחבי העיר. ערך זה מקבל עדיפות על פני האחרים.
  2. דמוקרטיה (Democracy)- חיזוק הדמוקרטיה בתהליך התכנון והפיתוח.
  3. שונות/ מגוון (Diversity)- הכרה במגוון זהויות של קבוצות האוכלוסייה בעיר.

בעולם האמיתי ובפוליטיקה המקומית והמרכזית, מתקשים לשלב את שלושת הערכים הללו, שכן לעיתים הם מתנגשים זה בזה. לכן, מוצגת גם "גישת היכולות", גישה הגורסת כי אין פתרון כללי למתחים בין הערכים: הגינות, דמוקרטיה ושונות/ מגוון ויש להתייחס אליהם כנורמות החלות באופן נרחב ולפיכך להתאים אותם לנסיבות השונות.

לדוגמה, בעת החלת מדיניות כלכלית או חברתית מסוימת, יש לבחון כמה תרוויח כל קבוצה באוכלוסייה ומי מחליט על כך. לאחר מכן, תיבחר האלטרנטיבה שתשפר את חלקם של המקופחים בחברה תוך יצירת איזון מול שאר הקבוצות בעזרת מנגנוני הצדק.

פיינשטיין טוענת בספרה כי עבודתו של המתכנן חייבת להתחשב גם בשיקולים חברתיים, אחרת עלול להתרחש תכנון לקוי ולא מספק לעיר.

על המתכנן להתייחס לשאלות כמו: "מהם התנאים המאפשרים או המגבילים את התכנון כך שיהיה תכנון צודק לעיר?", "כיצד משפיע התכנון על משתמשי העיר, כולל תושבים, נוסעים ומבקרים?"

בחלקו השני של הספר, פיינשטיין בוחנת שלושה מקרי בוחן והם שלושת הערים: ניו-יורק, לונדון ואמסטרדם על ידי הערכת התוכניות שלהם לדיור ופיתוח ביחס לשלושת הערכים: הגינות, דמוקרטיה ושונות/ מגוון.

באמסטרדם של שנות התשעים מצאה פיינשטיין את ההתגשמות של שלושת הערכים הללו יחד, מעין אוטופיה עירונית. אך עשור מאוחר יותר היא רואה כיצד הפלורליזם והרב-גוניות נכבשים על ידי ערכים נאו-ליברליים שהופכים את העיר לפחות צודקת. אך עדיין, בהשוואה לניו-יורק ולונדון, אמסטרדם נחשבת למקום שוויוני יותר.

לבסוף, מציעה פיינשטיין מערך קריטריונים עבור כל ערך, שעל מתכנני ערים וקובעי מדיניות לקחת בחשבון בעת פיתוח תוכניות להבטחת צדק רב יותר, הן בתהליך גיבושם והן בהשפעותיהם[2].

בוני העיר - The City Builders

בספר שראה אור ב-1994, פיינשטיין בוחנת את מאמצי הפיתוח מחדש המשמעותיים בניו-יורק ולונדון כדי לחשוף את הכוחות העומדים מאחורי מחזורי ההשקעה הללו ואת התפקיד שמדיניות ציבורית יכולה למלא כדי למתן את חוסר היציבות בשוק. היא מתעדת את התקדמותם של שלושה פרויקטים של פיתוח בניו- יורק (טיימס סקוור, מרכז העיר ברוקלין ובאטרי פארק סיטי) ושלושה בלונדון (קינגס קרוס, ספיטלפילדס ודוקלנדס). באמצעות ניתוח התהליכים הפוליטיים והכלכליים שעומדים בבסיס השינויים הפיזיים בערים הללו בשני העשורים האחרונים, חושפת פיינשטיין את התפקיד שמילאו תפיסותיהם של המפתחים והאסטרטגיות באינטראקציה שלהם עם קובעי המדיניות הציבוריים וגם עם שוקי הנכסים.

בחקירת ההתקרבות בין לונדון וניו-יורק במהלך שנות ה-80 ואז ההסתעפות שהחלה ביניהן בשנות ה-90, פיינשטיין מתחקה אחרי קווי הדמיון וההבדלים בהשפעות הגלובליזציה, האידאולוגיה והמבנים המוסדיים בחוויה של כל אחת מהערים. פיינשטיין מסכמת בכך שהיא מעריכה את ההשפעה של התפתחות "פארקי השעשועים" על הרקמה העירונית וממליצה על מערכת של אסטרטגיות ריאליות הן לפיתוח ערים מחדש והן לשיפור חייהם של התושבים בערים[3].

ערים ומגוון - Cities and diversity

בספרה ערים ומגוון שיצא לאור בשנת 2005 טוענת פיינשטיין על חשיבותו של המגוון העירוני בתכנון העיר. פיינשטיין בדקה האם יש קשר בין מגוון חברתי למגוון פיזי והאם מגוון חברתי הכרחי לצורך קיום של עיר צודקת. למונח מגוון בתכנון משמעויות רבות ושונות וביניהן: עיצוב פיזי מגוון, עירוב שימושים וקבוצות חברתיות שונות. לטענת פיינשטיין, הקשר בין מגוון לשיח הסובב סובלנות אינו ברור. הוא יכול לעורר הבנה, ובהינתן מערכת ערכים שונה הוא יכול ליצור גם עוינות.

בנוסף, פיינשטיין בדקה האם הדגשת המגוון העירוני משפיעה לטובה או לרעה על המבנה הכלכלי של העיר? האם קיים קשר בין מגוון לחדשנות כלכלית? היא מצאה כי ישנו קשר חיובי בין חדשנות כלכלית וצמיחה כלכלית עירונית לבין מגוון[4].

השפעות רעיונותיה בישראל

במאה ה-21 שאלות הנוגעות לעוול וצדק חלוקתי נמצאות בבסיס הדיון החברתי-פוליטי.

בישראל, לדוגמה, בתסקיר תכנוני-חברתי שנערך עבור באר שבע באוניברסיטת בן-גוריון ב-2014 (אורן יפתחאלי, 2014), אימצו החוקרים את מודל העיר הצודקת של סוזן פיינשטיין בשילוב עם חזון "הזכות לעיר" של הפילוסוף אנרי לפבר. המודל שפותח הגדיר שלושה יעדים מרכזיים שראוי שיקבלו חשיבות גבוהה בתכנון של עיר וביניהם: שוויון, מגוון ודמוקרטיה: שוויון - במצב הסביבה הבנויה בין חלקי העיר השונים, מגוון - הכרה בזהויות שונות במרחבי העיר וייצוגן במרחב הציבורי, דמוקרטיה - הנהגת תהליכי תכנון הוגנים ושקופים אשר יקדמו את זכויות הציבור.

המודל הזה בשילוב עם ההמלצות והרעיונות הלקוחים מתוך כתביה של פיינשטיין יוכלו לקדם את באר שבע לקראת צדק עירוני וקיימות חברתית בעתיד[5].

ביקורת

כחלק מסגנון כתיבתה של פיינשטיין, היא מעלה לאורך ספרה "העיר הצודקת" ציטוטים שנשלחו אליה לאורך השנים המבקרים והמערערים את עמדתה בנושא, תוך שהיא מציינת כיצד היא עונה עליהם בגישתה ולעיתים אף מודה כאשר אין ביכולתה של הגישה לענות על הביקורות שהועלו[6].

אחת מן הביקורות הללו הושמעה על ידי דויד הארווי (David Harvey) וקוז פוטר (Cuz Potter), שטענו כי תאוריית "העיר הצודקת" אינה מתקנת את העוולות הטבועות של העירוניות הקפיטליסטית, אלא מקלה ראש בהן. לטענתם, הגישה המתוארת בספרה של פיינשטיין עוסקת בהפחתת השלכות תוצאותיהם של תהליכים קפיטליסטיים במקום ליצור חברה צודקת חברתית. הם מוסיפים כי מכיוון שגישת "העיר הצודקת" מנציחה את תיאורית הניצול של כוח העבודה על ידי ההון היא מדכאת את הבדלי המעמדות הבסיסיים ובכך נמנעת מעימותים ומאבק[7].

פיינשטיין בתגובה ענתה כי היא צופה עימותים במאבק ליצירת רפורמות לא-רפורמיסטיות, אף על פי שהיא לא יכולה להכחיש שהקפיטליזם עצמו הוא מערכת שאינה אנושית מטבעה[2].

מלבד זאת, שלושת מקרי הבוחן של פיינשטיין הם הערים ניו יורק, אמסטרדם ולונדון ומהן היא גוזרת מסקנות והמלצות למדיניות שתיתן יותר שוויון, הוגנות ומגוון. ערים אלו הן חלק ממדינות דמוקרטיות וקפיטליסטיות ולכן, ככל הנראה, המלצותיה של פיינשטיין לא בהכרח יתאימו למדינות שאינן דמוקרטיות ואינן קפיטליסטיות. על אף שצדק הוא מונח בעל משמעות גלובלית, הביטוי שלו עשוי להשתנות ממדינה למדינה וכך גם המנגנונים באמצעותם יהיה ניתן לקדמו. לפיכך, תאוריית העיר הצודקת לא תתאים לכל עיר באופן מוחלט[8].

קישורים חיצוניים

מאמרים כלליים וביוגרפיים:

סרטונים:

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Cuz Potter, Sai Balakrishnan, Fainstein- fragmented states and pragmatic improvements, Conversations in Planning Theory and Practice Booklet Project
  2. ^ 2.0 2.1 Fainstein, Susan, The Just City, Ithaca, NY: Cornell University Press, 2010
  3. ^ Fainstein, Susan, The City Builders: Property, Politics, and Planning in London and New York, Cambridge, MA: Blackwell Publishers, 1994
  4. ^ Fainstein, Susan, Cities and Diversity Should We Want it? Can We Plan For It?, Urban Affairs Review 41, 2005, עמ' 3-19
  5. ^ יפתחאל אורן, מנדלבאום רני, מדרום תיפתח הטובה? תסקיר חברתי-תכנוני לבאר שבע, תכנון 12, איגוד המתכננים בישראל, 2015, עמ' 226-245
  6. ^ Don Mitchell, Mitchell on Fainstein, 'The Just City', ‏2011
  7. ^ Peter Marcuse, James Connolly, Johannes Novy, Ingrid Olivo, Cuz Potter, Justin Steil, The Right to The Just City, Searching for The Just City: Debates in Urban Theory and Practice, Routledge, 2011, עמ' 40-51
  8. ^ נופר אבני, הדרום הגלובלי, שפת רחוב: מגזין עירוני
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31372939סוזן פיינשטיין

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=סוזן_פיינשטיין&oldid=1700104"