סאלי מאייר
סאלי מאייר (1875 גרמניה - 1953 מילאנו, איטליה) היה תעשיין, פילנתרופ ומנהיג ציוני. הוא התיישב באיטליה בשנת 1891. היה בעל תעשיות הנייר "ויטה" (Vita) באיטליה. בימי מלחמת העולם השנייה היה נשיא איחוד הקהילות היהודיות בשווייץ. לאחר המלחמה היה נשיא קהילת יהודי מילאנו. ביוזמתו ובמימונו אורגנה מחדש הקהילה היהודית בעיר, שוקם בית הכנסת והקהילה הייתה מסוגלת לקלוט את אלפי הפליטים ממחנות העקורים שהגיעו לאיטליה.
כאשר היה נציג הג'וינט בשווייץ בשנות מלחמת העולם השנייה מייחסים לו יחס קשוח כלפי המהגרים היהודים. יחס שנבע מחששו לגורלם של היהודים שכבר הגיעו לשווייץ.
בשנת 1964 נקרא על שמו בית הספר היהודי החדש במילאנו וכן הוצאת ספרי מורשת יהדות איטליה -"מוסד שלמה מאיר, מכון למדעי היהדות, מילאנו". . על שמו מוסדות חינוך יהודיים ואחרים בצפון איטליה.
תפקידו בשווייץ
במהלך מלחמת העולם השנייה החזיק סאלי מאייר בגישה של 'דינא דמלכותא דינא', וסירב לשתף פעולה עם נסיונותיהם של יהודים מגרמניה ומאוסטריה להבריח את הגבול לשווייץ שהייתה מקום מקלט אידיאלי בתקופה ההיא, לאחר ששווייץ על אף שבאופן רשמי הסכימה לקלוט פליטים, מנעה מקלט מפליטים יהודים (שזוהו באמצעות האות J שהוטבעה על תעודת הזהות של יהודים גרמנים), מאייר אף תמך בהשבת הפליטים שהצליחו להבריח את הגבול אל ארצות מוצאם, כחלק מגישה זו אף מנע מאייר את פעילותם של אחרים שסייעו ליהודים להבריח את הגבול לשווייץ, כך חסיד אומות העולם פאול גרינינגר שהיה מפקד משטרת הגבולות בסנט גלן בשווייץ, הצהיר כי מאייר הפריע לפעילות הצלת יהודים, בכך שמסר דו"ח על הפעילות שלו עם רחה שטרנבוך ובעלה יצחק להצלת יהודים לשלטונות שווייץ, ובכך הביא לפיטוריו ממשרתו כמפקד המשטרה במקום, ולמאסרה ומשפטה של שטרנבוך[1].
סאלי מאייר מוזכר גם בהקשר ליהדות סלובקיה. כאשר חיים מיכאל דב ויסמנדל הציע כי תמורת 50,000 דולר שהג'וינט הבטיח להעביר, יפסיקו המשלוחים להשמדה, נטען כי סאלי מאייר נציג הג'וינט, ונתן שוואלב מנהל משרדי הסוכנות היהודית, לא הסכימו לכך בטענה כי סלובקיה היא מדינה קטנה ו-50,000 דולר הוא סכום גדול יחסית. וכן, עקב החוק האמריקני, האוסר הוצאת כספים למדינת אויב.
גירושם של יהודי בודפשט תוכנן ליום 25 באוגוסט 1944. היינריך הימלר ניהל משא ומתן עם סאלי מאייר, ובתמורה להבטחה מעורפלת של סאלי מאייר הורה היינריך הימלר ברגע האחרון לבטל את גירושם של יהודי הבירה[2]
אסטורה מאייר
ערך מורחב – אסטורה מאייר
בנו, המהנדס דר' אסטורה מאייר, היה קונסול לשם כבוד של מדינת ישראל במילאנו בשנים הראשונות למדינה. במשרדיו במרכז העיר היו משרדי הקונסוליה הישראלית שבמילאנו[3]. בעסקות עסקי תעשיית הנייר הנרחבים שהיו לו בצפון-איטליה, הוא יזם בשנת 1953 את הקמת מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בחדרה והיה שותף בחברה. הוא נמנה עם המייסדים של החברה לישראל אשר הוקמה בשנת 1968 בעקבות הוועידה הכלכלית הראשונה שהתקיימה בירושלים. יחד עמו היו משקיעים מוכרים כמו: בנו גיטר, ויקטור קרטר, הברון אדמונד דה רוטשילד, סר זיגמונד ורבורג ושאול אייזנברג.
בשנת 1980 נקרא על שמו רחוב בירושלים בשכונת נווה יעקב.
לקריאה נוספת
- ש.א. נכון (עורך), ספר זיכרון לסאלי מאייר, באיטלקית, להלן:
MAYER, SALLY, Scritti in memoria di Sally Mayer (1875-1953). Saggi sull' Ebraismo Italiano. Ed. by Umberto Nahon. Jerusalem, Fondazione Sally Mayer, 1956, Or.cloth. with dustjacket, 361, 231 pp. and 14 plates. Italian and Hebrew
.
הערות שוליים
- ^ רויטל שנור, במקום שאין אנשים - בגליון השבוע, באתר בשבע - ערוץ 7, 15 באפריל 2004
הסיפור הבלתי יאומן של רחה שטרנבוך שהצילה אלפים מהשואה באתר זכור - ^ Yehuda Bauer, American Jewry and the Holocaust: The American Jewish Joint Distribution Committee, 1939-1945, Wayne State University Press, 1981, p 415
- ^ נסגרה מסיבות תקציביות
26816630סאלי מאייר