סלוקי
| קבוצה | כלבי רוח |
|---|---|
| ארץ מקור | איראן |
| משקל | 18-27 ק"ג |
| גובה | 58-71 ס"מ |
| תוחלת חיים | 12-14 שנים |
| תיאור | רזה וגבוה |
| אופי | עצמאי, עדין ומלא חיבה, רגיש ואינטליגנטי |
| שימוש | ציד ומרוצי כלבים |
| אילוף | הסתגלות בינונית עד גבוהה |
סלוקי הוא גזע של כלב רוח, המתאפיין בגוף צר ורזה ובמהירות ריצה גבוהה. סלוקי הוא אחד מגזעי הכלבים המבויתים העתיקים ביותר. מתקופת המלכים של מצרים ואילך, כלבי סלוקי מופיעים על קברים מצריים עתיקים של 2134 לפני הספירה. לסלוקי גם קשר להיסטוריה של סין.
היסטוריה של הגזע
עדויות ארכאולוגיות אודות קיומו של גזע הסלוקי, קיימות מלפני מאות שנים לפני הספירה במזרח התיכון, בארצות אסיה המערבית ובמצרים העתיקה. הוא נחשב לאב טיפוס של כלבי הרוח ולאחד הגזעים המרתקים במשפחה, הן בגלל מראהו האצילי, הן בגלל תכונותיו ובעיקר עקב העובדה שהצליח לשמור על מאפיינים אלה לאורך אלפי שנים.
לאנגליה, הגיע הגזע על ידי סיירים בריטים, שעברו באזורי מחייתו ואספו עימם את הוריאצייה קצרת השיער של הגזע. אותם בריטים, יצרו בעזרת הגזע את מה שקרוי היום הגרייהאונד - כלב מירוצים עדין וחזק.
בשנת 1924 הגיע הסלוקי הראשון לארצות הברית לרישום כגזע ונדרשו שנים רבות עד שהתקבל כגזע מוכר בגלל הוריאנטים הרבים שלו. מסיבה זו, בצורה בה נכתב תקן הגזע (מאפייני הגזע הקבועים), ייתכן מצב שבו יהיו שני כלבי סלוקי המתאימים בכל נקודה שהיא לתקן הגזע – אך לא יהיו דומים זה לזה במאום.
גם היום, במאה ה-21, אין כל יכולת להשוות בין כלבי סלוקי מהמזרח (ישראל למשל) לכלבי הסלוקי המערביים, 'כלבי התצוגות', שפותחו בצורה שונה במשך מאות שנים. בעקבות כך, אין אנחנו יכולים להשוות כלב מדברי לכלב שניצח בתערוכה עולמית.
השוני הרב נוצר מכיוון שבאזורים מערביים הייתה יותר התערבות אנושית בסלקציה מאשר במדבריות, בהן הסלקציה הטבעית היא ששלטה לרוב.
מבנה כללי
הסלוקי הוא הכלב היחיד מבין כלבי הצייד בריצה (כלבי רוח) שיועד באמת להביא חזרה את הצייד לבעליו (retrieving), גם אם הדבר היה כרוך בריצה לאורך קילומטרים רבים בשטח קשה. הסלוקי רץ בשטחים קשים מאוד, כאלו שהיו יכולים לשבור כל עצם של גרייהאונד אנגלי, מבלי לפגוע בעצמם כלל.
המראה הכללי של הכלב הוא רזה וגבוה. כדי שהכלב יוכל להגיע למהירויות גבוהות (עד 80 קמ"ש לכלב בוגר מאומן), על הכלב להיות בעל מבנה אווירודינמי. המבנה הזה בעצם מעביר את הרוח מסביב לכלב ולא מאט אותו. הגזע איננו מתעייף בקלות וכאשר הוא מתחמם, הזמן המוערך להתקררות הגוף הוא מספר דקות.
ראש - הסלוקי הוא בעל גולגולת ארוכה וצרה, העיניים ממוקמות באזור צידי הראש כך מתאפשר לו לקבל שדה ראייה גדול בהרבה מגזעי כלבים אחרים, דבר שהכרחי לו בתור כלב צייד. לסת הכלב עדינה ואיננה משאירה נזקים על הטרף, והפה, הנקרא "פה רך", איננו פוגע בארנבת הניצודה אלא מביא אותה שלמה ולרוב חיה לבעליו. צווארו של הסלוקי ארוך ומתאים למבנהו הכללי. עם זאת הוא חזק דיו כדי לאפשר לכלב לסחוב את הצייד (שיכול להגיע אף לכ4- ק"ג) בפיו.
רגליים - הרגליים הקדמיות דקות ועדינות ברוב המקרים. העצמות חזקות במיוחד כדי לאפשר לכלב לזנק ולנחות בעוצמה מבלי לפגוע במפרקים ובעצמות עצמן. הרגליים האחוריות, אף הן חזקות ומזוותות היטב. רגליים אלו הן ה"קפיץ" של הכלב - בהן הוא משתמש כדי לדחוף את כל מסת הגוף שלו. הן כל כך חזקות ומסוגלות להרים את משקל הכלב אפילו לגובה של כ- 3 מטרים ללא כל קושי.
גב - גבו של הסלוקי חזק ושרירי. העצמות נראות לעין בקלות אך לא בולטות מדי. הגב גמיש כדי לאפשר לכלב "להתקפל" ו"להימתח" בעת הריצה כדי לקבל אפקט מהיר בתנועה. חזהו עמוק במיוחד וריאותיו וליבו גדולים יחסית לגודל הכלב – כך מתאפשר לו להגיע למהירויות גבוהות בריצה ולעבוד במאמץ בתנאי שטח ובפעילות גופנית קשה.
זנב - זנבו הארוך משמש להיגוי ומאפשר לו לפנות פניות חדות במהירות גבוהה.
פרווה - ישנם שני סוגי פרוות: פרווה קצרה – חלקה וצמודה לגוף, רכה ומבריקה באורך של עד 1 ס"מ. פרווה מנוצה – הסלוקי המנוצה דומה מאד לסלוקי בעל הפרווה הקצרה רק שפרוותו על הגוף האוזניים ובעיקר על הזנב מעט ארוכה יותר (כ 2–3 ס"מ).
שתי צורות הפרווה האלו נוצרו במקביל ולא כתערובת בין גזעי כלבים שונים. ישנן עדויות לכלבים בשתי הצורות האלו כבר בתקופות קדומות מאד. לרוב, מזוג כלבי סלוקי מנוצים לא ייוולד גור חלק שיער, אך במקרים רבים, מזוג חלקים ייוולדו גורים מנוצים. נראה כי הגן המנוצה דומיננטי יותר מהגן החלק.
צבע - ישנם הבדלי צבע מהותיים בין סלוקיים החיים במיקומים שונים. הסיבה לשוני הוא ככל הנראה האקלים השונה. בישראל ובמצרים מופעים הסלוקים בצבעי חול, חום וחום-אדמדם. כלבים בהירים נמצאים בארץ, בירדן, במצרים ובערב הסעודית, ושחורים נראים באזור עיראק, איראן, טורקיה, סוריה וצפון ירדן.
הגזע בישראל
גידול הסלוקי בישראל ידע עליות ומורדות, אולם הבדואים במדינה שימרו את הסלוקי המדברי לאורך השנים כמסורת עתיקה, בעיקר למטרת ציד, אבל גם כביטוי של עושר – הסלוקים מכונים על ידי הבדואים "חור", שפירושו אציל. הסלוקי נחשב אצל הבדואים כגזע בעל ערך עליון, והוא אינו ניתן למכירה. בשנות ה-70 של המאה העשרים, נוספו לאוכלוסיית הסלוקים הישראלית גם כלבים מסיני, מאירופה ומארצות הברית.
תוחלת החיים של הסלוקי במדבר, לרוב לא עולה על שנה אחת – עקב תמותה מהרעלות, מחלת הפארוו, דריסה או תמותה בהמלטה. בית הגידול לכלבי רוח בישראל משמר את הסלוקי המדברי.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סלוקי |
- תקן הגזע מתוך האתר "רוח המדבר"
- החוג הישראלי לכלבי רוח-סאלוקי
21102826סלוקי