נעימה ברזל
| לידה |
1 באפריל 1946 (גיל: 78) פתח תקווה, ישראל |
|---|---|
| ענף מדעי | היסטוריה של השואה והציונות |
| מקום מגורים |
כפר החורש, ישראל  |
| מקום לימודים | אוניברסיטת חיפה |
| בן זוג | ד"ר גבריאל (גבי) ברזל |
נעימה ברזל (נולדה ב-1 באפריל 1946) היא היסטוריונית ישראלית, פרופסור במכללת אורנים. חוקרת השואה והציונות, חברת קיבוץ כפר החורש שבגליל התחתון. פרופסור ברזל הקימה את הפקולטה ללימודים מתקדמים במכללת אורנים וכיהנה כחברת הנהלה של המכללה וכדיקנית הראשונה של בית הספר ללימודי תואר שני. הייתה עורכת אקדמית של 'דברים כתב עת אקדמי רב תחומי', היוצא לאור במכללת אורנים.
ביוגרפיה
ברזל נולדה בפתח תקווה להורים חלוצים מעולי העלייה הרביעית. אביה, יוסף גינזבורג, יליד פינסק, כיהן כמהנדס העיר פתח תקווה, לימים פתח משרד עצמאי והיה פעיל במפא"י. אמה, רבקה (ריבה) לבית זולקוב, עלתה בשנת 1930 מליטא. עד נישואיה הייתה שחקנית חובבת בתיאטרון האהל. ברזל התייתמה מאביה בגיל 13. לקראת גיוסה לצבא הצטרפה לגרעין נח"ל של תנועת הנוער העובד והלומד, שהיה מיועד לקיבוץ כפר החורש בגליל התחתון. בקיבוץ הכירה את מי שעתיד היה להיות בעלה, גבריאל (גבי) ברזל. היא חברת קיבוץ כפר החורש משנת 1968, שימשה כמזכירת הקיבוץ, הייתה ממובילי המהלך למעבר הילדים ללינה משפחתית ומשנת 1998 הייתה שותפה לצוות שהוביל מהלכי שינוי והקליטה בקיבוץ, שהוא היום קיבוץ מתחדש אשר נכסיו שויכו לחברים. שימשה יועצת ומלווה לתוכניות דוקומנטריות שנעשו במשך השנים על החברה הקיבוצית ותהליך השינוי שהיא עוברת. למדה ולימדה פילוסופיה, היסטוריה ואזרחות בבית ספר התיכון האזורי. בין השנים 1972–1974 עבדה כמחנכת ב-LONDON JEWISH SCHOOL. בשנים 1982 – 1988 שימשה רכזת חטיבה עליונה ואחר כך מנהלת בית הספר התיכון האזורי "העמק המערבי".
פרופסור ברזל היא בוגרת תואר ראשון ומוסמכת תואר שני בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת חיפה. עבודת הדוקטורט שלה (1991) עסקה ב"יחסי ישראל גרמניה 1945–1956, התפתחות יחס החברה והמדינה בישראל לגרמניה בעקבות השואה". במחקריה התמקדה בין היתר בזיכרון השואה ובכלל זה בהתמודדות החברה בישראל עם שורדי השואה ולקחיה. בין ספריה: "עד כלות ומנגד – המפגש בין הנהגת המרד בגיטאות לחברה הישראלית" (1998) ו"על הבחירה בטוב – דיון השוואתי במעשי ההצלה בפולין והולנד במלחמת העולם השנייה" (2004). עסקה בהוראת השואה ותודעתה ובפיתוח תוכניות לימוד בתחום, שימשה כיועצת אקדמית לבית לוחמי הגיטאות והייתה מהראשונים שריכזו והובילו משלחות נוער לפולין (1986). מיד לאחר נפילת מסך הברזל. בשנת 1991 פעלה כשליחה מטעם "לשכת הקשר" במשרד ראש הממשלה, אל הקהילות היהודיות בברית המועצות לשעבר.
פעלה שנים ארוכות במכללת אורנים והייתה ממובילות המהלך להכרה אקדמית במכללה כגוף עצמאי ומחקרי המוסמך להעניק תואר שני (מוסמך). שימשה כמרצה, מרצה בכירה וחברת הנהלה. ניהלה את המכון לשיפור דרכי הוראה. ייסדה את הפקולטה ללימודים מתקדמים ובית הספר ללימודי מוסמך ושימשה דיקנית הפקולטה בין השנים 2000–2012. בעבודתה במכללה עסקה רבות בחקר הציונות, חינוך לדמוקרטיה ובשיח יהודי ערבי, תוך עידוד שילובם של סטודנטים ומרצים ערבים במכללה, באקדמיה ובחברה הישראלית. פיתחה וריכזה תוכניות לימוד בתחומי התמחותה ובכלל זה ערכה את הספר "מקימים מדינה – פרקי עיון בתולדות התנועה הציונית והיישוב", שהוא ילקוט ידע מקיף, לצד היותו ספר לימוד, בנושא תולדות הציונות והיישוב. אחרי פרישתה לגמלאות המשיכה לערוך את כתב העת האקדמי, "דברים", העוסק ב-מדעי הרוח והחברה בכלל ובסוגיות חינוך בחברה בישראל בפרט.
בספרה "המתנחלים בלבבות: הסוחפים ל'גאולה עכשיו והמהלכים בדרך" (2017), חקרה ברזל באופן השוואתי שתי קבוצות של חלוצים ומגשימים. בני ההתיישבות העובדת המיוצגים ב"שיח לוחמים" מזה, ומקימי "גוש אמונים" מזה. פרופסור ברזל מתחקה אחר טענתם של אנשי "גוש אמונים" שהם ממשיכי דרכם האותנטיים של תנועת העבודה, ובוחנת כיצד הפכה דרכם המשיחית לזרם אידאולוגי מרכזי במחשבה הציונית ובחברה בישראל. בספרה מזמינה ברזל את קוראיה להביט במאפייניה הייחודיים של התפישה האמונית, בדמויותיהם ומשנתם של מוביליה, ולבחון במבט מפוכח את ההגדרה החדשה של מושגי היסוד שלה. בסיפרה מנכיחה ברזל את כוחה וחשיבותה של הקבוצה האמונית ומחדדת את ההבנה בדבר המחיר המתעצם של הכיבוש והנינוחות השעונה על הדרת האחר והצדקת הגזל כמובן מאליו. לצד הביסוס המחקרי והכתיבה האקדמית, שלובים בספר קטעי יומן אישי ורגשי, של עבודתה המחקרית בהתנחלויות בסגנון ובאופן החריגים לכתיבה אקדמית.
חיים אישיים
מתגוררת בקיבוץ כפר החורש. בעלה, ד"ר גבריאל (גבי) ברזל הוא מרצה וחוקר בתחום הקולנוע, התיאטרון והפילוסופיה של האמנות. לה ארבעה ילדים ו-12 נכדים. אחד מבניה, עדי ברזל, הוא מדען ופרופסור לביוטכנולוגיה באוניברסיטת תל אביב, יזם וראש האגודה הישראלית לביוטכנולוגיה.
לקריאה נוספת
- נ. ברזל, "תפיסת הגבורה בין זיכרון לאומי קולקטיבי לזיכרון לאומי מופרט", "דפים לחקר"
- "השואה", אוניברסיטת חיפה 2000. (37 עמודים).
- נ. ברזל, "הגות יהודית לאחר השואה", בתוך: "זמן יהודי חדש – תרבות יהודית בעידן"
- "חילוני – מבט אנציקלופדי" (5 כרכים), כתר – מכון שפינוזה 2007. (כרך א' הגות יהודית) (41 עמודים).
- נ. ברזל. "קאמי המחבר כיוצר מעורב: שיח מתמשך עם 'הנפילה' מאת אלבר קאמי", "דברים", מס' 3, אוקטובר 2010 (16 עמ')
- N. Barzel ”Dignity, Hatred and Memory-Reparations from Germany: the debates in the 1950s”, Yad Vashem Studies XXIV, Jerusalem 1994. (38 pages)
- N. Barzel, “The Impact of Remembrance of the Holocaust on the Instruction of the Subject from Historical and Educational Perspective”, Discernment: An Ecumenical Journal of Inter- Religious Relations, New Series Volume 4 No 1, Oxford July 1997. (16 pages)
- Neima Barzel, “Testimony as literature and literature as Testimony: Abba Kovner and Amir Guttfreund”, JSQ- Jewish Studies Quarterly”, volume 9 (2002) No. 2 Tubingen. (13 pages).
קישורים חיצוניים
- נעימה ברזל, עד כלות ומנגד: המפגש בין מנהיגי מרד הגטאות לבין החברה הישראלית, באתר כותר
- נעימה ברזל, על הבחירה בטוב: מעשי ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה, באתר הקיבוץ המאוחד – ספרית פועלים
- נעימה ברזל, המתנחלים בלבבות: הסוחפים ל"גאולה עכשיו" והמהלכים בדרך, באתר כותר
הפרק "נעימה ברזל", 17 במאי 2022, בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"
39506357נעימה ברזל