נמל דובר
 |
נמל דובר הוא נמל ומסוף מעבורות בדובר שבמחוז קנט, בדרום מזרח אנגליה. הנמל שמרחקו מצרפת 34 קילומטרים (21 מיל), הוא הנמל האנגלי הקרוב ביותר לצרפת. הוא אחד מנמלי הנוסעים הימיים העמוסים בעולם, ובשנת 2017 עברו בו 11.7 מיליון נוסעים, 2.6 מיליון משאיות, 2.2 מיליון מכוניות ואופנועים ו-80,000 רכבים.[1]
הנמל המלאכותי נבנה מאחורי רציפי אבן ושובר גלים בטון הגנתיי, והוא מחולק לשני חלקים עיקריים: הרציפים המזרחיים משמשים כמסוף מעבורות, ואילו שהרציפים המערביים משמשים מסוף ספינות שייט ומרינת יאכטות יחד עם פעילות תובלה.
לנמל דובר יש היסטוריה ארוכה ובעל מספר מבנים מוגנים בעלי ערך היסטורי. הנמל נמצא מוחזק ומופעל על ידי מועצת דובר הארבור, תאגיד סטטוטורי שהוקם על ידי המלך ג'יימס הראשון במסגרת אמנה מלכותית משנת 1606 . לנמל יש כוח משטרה קטן משל עצמו, משטרת נמל דובר.
היסטוריה
על פי ממצאים ארכאולוגיים ההיסטוריה של דובר כנמל וכשער מסחר מתחילה לפחות מתקופות האבן והברונזה. דובר נודעה בשם דובריס בתקופת הכיבוש הרומאי של בריטניה .[2] מאז ומתמיד נחשבה דובר למיקום אסטרטגי משמעותי הודות לקרבתה ליבשת אירופה והודות לשפך נהר דור המוגן בין שני צוקי קירטון. התפתחות הנמל הובילה ישירות לצמיחתה של דובר כיישוב, ובמשך מאות שנים, לבניית ביצורי הגנה נרחבים, כולל טירת דובר ומערכת המבצרים של הרמה המערבית של דובר. בתקופה הרומית נבנתה עיירה מוקפת חומה על הגדה המערבית של נהר דור והנמל צמח לנמל צבאי, מסחר וכנמל חשוב לחציית התעלה. דובריס הייתה אחת מנקודות המוצא העיקריות של הדרך הרומית שהתפתחה בהמשך לרחוב ווטלינג.
לאחר הפלישה הנורמנית של 1066 גדלה דובר והפכה לחברה בקונפדרציה של נמלי צ'ינקווה. לאחר ההתנקשות בארכיבישוף תומאס בקט בקתדרלת קנטרברי בשנת 1170, הייתה דובר לנמל הכניסה היחיד המיועד לצליינים זרים וכנקודת מוצא למסעות הצלב. בעקבות הצלחתו של אדוארד השלישי בקרב סלויס ב-1340, סביב העיר הוקמה חומת הגנה. מזח קצר ושני מגדלי הגנה נבנו בנמל בשנים שלפני יציאתו של הנרי השמיני לפסגה המלכותית של שדה אריג הזהב בשנת 1520.
בשנות ה-80 של המאה ה-20, בהנחייתו של תומאס דיגס ובניהולו של סר וולטר ראלי, החלו עבודות תשתית נמל מוקדמות לטפל בסחף באמצעות שימוש בסלעים ובניית בריכת מים סגורה. [3][4][5][6] הפרויקט הוגדר כ"אחד ממפעלי ההנדסה המצליחים ביותר בתקופת שלטונה של [המלכה] אליזבת ". [7]
לאחר איומי מלחמות נפוליאון בתחילת המאה ה-19, בחרה האדמירליות בדובר כמקום המתאים ביותר של נמל מקלט עבור הצי בין צ'טהאם ופורטסמות'. בשנת 1847 החלה הבנייה במזח האדמירליות. ב-1871 הושלם השלב הראשון. מזח האדמירליות נבנה באמצעות בסיס של גושי אבן פורטלנד שעליהן גרניט ואבן ברמלי עמידה בחזית הים הפונה כלפי חוץ. [8] בנייה נוספת משנת 1897 ואילך השלימה את הזרוע המזרחית של הנמל הנוכחי, את שובר הגלים הדרומי והרחבה נוספת של רציף האדמירליות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוטבעה על ידי האדמירליות ספינת משא לשעבר, "הנסיך הספרדי", קרוב לכניסה לנמל דובר כדי למנוע מצוללות גרמניות לירות טורפדו אל הנמל. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוטבעו גם שרידי ספינה נוספת, War Sepoy. [9]
רציפים מזרחיים
הרציפים המזרחיים של דובר שימשו לגריטת ספינות החל ממלחמת העולם הראשונה, כאשר האדמירליות החלה לפרק שם ספינות. בשנת 1920 זכו במכרז לפעול בתחום זה חברות מסחריות - Stanlee Shipbreaking and Salvage Co. Ltd. רבות מהספינות שפורקו היו כלי שיט ממלחמת העולם הראשונה. החברה טיפלה גם במכונות ובגרוטאות כלליות, כולל פירוק מזח טיילת דובר. האתר החל להתכווץ לאחר מלחמת העולם השנייה ונסגר ב-1964 כדי לפנות מקום לפיתוח נמל ומסוף מעבורות למכוניות. [10]
מ-1930 עד 1950 הובילו פחם מטילמנסטון באמצעות חבל. בנמל הוקמו שני מסופים לכך, והפחם אוחסן בבונקרים בקצה החיצוני של זרוע הנמל המזרחית. למסלול החבל היו 600 דליים של 1 טון, והמערכת הייתה יכולה להעביר 120 טון פחם בשעה. [11]
ב-30 ביוני 1953 נפתחו שני רציפי המעבורת הראשונים למטענים מתגלגלים ברציפים המזרחיים. מעבורת הראשונה מסוג זה, SS Dinard, הפליגה לבולון ב-3 ביולי 1953. [12] כיום, ישנם שבעה רציפים פעילים עבור ספינות גלנוע בדובר, רציף אחד מפורק ומזח אחד שאינו בשימוש עבור כלי שיט בספינות גלנוע מהירות.
דרך הרציפים המזרחיים של דובר נסעו ב-1966 יותר מ-600,000 כלי רכב בדרכם לצרפת או לבלגיה.[13]
רציפים מערביים
ב-1844 הורחב שירות הרכבת לדובר, והרציפים המערביים שימשו כמסוף עבור רכבת חץ הזהב ושירותי רכבת לחציית התעלה עם תחנה נפרדת - דובר מרין. בתחנת דובר מרין, עברו כ-5 מיליון חיילים בדרכם ללחימה של מלחמת העולם הראשונה וכמעט 1.5 מיליון חיילים פצועים חזרו משם. בשנת 1920 הונחו שרידי הלוחם האלמוני לפני ההובלה ללונדון וקבורה טקסית במנזר ווסטמינסטר. ב-1994 נסגרה תחנת הרכבת דובר מרין, ובהמשך נפתח טרמינל אחר - Cruise Terminal One.
משנת 1968 ועד תחילת שנות ה-2000 שימש אזור הרציפים המערביים גם עבור שירות רחפות לחציית התעלה שהופעל על ידי Hoverspeed . החברה גם ניהלה שירותי קטמרן עד שפשטה רגל ב-2005. שירות קטמרן נוסף הופעל משנת 2004 עד נובמבר 2008 על ידי הספינה היחידה של SpeedFerries, עם עד חמש הפלגות יומיות לבולון-סור-מר. בהמשך נהרס נמל הרחף ובמקומו נפתח מתקן לטיפול במטענים.
הערות שוליים
- ^ "About/Performance". Port of Dover. אורכב מ-המקור ב-11 ביולי 2018. נבדק ב-2018-07-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Esmonde Cleary, A.; DARMC; R. Talbert; J. Becker; R. Warner; S. Gillies; T. Elliott. "Places: 79646 (Portus Dubris)". Pleiades. נבדק ב-16 במרץ 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lane, Anthony (2011). Front Line Harbour: A History of the Port of Dover. Stroud: Amberley Publishing Limited. ISBN 9781445620084.
- ^ Biddle & Summerson 1982, pp. 755–64.
- ^ Ash, Eric H. (2004). Power, Knowledge, and Expertise in Elizabethan England. Baltimore: Johns Hopkins University Press. pp. 55–86. ISBN 0801879922.
- ^ Harris, Oliver (2006). "Marshmen at work: Dover Harbour, 1583". Romney Marsh Irregular. 28: 13–21. נבדק ב-18 בינואר 2023.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Biddle & Summerson 1982, p. 755.
- ^ Sencicle, Lorraine (9 במאי 2015). "Admiralty Pier Part I 1836–1908". The Dover Historian. נבדק ב-10 בינואר 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ England and Wales High Court (Technology and Construction Court), Herbosh-Kiere Marine Contractors Ltd v Dover Harbour Board, [2012] EWHC 84 (TCC), delivered 26 January 2012, accessed 24 July 2023
- ^ "Stanlee Shipbreaking Yard". Dover Museum. נבדק ב-11 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ https://www.britishpathe.com/video/coal-cable-car (film)
- ^ Thornton, Nigel (18 באוקטובר 2020). "Dover Eastern Docks – The Advent of Drive on Drive Off (1952-53)". Dover Ferry Photos. נבדק ב-26 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cutting out the strain". Milestones. 22nd year of publication: 30–32. Autumn 1967.
קישורים חיצוניים
38180552נמל דובר