נכסים מועטים
נכסים מועטים הוא כינוי למצב בהלכות כתובה, הדן בחלוקת נכסים מועטים של האב הנפטר בין הבנים (להם זכות הירושה), ובין הבנות, הזכאיות להתפרנס מהנכסים (קבלת מזונות) על פי הכתובה. במקרה והנכסים מועטים מכדי שיתחלקו ברווח לבנים ולבנות, זכות הבנות למזונות קודמת לזכות הבנים לירושה, בנוסף לזכות האלמנה למזונות.
המדד לנכסים מועטים, הוא לפי רבן גמליאל ברבי – כדי שיוכלו שתי הקבוצות – הבנים והבנות, לזון מהנכסים במשך זמן של שנים עשר חודש, ולפי שאר החכמים, עד שיגיעו הבנות לגיל בגרות, ויוכלו להתפרנס בעצמן.
הגמרא במסכת בבא בתרא[1] מסתפקת האם יש לחשב גם את המזונות שאוכלת האלמנה, או לא, מכיוון שלא ברור אם היא תאכל חלק מהנכסים, וייתכן שהיא תנשא לאדם אחר, ועל פי ההלכה במקרה כזה אין היא מקבלת מזונות מנכסי המת. להלכה נפסק שאין מחשבים את מזונות האלמנה בנכסי המת כדי לחשב אותם כנכסים מועטים.
אם היתומים קדמו ומכרו, הם יכולים להפקיע את מזונות אחיותיהם, אבל לא את מזון אשת המת, שכן נכסי המת משועבדים לה בתנאי בית הדין[2].
הערות שוליים
- ^ תחילת פרק תשיעי- "מי שמת".
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף כ"א עמוד ב'. ובתוספות שם
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
