נכו הראשון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נֶכוֹ הראשון היה שליט בובה של ממלכת אשור באזור הדלתה של הנילוס במצרים התחתונה בין השנים 672 - 664 לפנה"ס ונחשב למייסד שושלת הפרעונים ה-26.

עם נסיגת הנובים בשנת 672 לפנה"ס מונה נכו בידי אשורבניפל מלך אשור לשליט העיר סאיס באזור הדלתה של הנילוס. נכו נחשב על ידי החוקרים לשליט חלש מאד שלא הצליח לאחד את ממלכת מצרים ולהשתחרר מהשלטון אשורי. תקופת שלטונו ארכה רק שמונה שנים, שכן בשנת 664 לפנה"ס נהרג נכו בידי תנות אמון, בנו של שבכה, במסגרת הפלישה הנובית המחודשת למצרים, בסמוך למוף. הפלישה הנובית נבלמה במהרה בזכות תגובתו המהירה של אשורבניפל, אשר החיש את צבאו למצרים, דבר שאילץ את הנובים לסגת חזרה אל גבולות ממלכת כוש.

לאחר מותו של נכו הראשון מונה בנו, פסמתיך הראשון, לשליט מצרים על ידי האשורים. אולם שלא כמו אביו, הצליח פסמתיך הראשון לאחד את ממלכת מצרים מחדש ולהשתחרר מעול האשורים.

לקריאה נוספת

  • Michael Roaf, Cultural Atlas Of Mesopotamia and the ancient near east, 1991

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נכו הראשון בוויקישיתוף


הקודם:
-
פרעוני מצרים - השושלת ה-26 הבא:
פסמתיך הראשון
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23055532נכו הראשון