ניקולאי גיזיס

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: עברית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ניקולאי לזרביץ' גיזיס
Николай Лазаревич Гизис
Gizis Nikola.jpg
מקום לידה מז'יבוז', האימפריה הרוסית
השתייכות הצבא האדוםהצבא האדום  הצבא האדום
תקופת שירות 19371945
דרגה [[קובץ:CCCP army Rank starshyj serzant infobox.svg
סמל המכלול גמרא 2.PNG
50px]] סטרשינה (סמל ראשון)
תפקידים צבאיים

רגם
סייר
מפקד כיתה ביחידת הסיור של רגימנט המרגמות מס' 224 שבחזית הביילורוסית הראשונה

עיטורים

מדליה על הגנת סטלינגרד
מדליית העוז
עיטור התהילה מדרגה שלישית (17.08.1944; מס' סידורי 163938)
עיטור התהילה מדרגה שנייה (25.03.1945; מס' סידורי 16818)
עיטור התהילה מדרגה ראשונה (15.05.1946; מס' סידורי 1666)
ומדליות אחרות

תפקידים אזרחיים

מנהל בתי מלאכה לציירי הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית בנפת חמלניצקי, סגן מנהל פארק התרבות בעיר, הקים בית ציירים בעיר

הנצחה

קבור בשדרת התהילה בבית הקברות של העיר חמלניצקי

ניקולאי לָזָרֵבִיץ' גִיזִיסרוסית: Николай Лазаревич Гизис; ‏23 בנובמבר 1916 - 18 ביולי 1987) היה יהודי סובייטי שעוטר בשלוש הדרגות של עיטור התהילה על פועלו כחייל בצבא האדום במהלך מלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה

גיזיס נולד בשם נחמן בעיירה מז'יבוז' למשפחת פועלים יהודים. הוא סיים ארבע שנים של בית ספר ועבד כפועל בקולחוז העיירה.

גויס לצבא האדום ב-1937 ליחידת מרגמות[1]. השתתף לראשונה בקרבות ביוני 1941 ובספטמבר אותה השנה השתתף בקרבות הגנה על הומל. בחורף לקחה יחידתו חלק בקרב על מוסקבה ובקיץ הועבר להגן על סטלינגרד. נפצע בהתקפת נגד של הסובייטים ב-23 בנובמבר 1942. לאחר שחזר מבית החולים הוא נמונה למפקד ברגימנט המרגמות מס' 224 שם המשיך לשרת עד סוף המלחמה.

במהלך קרב קורסק על סמך ידיעותיו חוסלו עשרות מוקדי ירי ומרגמות ועל פועלו עוטר במדליית העוז. בהמשך השתתף בשחרור נפת אוריול והמחוזות המזרחיים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית. באוגוסט 1943 במהלך צליחת נהר דסנה נפגע בצידו המערבי. לאחר חזרתו מבית חולים בפברואר 1944 צלח את נהר דנייפר על קרח בסמוך לעיר רוגצ'וב. בהמשך אותה השנה שחרר עם יחידתו את הרפובליקה הבלרוסית.

באוגוסט 1944 בהגעת הכוחות לנהר ויסלה חצה אותו באזור פולאווי יחד עם שני אנשי קשר, ובמהלך מתקפה בה חיסל שני לוחמים ותפס שניים נוספים בשבי זיהה שתי יחידות מרגמות ושלוש נקודות אש שנוטרלו. על כך קיבל עיטור התהילה מדרגה השלישית.

את עיטור התהילה מדרגה שנייה קיבל על כיתור יחידה גרמנית גדולה במהלך ינואר-פברואר 1945 במהלך מבצע מתקפה ורשה-פוזנן שבו זיהה יחידות אש ומרגמות רבות ובעצמו חיסל ברימונים עמדת מכונת ירייה מבוצרת ב-14 בפברואר.

נהייה למעוטר בכל הדרגות עיטור התהילה כאשר במהלך הקרב על ברלין ב-16 באפריל סמוך לעיירת לבוס הקרובה לפרנקפורט על האודר קידם את היחידות בכ-3 קילומטרים במידע שהשיג על נקודות האש. זיהה שש נקודות כאלו ותותח נגד טנקים, נפגע והסכים להתפנות רק לאחר התקדמות חייל הרגלים.

שוחרר מן השירות ב-1945 וחזר לעיר פרוסקורוב. בהמשך עבד כמנהל בתי מלאכה לציירי הרפובליקה האוקראינית בנפה, היה סגן מנהל פארק התרבות בעיר והקים בית ציירים בעיר חמלניצקי.

ב-1970 היה בין הראשונים שקיבל אות 25 השנים הניצחון במלחמת העולם השנייה ישירות ממרשל אנדריי גרצ'קו[2].

נפטר ב-18 ביולי 1987 מאירוע לב. נקבר בשדרת התהילה בעיר.

הערות שוליים

סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0