ניואפואו
 | |
| מראה האי מהחלל | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | האוקיינוס השקט |
| קואורדינטות | 15°36′0″S 175°37′48″W / 15.60000°S 175.63000°W |
| ארכיפלג | טונגה |
| סוג | אי געשי |
| שטח | 15 קמ"ר |
| גובה מרבי | 250 מטר |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
 טונגה |
| אוכלוסייה | 523 |
| מגלה | וילם שאוטן ויקוב לה מאיר |
| תאריך גילוי | 1616 |
|
(למפת טונגה רגילה) | |
ניואפואו (בטונגאית: Niuafo'ou – "אגוזי קוקוס חדשים רבים") הוא האי הצפוני ביותר בטונגה. זהו אי געשי בשטח של 15 קמ"ר ואוכלוסייתו מנתה 523 תושבים על פי מפקד 2011.[1]
גאוגרפיה
ניואפואו ממוקם בדרום האוקיינוס השקט בין פיג'י לבין סמואה. האי הוא הר געש שעדיין פעיל.
שמות נוספים של האי הם: "אי התקווה הטובה" (Good Hope) ו"אי הפחית" (Tin Can). השם האחרון מקורו בעובדה שלאי אין נמל טבעי ולא רציף, ועקב כך הדואר לאי היה מגיע על ידי שחיינים שנשאו איתם חבילות דואר חתומות בתוך קופסת ביסקוויטים שהושלכו מתוך הספינות שעברו במקום.
האי הוא הר געש הממוקם על רכס תת-ימי במרחק של 190 ק"מ ממערב לקו הרי הגעש האחרים של טונגה. האי כולל קלדרה תלולה. שפתה של הקלדרה בגובה של 120 מטרים ובשיאה היא מגיעה לגובה של 250 מטרים. קו החוף סלעי ותלול ולאורכו פזורים חופים מעטים שהחול שלהם שחור. מקום הנחיתה היחידי על חופי האי נמצא בקצהו של ערוץ לבה במערב האי. כל הכפרים נמצאים בצפון ובמזרח. בצפון האי נמצאים כל המבנים הציבוריים כמו משרד הדואר, תחנת התקשורת ושדה התעופה. בית הספר התיכון נמצא במזרח.
הטבעת ההיקפית של האי סוגרת על שני אגמים. הגדול בהם נמצא בגובה של 23 מטרים מעל פני הים, רוחבו 4 ק"מ ועומקו 84 מטרים. בתוך האגם שוכנים 3 איים ואיים נוספים שקועים מתחת למימיו ומבצבצים מעליהם כאשר מפלס המים יורד. גבעות חול שוממות מפרידות בין אגם זה לאגם קטן יותר. מדרונותיו הפנימיים של הר הגעש מיוערים וכן מדרונותיו החיצוניים בצדדיו המזרחיים והמערביים של האי.
הר הגעש של ניואפואו היה פעיל במשך אלפי שנים. ב-1853 נחרב אחד מהכפרים באי ונהרגו 25 תושבים. זרבי הלבה בהתפרצויות של 1912 ו-1929 החריבו כפר נוסף, חסמו את המעבר לנמל וחיסלו את הצמחייה במורדות המערביים של האי. התפרצויות נוספות אירעו ב-1935, 1936, 1943 וב-1946. זו האחרונה הייתה התפרצות אלימה במיוחד עד כדי כך שתושבי האי נאלצו להתפנות לאי אאואה (ʻEua). הראשונים מבין תושבי האי הורשו לחזור אליו ב-1958.
היסטוריה
ניואפואו סומן כבר על המפות של מגלי הארצות ההולנדים וילם שאוטן (Willem Schouten) ויקוב לה מאיר (Jacob Le Maire) במהלך מסעם סביב לכדור הארץ בשנת 1616. לאחר שלא עלה בידם ליצור קשר טוב עם תושבי האי ניואטופוטאפו (Niuatoputapu), הם התקרבו לניואפואו בתקווה להצליח שם יותר. הם קראו לו "אי התקווה הטובה". בהגיעם לאי הם נתקלו במצוקים שחורים, ירוקים בחלקם העליון, בשפע של עצי קוקוס, בכמה בתים לאורך חוף הים ובכפר שלם במקום נחיתתם. אך הם לא הצליחו לעגון את ספינתם והסתפקו בסחר חליפין מצומצם עם הילידים שהגיעו לספינתם בסירות הקאנו שלהם. זמן מה היו יחסיהם עם הילידים על מי מנוחות, אך לאחר תקרית בה ניסו הילידים לגנוב את אחת מהסירות שלהם, הם נאלצו להשתמש בנשק חם.
כאמור, בין השנים 1946-1958 היה האי שומם וגם כששובו אליו תושביו, חלקם נשארו בגלות.
בינואר 2002 הוכה האי בסופת ציקלון שהרסה בתים רבים ואדם אחד נהרג.
