ניאסנגבה איאדמה
לידה |
26 בדצמבר 1935 פיה, טוגו | ||
---|---|---|---|
פטירה | 5 בפברואר 2005 (בגיל 69) | ||
מדינה | טוגו | ||
|
נְיָאסֶנְגְּבֶּה אֵיָאדֵ֫מָה (בצרפתית: Gnassingbé Eyadéma; 26 בדצמבר 1935 – 5 בפברואר 2005) היה נשיא טוגו משנת 1967 ועד למותו ב-2005.
ביוגרפיה
איאדמה נולד למשפחת איכרים ענייה משבט הקאבייה, אחד הגדולים מבין 37 השבטים בטוגו. שם ילדותו היה אטיין (הוא שינה את שמו פעמיים, מאוחר יותר). בנעוריו עסק באגרוף. בזמן שטוגו הייתה קולוניה של צרפת, הוא שירת בלגיון הזרים הצרפתי והשתתף במספר מלחמות קולוניאליות בשורות צרפת, בהן מלחמת העצמאות של אלג'יריה ומלחמת הודו-סין הראשונה.
ב-13 בינואר 1963 השתתף בהפיכה צבאית בטוגו, במהלכה נרצח הנשיא סילבנוס אולימפיו ליד בניין השגרירות האמריקאית בלומה. אולימפיו נלחם נגד הצרפתים על עצמאותה של טוגו, ונחשב עצמאי וסורר מדי לטעמה של צרפת, שעודדה את מנהיגי ההפיכה. רציחתו הייתה הראשונה בשרשרת רציחות שהתרחשו במדינה. בתקופה זו שינה את שמו לאיאדמה, שם שמשמעותו "אומץ" בשפת הקאבייה.[1]
על פי עדויות רבות, איאדמה רצח בעצמו את אולימפיו. על פי העדויות, אולימפיו נתפס על ידי קבוצת חיילים, ואייאדמה ציווה על אחד החיילים להרוג אותו. כשזה ירה לרגלי הנשיא, תפס אייאדמה את נשקו של החייל וירה שלוש פעמים בטווח קצר באולימפיו. אז חזר ודקר את הנשיא שפרפר למוות על הארץ. "כך עשיתי גם באלג'יריה, כדי לוודא שהקורבנות שלי מתים", אמר.
לאחר הפיכת 1963 מונה ניקולא גרוניצקי לנשיא החדש של טוגו. בשנת 1967 איאדמה הוביל הפיכה צבאית נוספת נגד גרוניצקי, שבה הוא גורש לפריז. ב-14 באפריל 1967 הכריז על עצמו כנשיא ושר הביטחון, והחזיק בתפקידים אלה במשך 38 שנה, עד מותו ב-2005. הוא היה השליט הוותיק ביותר באפריקה. במהלך שנות שלטונו, איאדמה שמר על יחסים הדוקים עם צרפת ופעל בשירותה.
איאדמה היה עריץ. על פי דו"חות של אמנסטי אינטרנשיונל וארגוני זכויות אדם נוספים, בשנות שלטונו התבצעו בטוגו הפרות רבות של זכויות האדם, בהן עינויים, השפעה של הרשות המבצעת על הרשות השופטת, צפיפות רבה בבתי כלא וזיופי בחירות.
אזרחי טוגו ניסו מספר פעמים להתקומם נגד שלטונו של איאדמה, ללא הצלחה. כמו כן הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות.
בשנת 1974 הוא ניצל מתאונת מטוס (אנ') ועקב כך שינה את שם משפחתו לניאסנגבה, שם שמשעותו "נס" בשפת הקאבייה.
בשנת 1985 נערך ניסיון הפיכה במדינה, אך איאדמה הזעיק את כוחות צבא צרפת, שסייעו לו לדכא את המהומות. כוחות צבא צרפת מוצבים עד היום דרך קבע בלומה, בירת טוגו.
במהלך שנות שלטונו נערכו מספר מערכות בחירות, בהן לא התמודד נגדו כל מתחרה, ובכולן הוא נבחר לכאורה לנשיאות. בשנים 1993 ו-1998 נערכו בחירות שהיו לכאורה דמוקרטיות, אבל במהלכן נרצחו מאות ממתנגדי הנשיא. לפי דו"חות אמנסטי, חייליו של איאדמה היו אחראים לרציחות אלה. במערכת הבחירות לנשיאות ב-1998, ספירת הקולות הופסקה באמצע ואיאדמה הוכרז כמנצח.
בשנת 2003 הבטיח איאדמה לפרוש מהשלטון, אך לאחר מכן חזר בו ולדבריו החליט "להמשיך להקריב את עצמו". החוקה של טוגו שונתה כדי לאפשר לו להיבחר שוב.
בשנים האחרונות לחייו חלה התדרדרות במצבו הבריאותי של איאדמה, והוא ביקר מספר פעמים בישראל לצורך קבלת טיפולים רפואיים בהרצליה מדיקל סנטר. בשנת 2005 לקה בהתקף לב ומת בעיירת מולדתו פיה.[2] בנו פור ניאסנגבה נבחר למלא את מקומו.
לקריאה נוספת
- המשכה של ידידות מופלאה: הנשיא לכל החיים של טוגו מבקר בישראל, באתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית, 9 באוגוסט 2016
קישורים חיצוניים
- ניאסנגבה איאדמה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ניאסנגבה איאדמה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Gnassingbe Eyadema (Obituary), The Telegraph, 8 February 2005.
- ^ סוכנויות הידיעות, נשיא טוגו מת מהתקף לב; היה בדרכו לטיפול בישראל, באתר ynet, 5 בפברואר 2005.
38625077ניאסנגבה איאדמה