נורמן לואיס

נורמן וילפרד לואיס (באנגלית: Norman Wilfred Lewis;‏ 1909-1979) היה צייר, מלומד ומורה אמריקאי. לואיס, שהיה אפרו-אמריקאי (מברמודה), נקשר לאקספרסיוניזם מופשט, והשתמש באסטרטגיות ייצוגיות כדי להתמקד בחיים עירוניים של השחורים ובמאבקיהם.

חיים וקריירה

נורמן וילפרד לואיס נולד ב־23 ביולי 1909 בניו יורק. תמיד התעניין באמנות, הוא טיפח ספרייה גדולה לתולדות האמנות עוד שהיה צעיר. לואיס למד באוניברסיטת קולומביה אמנות אצל אוגוסטה סאבאג'. הוא היה תושב הארלם כל חייו. הוא עבד ושט במהלך שנתיים בהן עבד על אוניות משא בים.

השפעה מוקדמת וחשובה עליו הייתה לפסלת והמורה אוגוסטה סאבאג', שסיפקה לו שטח בסטודיו פתוח במרכז האמנות הקהילתי שלה בהארלם. הוא השתתף גם בפרויקטים אמנותיים לצד ג'קסון פולוק, בין היתר.

לואיס החל את הקריירה שלו בשנת 1930. תחילה הוא צייר את מה שראה, שנע בין "מקום המפגש" (1930), ציור ריאליסטי ועד "הכובע הצהוב" (1936), ציור קוביסט רשמי, ועד ל"מנושלים" (1940), ציור מחאה, אל "נגני ג'אז" (1948) ), תיאור חזותי של האווירה המוזיקלית בהארלם. הוא גם צייר ריאליזם חברתי, ציור ב"סגנון פיגורטיבי גלוי, תוך תיאור תנאי החיים ופגיעת המשטרה."

לואיס אמר שהוא נאבק לבטא את הקונפליקט החברתי באמנותו, אך בשנותיו המאוחרות, התמקד באסתטיקה עצמה. "מטרת האמן חייבת להיות התפתחות אסתטית", אמר להיסטוריון האמנות קלי ג'ונס, "ובמובן אוניברסלי, לתרום בדרך משלו תרומה מסוימת לתרבות."

נורמן לואיס היה האמן היחיד האפרו-אמריקאי בדור הראשון של אקספרסיוניסטים המופשטים. סוחרי האמנות הלבנים וגם האפרו-אמריקאים ובעלי הגלריות התעלמו מיצירותיו. הוא לא השתלב בשתי הקטגוריות בצורה מושלמת. התעלמו מעבודותיו פעמים רבות בגלל מעורבותו הפוליטית, וגם בגלל האזור בו הוא התגורר. צבע עורו בתקופה זו השפיע רבות על חיי העבודה שלו.

חיים מאוחרים

בסוף שנות הארבעים של המאה העשרים יצירותיו הפכו למופשטות יותר. מעורבותו המוחלטת באקספרסיוניזם מופשט נבעה בחלקה מהתפכחותו מאמריקה לאחר חווייתיו במלחמת העולם השנייה. הוא חש את הגזענות באמריקה אף על פי שנלחם נגדה כחייל באירופה. הוא חש בצביעות האמריקאית בנושא הגזעי.

הוא ראה שלאמנות אין את הכוח לשנות את המדיניות הגזענית של החברה האמריקאית והחליט שאמנים צריכים לפחות להדגיש את כישוריהם האסתטיים, במקום להתמקד באמנות פוליטית.

אחד מציוריו הידועים ביותר, "ציפורים נודדות" (1954), זכה בפרס בתערוכה הבינלאומית במוזיאון קרנגי בשנת 1955, העיתון "הרלד-טריביון" בניו יורק, כינה את הציור "אחד המשמעותיים מבין כל אירועי שנת האמנות של שנת 1955. "סגנון חתימתו באותם עשורים כלל אלמנטים אידיאוגרפיים או הירוגליפיים חוזרים ונשנים שאיפשרו ללואיס לשלב רצפי סיפור עלילתי.

עבודתו המאוחרת כוללת את "אלבמה השנייה" (1969), "חזון חלקי"(1971), ו"העולם החדש" (1971), וכן סדרה בשם סיגאנג' שנעשתה בשנותיו האחרונות.

בשנת 1963 היה חבר מייסד בקבוצת האומנים "הספירלה".

אף שהוא הוצג על ידי הגלריות, וקיבל פרסים רבים וביקורות טובות, עבודתו לא נמכרה כמעט, כמו שאר האקספרסיוניסטים המופשטים שהציג איתם. גוף עבודתו כלל ציורים, רישומים וציורי קיר.

הוא פירנס בעצמו באמצעות הוראה. בשנת 1972 הוא קיבל מענק מקרן מרק רותקו ומלגה מטעם העמותה הלאומית לאמנויות. בשנת 1975 קיבל מלגת גוגנהיים.

הוא נפטר במפתיע ב־27 באוגוסט 1979, בניו יורק.

קבוצת אמני "הספירלה"

לואיס היה חבר מייסד של "הספירלה", קבוצת אמנים וכותבים שנפגשו באופן קבוע וכללו את צ'ארלס אלסטון, רומארה בירדן והייל וודרוף. הקבוצה נפגשה "כדי לדון בפוטנציאל של אמנים שחורים לעסוק בסוגיות של שוויון גזעי ומאבק בשנות השישים באמצעות עבודותיהם." למרות קיומה הקצר של הקבוצה, הייתה לה השפעה רבה בעולם האמנות, שכן משכה תשומת לב לנושאים רבים של אי שוויון גזעי שהיו קיימים באותה תקופה.

בגלל מחאתם המתמשכת של אנשי "הספירלה" וקבוצות אחרות נגד התערוכה ב-1968 "הארלם" במוזיאון המטרופוליטן לאמנות, אומנים שחורים הפכו לגלויים יותר בעולם האמנות.

לפני תערוכה זו, המוזיאון לא הציג שום דבר מהארלם. הארלם הייתה ידועה באמנות ובמוזיקה שלה, אך בתערוכה ההיא הם לא הוצגו. במקום זאת, התערוכה הייתה מורכב מצילומים שצילמו צלמים שלא היו תושבי השכונה, והראו את האנשים שגרים במקום.

המחאה הייתה כי לדעת אנשי הקבוצה, צריך היה להציג יותר תרבות שחורה, במקום להפוך את התערוכה כאילו מדובר בצילומי גן חיות אנושי.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33380792נורמן לואיס