נורמן אייזן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. נורמן ל. אייזן (באנגלית: Norman L. Eisen; נולד ב-11 בנובמבר 1960) הוא פוליטיקאי יהודי-אמריקאי. הוא שימש כפרקליטם של הדמוקרטים בוועדה השופטת בהליך ההדחה של הנשיא דונלד טראמפ בשנת 2020. הוא גם עמית בכיר בלימודי ממשל במכון ברוקינגס[1]. כמו כן שימש כיועץ המיוחד של הבית הלבן לאתיקה ורפורמה בממשל, שימש כשגריר ארצות הברית בצ'כיה, והיה יו"ר מועצת המנהלים של אזרחי אחריות ומוסר בוושינגטון (CREW)[2].

ביוגרפיה

אייזן נולד לאחר שהוריו היגרו לארצות הברית[3], בנערותו עבד בדוכן המבורגר של משפחתו בלוס אנג'לס.

בשנת 1985 קיבל תואר ראשון מאוניברסיטת בראון, ובשנת 1991 תואר JD מבית בית הספר הרווארד למשפטים, את שניהם עבר בהצטיינות. בהרווארד הוא פגש את הנשיא לעתיד ברק אובמה, שהיה אז סטודנט למשפטים בשנתו הראשונה[4][5].

קריירה

בין השנים 1985 עד 1988, עבד אייזן כחבר בארגון הליגה נגד השמצה. בעבדותו הוא חקר מקרי אנטישמיות והפרות אחרות של זכויות האזרח, קידם את חינוך השואה וכן קידם את יחסי ארצות הברית–ישראל.

לאחר שסיים את לימודיו בהרווארד בשנת 1991, עסק אייזן כעו"ד לענייני משפטים בוושינגטון די. סי. במשך למעלה מ-18 שנה במשרד עורכי הדין צוקרמן ספאדר. הוא הוגדר כאחד מעורכי הדין המובילים ידי 'המגזין וושינגטון'[6]. הוא התמחה בחקירות הונאה כספיות מורכבות, ביניהם: אנרון, רפקו, תיק ההגבלים העסקיים וההתמוטטות הכלכלית של הסאב פריים[7].

בשנת 2003 ייסד אייזן את Citizens for Responsibility and Ethics בוושינגטון (CREW), ארגון העוסק במעקב אחר פעילותם של משדרים ממשלתיים[8]. משנת 2016 ועד 11 בפברואר 2019 היה יו"ר הדירקטוריון ושותף-עו"ד בענייני ליטיגציה, כולל תיקי גמול בבתי המשפט הפדרליים בניו יורק ובמרילנד[2] ("CREW נגד טראמפ" ו-"DC ומרילנד נגד טראמפ").

משנת 2007 עד 2009, אייזן היה פעיל בקמפיין הנשיאותי של ברק אובמה, אותו הכיר מלימודיו המשפטיים בהרווארד, לפני שהצטרף לצוות המעבר של הנשיא הנבחר, אובמה, כסגן יועץ.

ב־20 בינואר 2009, נבחר על ידי אובמה לשמש כיועץ מיוחד לאתיקה ורפורמת הממשלה בבית הלבן[9]. נורמן נודע באותה העת בכינוי "מר לא" בזכות מאמצי האתיקה שלו ונודע בכך שהגביל לוביסטים רשומים מלהיכנס לתפקידים בממשל. לזכותו נזקף הסיוע בקיום ההבטחות הקשורות לאתיקה של הנשיא אובמה לצו ביצוע שהנשיא חתם ביומו הראשון בתפקיד[4].

במהלך 2009 ו-2010 תרם אייזן למאמץ הממשלתי לשקיפות, כולל העלאת יומני המבקרים של הבית הלבן באינטרנט; תגובתו להחלטת מימון הקמפיין בפסק דין Citizens United נגד FEC; ותוכנית הרגולציה הפיננסית שהייתה הבסיס לחוק דוד-פרנק. פעילויותיו האחרות כללו סקירת הרקע של גורמים רשמיים בממשל והרחבת תחולתו של חוק חופש המידע[7][9][10].

אייזן מונה לשגריר בצ'כיה על ידי הנשיא אובמה[11]. כשגריר, הוא פיתח גישה של "שלוש עמודי תווך" לשיפור מערכת היחסים בין ארצות הברית לצ'כיה: הראשון, שיתוף פעולה אסטרטגי והגנתי. השני, קשרים מסחריים וכלכליים. השלישי, ערכים משותפים. בתקופתו כשגריר, השקיע מכיסו מאות אלפי דולרים בשנה בכדי לשמור על מעונו של השגריר[12][13].

אייזן מונה על ידי הנשיא אובמה במינוי פגרה. המינוי במקרה כזה תקף לשנה אחת בלבד, עד סוף 2011, אלא אם כן יאושר על ידי הסנאט האמריקני. המינוי של אייזן זכה לתמיכה דו-מפלגתית, כולל מהסנאטורים הרפובליקנים ומלומדי מדיניות חוץ שמרניים. הסנאט אישר בסופו של דבר את אייזן ב־12 בדצמבר 2011[14][15].

בספטמבר 2014 הצטרף אייזן למכון ברוקינגס כעמית אורח[16]. כיום הוא עמית בכיר בתוכנית לימודי המשילות שלהם[1]. בברוקינגס הוא תרם לדיווחים על ממשל גלוי[17][18], על סעיף התגמולים,[19] חסימת צדק נשיאותית,[20] ומאמצים נגד שחיתות בתחום משאב הטבע[21].

כסופר פורה, לעיתים קרובות הוא תורם קטעים מתוקשרים לניו יורק טיימס[22][23], הוושינגטון פוסט[24], פוליטיקו[25], USA Today[26], ופרסומים לאומיים אחרים.

בספטמבר 2018 הוציא לאור ספר בשם 'הארמון האחרון', על היסטוריה של וילת פצ'ק שנבנתה בצ'כיה על ידי אוטו פצ'ק, איש העסקים יהודי, לאחר מלחמת העולם הראשונה, וילה זו שמשמשת כיום כביתם של שגרירי ארצות הברית בפראג, שימשה את אייזן בתפקידו זה, דבר שגרם לאייזן לחקור את היסטוריית יושבי הבית בעבר[27].

בפברואר 2019 מונה אייזן ליועץ בוועדת הבית של ארצות הברית לרשות השופטת. הוא מסייע לוועדה בענייני פיקוח הקשורים למחלקת המשפטים, כולל נושאי פיקוח ומדיניות אחרים הנמצאים בתחום שיפוטה של הוועדה[28].

בשנת 2017, נבחר אייזן למספר 11 ברשימת 50 ההוגים של פוליטיקו, המעצבים את הפוליטיקה האמריקאית[29].

אייזן נשוי לינדזי קפלן, פרופסור חבר באוניברסיטת ג'ורג'טאון. לזוג בת אחת.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורמן אייזן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 "Norman Eisen". Brookings (באנגלית אמריקאית). 31 במרץ 2016. נבדק ב-16 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 "Our Board - CREW". CREW (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-16 ביולי 2017. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Norman Eisen, an old friend of Obama's from Harvard Law School, is bolstering the forces of liberalism as ambassador to the Czech Republic". Tabletmag.com. נבדק ב-15 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 4.0 4.1 Saslow, Eli (13 במרץ 2009). "When White House Has Queries About Ethics Rules, Adviser Norm Eisen Answers the Call". The Washington Post. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Goldman, T.R. (14 באוקטובר 2013). "The world of Norm Eisen, U.S. ambassador to the Czech Republic". The Washington Post. נבדק ב-21 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ [1](הקישור אינו פעיל, June 2018)
  7. ^ 7.0 7.1 "Norman Eisen". The Washington Post. 25 ביולי 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "President Obama Announces More Key Administration Posts, 6/28/10". White House. 28 ביוני 2010. אורכב מ-המקור ב-21 באוקטובר 2012. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 9.0 9.1 Greenberg, Richard (12 בינואר 2011). "An appointment with history Bootstraps and all, diplomat comes full circle". Washington Jewish Week. אורכב מ-המקור ב-15 בינואר 2011. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "'Dr. No' Becomes Diplomat, Continues A Family Story". NPR. נבדק ב-15 ביוני 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Czech Republic - Chiefs of Mission - People - Department History - Office of the Historian". history.state.gov (באנגלית). נבדק ב-16 ביולי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "Norm Eisen on Twitter". נבדק ב-30 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Norm Eisen on Twitter". נבדק ב-30 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ O'Sullivan and Weinstein, John and Kenneth (8 בדצמבר 2011). "Confirm Eisen Now". The National Review. אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2014. נבדק ב-15 בדצמבר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "United States Senate Periodical Press Gallery". www.periodicalpress.senate.gov.
  16. ^ "Ambassador (Ret.) Normal L. Eisen" (PDF). Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Why Critics of Transparency are Wrong". Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "The Impact of Open Government: Assessing the Evidence". Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "The Emoluments Clause: Its Text, Meaning, and Application to Donald J. Trump". Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Presidential Obstruction of Justice: The Case of Donald J. Trump". Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Annotated Bibliography: Transparency, Accountability, and Participation along the Natural Resource Value Chain". Brookings Institution. 5 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Berke, Barry; Bookbinder, Noah; Eisen, Norman (7 בדצמבר 2018). "Is This the Beginning of the End for Trump?". The New York Times. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ Eisen, Norman, "A History Lesson in Optimism," The New York Times, September 30, 2018, p.2
  24. ^ Schaub Jr., Walter M.; Painter, Richard; Eisen, Norman (21 בדצמבר 2018). "In a normal administration, Whitaker would listen to government ethics experts". The Washington Post. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Eisen, Norman; Wertheimer, Fred (7 בינואר 2019). "How to Fix America's Broken Political System". Politico. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Wertheimer, Fred; Eisen, Norman (2 בינואר 2019). "Trump illegally asked Russia to help him win in 2016. He shouldn't get away with it". USA Today. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Moorehead, Caroline (30 באוגוסט 2018). "History Happened Here". Wall Street Journal. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ "Chairman Nadler Announces Special Oversight Counsels to House Judiciary Committee Staff". U.S. House Committee on the Judiciary (באנגלית אמריקאית). 12 בפברואר 2019. נבדק ב-21 בפברואר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ Samuelson, Darren (8 בספטמבר 2017). "Politico 50: Norm Eisen". Politico. נבדק ב-5 בפברואר 2019. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29082351נורמן אייזן

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נורמן_אייזן&oldid=1410719"