נובים
נובים הם קבוצה בעלת זהות אתנית אחת הדוברת שפה ממשפחת מהשפות הנוביות, הקרובות זו לזו, ושייכות למשפחת השפות הנילוס-סהרה. הנובים שוכנים באזור שבימנו מוגדר כסודאן ודרום מצריים. מוצאם של הנובים כקבוצה עתיק, וקודם לימי התקופה השושלתית הקדומה של מצרים העתיקה. ככל הנראה מקורם בעמק הנילוס התיכון, אחד מהאזורים המוכרים כערש הציויליזציה. באזור זה החלה התיישבות ב-700 לפני הספירה, ומשוער שהמוקד בו התחילה נמצא באזור העיר ואדי חאלפה.
נובים שוכנים בימינו בדרום מצרים באזור אסואן, ובצפון סודן בתחום שבין ואדי חאלפה לעיר אל דבאח. בנוסף נובים הרריים מאכלסים את הרי נובא שבמחוז הסודני דרום-קורדופאן.
במלחמת יום הכיפורים השתמש צבא מצרים בדוברי נובית לתשדורות רדיו.
אטימולוגיה
היסטוריה
עדויות ראשונות לחקלאות באזור מתוארכות ל-600 לפני הספירה, אך עדויות מחקר שלדים שנחשפו בקברים מתקופה זו מעידים על שיוך אתני של התושבים הקדומים לעמי צפון אפריקה ומצרים. שפות נוביות חדרו ככל הנראה לאזור ב-150 לפני הספירה, וייתכן שהדבר מעיד על חדירת האוכלוסייה הנובית לאזור באותה תקופה.
העיר-מדינה נפאטה שלטה באזור מ-1000 לפני הספירה עד 712 לפני הספירה, אז אוחדו הנובים תחת שלטון מצרי-נובי, בהיות השושלת ה-25 שושלת של פרעונים נובים. שלטון משותף זה נמשך 49 שנה, וב-663 לפני הספירה, עם תום שושלת הפרעונים הנובית, חזרה השלטון לממלכת נפאטה עד 275 לפני הספירה, אז עבר מוקד השלטון לעיר מרואה ששלטה בממלכת כוש עד 300 לספירה. בסביבות 200 לספירה החלו לחדור השפעות נוצריות לאזור, בעיקר של הכנסייה הקופטית. הנצרות התפשטה, וב-580 לספירה הפכה לדת המדינה הרשמית. עם זאת, החל מהמאה ה-7 לספירה, עם כיבוש מצרים בידי המוסלמים, האזור כולו היה תחת איום מוסלמי. אחרונת ממלכות הנובים הנוצרית, ממלכת אלודיה, נפלה לידי המוסלמים ב-1504[1]. בסביבות 500 לספירה התפצה ממלכת מרואה לשלוש ממלכות - נובדיה בצפון, מאקוריה במרכז ו-אלווא בדרום.
נובים מודרניים
תרבות
דת
ארכיטקטורה
גנטיקה
הערות שוליים
- ^ מבוסס על הערך נצרות בסודן
24333354נובים