נובופולטבקה
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית עיר ריקה.
נובופולטבקה הייתה מושבה חקלאית יהודית בדרום אוקראינה.
היסטוריה
נובופולטבקה נוסדה בשנת 1859[1] על ידי מהגרים יהודים מקורלנד.
בשנת 1882 היו במושבה 97 משפחות יהודיות. באותה שנה מונה אברהם זוסמן למורה ומנהל בית ספר חקלאי במושבה[2].
בשנת 1897 נמנו במושבה 1,959 יהודים שהיוו כ-90% מהתושבים[3].
בשנת 1903 יסדה יק"א בית ספר חקלאי במושבה, שהכניסה למושב גיוון במשק החקלאי, ובמיוחד נטיעת כרמי יין שהיו רווחיים מאוד[1].
בשנת 1913 היו במושבה 429 משפחות, 350 משפחות יהודיות עובדות אדמה, 75 משפחות יהודיות המתפרנסות ממסחר ו-4 משפחות גרמניות עובדות אדמה[1], שהובאו למקום על ידי השלטונות הרוסיים להדריך אותם בשיטות חקלאיות מתקדמות[3]. השטח החקלאי של המושבה היה כ-44,000 דונם.
בשנת 1913 תוארה המושבה[1]: "האוויר במושבה טוב ונעים, הרחובות רחבים ונטועים עצים רבים ורעננים. המסחר במושבה הזאת לא התפתח ... אף כי התחנה של מסלת הברזל היא רק כחצי ווירסטה מהמושבה ומסביב יש כפרים ומושבות רבים. יש בה גם חברה לחסכון והלואה שנוסדה לפני שש שנים, המונה עתה 350 חברים. ... המצב הרוחני של המושבה הוא כשפל המדרגה, אין שם כל חיים צבוריים ולאומיים. ומלבד החברה "עזרת עניים" שנוסדה ונתאשרה לפגי חמשה ירחים אין שום מוסד של צדקה במושבה. ... יש פה 9 חדרים וכלם הס מהטפוס היותר ישן. ... לפני אחת עשרה שנה התעוררו איזו צעירים איגטליגנטיים ויסדו ביבליוטיקה ובית מקרא צבורי, שיש בהם עד עתה כאלפים ספרים, מהם כארבע מאות ספרים עבריים, וכמאתים ספרים ז'רגוניים. ... ספרות לילדים כמעט שאינה כלל בבית העקד."
פוגרום 1919
במחצית השנייה של 1919 בוצע פוגרום בתושבי המושבה על ידי פלוגת קוזקים. על פי אתר יד ושם בפוגרום נהרגו בין 120–130 תושבים[3].
הפוגרום תואר בהפועל הצעיר[4]:
- "בסוף אוקטובר נכנסו פתאם למושבה 60 קוזקים שדרשו כי כל הצעירים יתאספו מיד. בזמן האחרון סבלו האכרים היהודים. הרבה מחבורות מעין אלו ולכן הם שלחו משלחת ונסו להפדות בכסף, אולם הללו סרבו. אחדים מהקוזקים התחילו להטף אז את הצעירים ולסחבם למגדל העיר. והשאר יצאו והתחילו להרג ולפגוע בנשים. בעת הפוגרום, הסתדרו צעירי המושבה להגנה עצמית, נלחמו בקוזקים ויגרשום. כעבור ימים אחדים התנפלו מאות אחדות קוזקים על המושבה במקלעים והתחילו בטבח נורא. הם הביאו מנובובוג רכבת מזוינת וירו במושבה ואז התפרצו לתוך המושבה בפקודת המפקד, שלא לירות אלא לטבוח את כלם, לשחטם ממש. יותר מ־100 אכרים נהרגו במלהמה זו שארכה ימים אחדים. הבנות והנשים סבלו מאד. הרוצחים החריבו את כל המושבה. הנזק עולה ליותר ממילירד רובל. מהפוגרומים נשארו 185 יתומים בלי אב ואם.
בעיתון העברי דווח על הפוגרום[5]:
- "פוגרום נורא, שנערך באוקטובר בנובופולטבה, מושבה עברית בפלך חרסון, על־ידי ששים קוזקים מצבאות דניקין. מתחלה פגשו הקוזקים התנגדות חזקה מצד בני־המושבה, שהגינו על נפשם בגבורה במשך שמונה ימים ולא נתנו לפורעים להיכנס אל המושבה. אולם לבסוף נצחו הקוזקים את היהודים והתפרצו אל המושבה, שדדו את כל בתי היהודים והרגו בהם מאה ארבעים וששה איש. ארבעים ושלשה נפצעו. מאה ושמונים ושנים ילד נתיתמו. הנזק עולה עד מיליארד רובל."
בברית המועצות
בתחילת שנות ה-20 מתו כ-200 מתושבי המושבה ברעב. המושבה שוקמה בשנות ה-20 בסיוע יק"א והג'וינט. בשנת 1925 נרצח ראש המושבה[6]. בשנת 1926 נמנו במושבה 1,877 יהודים שהיוו כ-86% מתושבי המקום.
במסגרת הקולקטיביזציה בברית המועצות, הוקמו בנובופולטבקה בסוף שנות ה-20, קולחוז יהודי שנקרא על שם קורבנות הפוגרום, וקולחוז רב לאומי שנקרא על שם מיכאל קלינין[3].
בשנות ה-20 וה-30 היה במושבה בית ספר יידי של שבע שנות לימוד, שני בתי יתומים, ספרייה עם ספרים בעברית, יידיש ורוסית, תיאטרון, בית חולים ובית מרקחת. בית הספר החקלאי הוסב בשנת 1925 למכללה חקלאית ובהמשך נקראה על שם סטלין. בראשית שנות ה-30 עבר בית הספר החקלאי לאודסה[3].
ב-13 באוגוסט 1941 כבשו הגרמנים את נובופולטבקה. ב-10 בספטמבר 1941 טבחו הנאצים בין 800–900 מיהודי המקום בקרבת המושבה. הצבא האדום כבש את נובופולטבקה ב-8 במרץ 1944[3].
בשנת 1965 הוקם בנובופולטבקה אתר זיכרון לקרבנות השואה, בכספי ילידי המקום שנאסף ממקומות שונים בברית המועצות[7].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ב. דובינסקי, במושבות היהודיות שבנגב רוסיה, הצפירה, 22 בספטמבר 1913
- ^ מאירה יעקבא, מהמכון בחרסון לצ'ולענט של ביאליק, עת מול, 238
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 Novo Poltavka, Yad Vashem
- ^ פוגרום בנובופולטבקה, הפועל הצעיר, 26 בדצמבר 1919
- ^ לפרשת הפרעות, העברי, 5 בדצמבר 1919
- ^ ראש משובה יהודית ברוסיה - נרצח, הארץ, 24 בספטמבר 1925
- ^ ארקדי זלצר, זיכרון במצבות: הנצחה יהודית סובייטית, בשביל הזיכרון 37, 2021, עמוד 42
36131664נובופולטבקה