נג'יב רזאק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נג'יב רזק
Haji Mohammad Najib bin Tun Haji Abdul Razak
נג'יב רזק, 2008
נג'יב רזק, 2008
לידה 23 ביולי 1953 (גיל: 70)
קואלה ליפיס, פהנג, מלאיה
מדינה מלזיהמלזיה מלזיה
מפלגה הארגון הלאומי המלזי המאוחד
בת זוג פוטרי זיינה אסכנדר (19761987)
רוסמה מנסור (החל מ-1987)
ראש ממשלת מלזיה ה־6
3 באפריל 200910 במאי 2018
(9 שנים ו־5 שבועות)
→ עבדאללה אחמד בדאווי

נג'יב רזאק או בשמו המלא דאטו סרי חאג'י מוחמד נג'יב בין טון חאג'י עבדול רזאקמלאית: Dato' Sri Haji Mohammad Najib bin Tun Haji Abdul Razak; נולד ב-23 ביולי 1953 בקואלה ליפיס, פהנג) הוא פוליטיקאי מלזי, כיהן בתפקיד ראש ממשלת מלזיה החל מ-3 באפריל 2009 ועד 10 במאי 2018.

נג'יב רזאק היה ראש הממשלה השישי של ארצו והוא נבחר במקום קודמו, עבדאללה אחמד בדאווי. הוא יושב ראש "הארגון הלאומי המלזי המאוחד", המפלגה השמרנית הלאומית המובילה בקואליציה השלטת במלזיה - "בריסן נסיונל" (החזית הלאומית). מפלגה זו מנהיגה את מלזיה מאז הכרזת עצמאותה בשנת 1957.

ביוגרפיה

ילדותו וצעירותו

נג'יב רזאק נולד בשנת 1953 כבנו הבכור של עבדול רזאק חוסיין, ראש הממשלה השני (1976-1970), ואחיינו של חוסיין און, ראש הממשלה השלישי של מלזיה העצמאית. יש לו שורשים במשפחת המלוכה של ממלכת גווה של בני האתניה מקאסאר בדרום האי סולאווסי, המהווה בימינו חלק מאינדונזיה.

נג'יב קיבל חינוך יסודי ותיכוני בבית הספר סנט ג'ון (St. John’s Institution) בקואלה לומפור. לאחר מכן למד במכללת מלוורן בווסטרשייר באנגליה, משם עבר ללימוד באוניברסיטת נוטינגהאם בה סיים בשנת 1974 תואר ראשון בכלכלה תעשייתית. בשובו למלזיה עבד ב"בנק נגארה מלזיה". מאוחר יותר עבד בקונצרן המחצבים פטרונס.

הקריירה הפוליטית

הוא נבחר לפרלמנט של מלזיה בשנת 1976 בגיל 22, כנציג של פקן, הבירה המלכותית של סולטנות פהנג, במושב שהתפנה בעקבות מות אביו. היה אז הצעיר מכל חברי הבית. בשנים 1982–1986 כיהן כ"מנטרי בסאר" - ראש הממשלה - של פהנג. בשנת 1986 נכנס נג'יב לממשלתו של מאהאטיר מוחמד כשר התרבות, הנוער והספורט. המשיך לכהן כשר בממשלות שונות במהלך שנות ה-1980-שנות ה-1990, לרבות כשר ההגנה וכשר החינוך. ב-7 בינואר 2004 היה לסגן ראש הממשלה לצד ראש הממשלה עבדאללה אחמד בדאווי. אחרי שבדאווי איבד קולות רבים בבחירות בשנת 2008, נג'יב החליף אותו בראש קואליציית המפלגות "באריסן נסיונל". תחת הנהגת נג'יב, באריסן נסיונל ניצחה בבחירות בשנת 2013, אם כי לראשונה בתולדות מלזיה, האופוזיציה זכתה ברוב קולות האזרחים המצביעים.

ראש ממשלה

כהונתו של נג'יב כראש ממשלה התאפיינה בנקיטת אמצעים של ליברליזציה כלכלית, כגון קיצוצים בסבסודים הממשלתיים, הרחקת מחסומים מפני השקעות מחו"ל וצמצום מדיניות המפלה לטובה את אנשי העסקים בני האתניה המלאית. קיצוצי הסובסידיות השונות הביאו בימי שלטונו של נג'יב לעליות משמעותיות ביוקר המחיה, בעוד תנודות במחירי הנפט והשלכות שערוריית 1MDB הובילו לפיחות מתמשך של המטבע הלאומי המלזי, רינגיט.

אחרי הבחירות משנת 2013 שלטונו התאפיין, בין השאר, בהבאה למשפט של מבקרי ממשלתו בגין האשמות של "מרידה", כליאת ראש האופוזיציה אנוואר אברהים בעקבות האשמתו במעשים בלתי הגונים, הטלת מס על נכסים ושירותים, ושערורייה הקשורה לחברת ההשקעות הממשלתית 1Malaysia Development Berhad‏ (1MDB) שגרמה להפגנות רחוב בראשות התנועה העממית "בֶּרְסִיהּ" (Bersih), שקראו להתפטרותו. שיא המחאות היוותה "הצהרת אזרחי מלזיה" החתומה על ידי ראש הממשלה לשעבר מאהאטיר מוחמד, תנועת "פאקאטאן הראפאן" וארגונים לא ממשלתיים, עצומה שקראה לסילוקו של נג'יב. תגובתו להאשמות השחיתות היו אמצעים להחיזוק שלטונו, פיטוריו של סגנו, מוהידין יאסין, ושל התובע הכללי, עבד אל-גאני פטאיל. יורשו בתפקיד של התובע סגר את תיק החקירות נגדו. שני עיתונים אולצו להשהות את הופעתם והפרלמנט אימץ את "חוק מועצת הביטחון הלאומית" המעביר לראש הממשלה סמכויות ללא תקדים.

ביולי 2015 דיווח "וול סטריט ג'ורנל" על חשד למעילה בשווי של חצי מיליארד יורו לטובתו של רזק. בינתיים אימץ רזק בהדרגה שיטות יותר אוטוריטריות ונקט באמצעי דיכוי כלפי מבקריו, זאת מבלי להיגרר לפולמוסים ותוך שימוש במקרוביו כדוברים.

בימים שבהם שלטו הוא וברק אובמה, נשמרו יחסים הדוקים עם ארצות הברית. אובמה ביקר במלזיה פעמיים – ב-2014 וב-2015. כמו כן נהנה רזאק מתמיכת ערב הסעודית. לדברי יועציו רוב הסכומים הענקיים שבלב הסקנדל נתרמו על ידי הסעודים למערכת הבחירות שלו. אשתו, רוסמה מנסור, נודעה במסעות קניות אקסטרווגנטים ובאוסף תיקי היד שלה מתוצרת הרמס בירקין, בשווי של מיליוני דולרים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נג'יב רזאק בוויקישיתוף
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0