נבל ברשות התורה
ביהדות, נבל ברשות התורה הוא ביטוי ציני, שמתאר אדם המקפיד על קיום מצוות התורה מבחינה פורמלית, אך התנהלותו סותרת את רוח התורה וזרה לכוונתהּ; אדם שעושה מעשי נבלה, ולשון החוק משמשת לו כעלה תאנה מוסרי. על פי היהדות, התנהלות כזו איננה באמת ברשות התורה, אלא זהו ביטוי ציני.
מקור הביטוי וכוונתו המקורית
הראשון שהשתמש בביטוי זה וכנראה אף טבע אותו היה הרמב"ן[1] על פי הפסוק ”קְדֹשִׁים תִּהְיוּ – כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי” (ויקרא, י"ט, ב') ועל פי פרשנות המדרש: "כשם שאני קדוש – כך תהיו אתם קדושים. כשם שאני פרוש – כך תהיו אתם פרושים", (תורת כהנים). הפסוק עוסק בדברים שאין איסורם מפורש בתורה בצורה מפורטת, אלא כללית בלבד:
והעניין כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים אסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת בשר ויין, אם כן ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין ובזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה - והנה יהיה זה נבל ברשות התורה.
לפיכך בא הכתוב, אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצווה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות...
לפי הרמב"ן, בפסוק זה למעשה באה התורה ואסרה גם התנהלות כזו: אם לא שהייתה התורה כותבת את הפסוק הזה, היה אותו אדם נבל ברשות התורה. אבל לאחר שהתורה כתבה זאת, העניין נאסר, והתנהלות כזו כבר אינה ברשות התורה.
כיום, בפיהם של אנשים שונים, לפעמים יוצא הביטוי בטעות מכוונתו המקורית של הרמב"ן. הרמב"ן אמר זאת על דרך הלצה בלבד, ולא התכוון לומר שהתורה באמת מרשה התנהלות כזו: אמנם כתב "ברשות התורה", אבל כוונתו הייתה כך - אם לא שהתורה הייתה אוסרת זאת כאן, יכול היה להיות נבל שהוא ברשות התורה. עכשיו שהתורה אסרה זאת, הרי שכל נבל הוא איננו ברשות התורה. מי שמשתמש בביטוי מתוך מחשבה שהתנהלות כזו היא אכן ברשות התורה, חוטא לכוונתו המקורית של הביטוי, שבא לומר "נבל שהוא כביכול ברשות התורה, אבל איננו ברשותה".
דוגמאות נוספות
בעלי ראשית חכמה[2] והיעב"ץ[3] מצטטים את הרמב"ן ומרחיבים ומוסיפים דוגמאות אחרות.
הרב יעקב אריאל מביא דוגמה של עישון סמים בידי בעלי תשובה, שאין מקור הלכתי מפורש לאיסורו, אלא איסורו יוצא מכלל זה של נבל ברשות התורה. עוד הוא מפרט את תפיסתו של הרמב"ן, ומתאר אדם שמקפיד על הלכות כשרות ואוכל רק בשר בהשגחה הכי מהודרת, אבל כל מעייניו מושקעים באכילת בשר, או אדם שמקפיד על כשרות היין ללא כל חשש ערלה וטבל, אך עינו בכוס בלבד, והוא שותה ומשתטה, זולל וסובא.[4]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: נבל ברשות התורה |
- דברי הרמב"ן המלאים בפירושו - גליונות נחמה ליבוביץ' (אמצע העמוד)
- הרב אהרון ליכטנשטיין, מוסר והלכה במסורת היהודית, באתר 'דעת'
הערות שוליים
- ^ פירוש הרמב"ן לספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ב'
- ^ ראשית חכמה - שער הקדושה - פרק ראשון
- ^ אבות - פרק א משנה ה
- ^ "'קדושים תהיו'. בשתי מילים אלו דורשת התורה, לדעת הרמב"ן, שלא להסתפק בקיום פורמלי של המצוות, אלא לקדש את החיים כולם על פי התורה. קיום פורמלי-חיצוני בלבד, ללא הזדהות פנימית עמוקה, ללא הפנמה, ללא חתירה מתמדת לקדושה - עלול להביא את האדם להיות "נבל ברשות התורה". הוא יכול להקפיד, למשל, על הלכות כשרות, ולא להכניס לפיו אלא בשר "חלק" שנשחט ונבדק על ידי שו"ב ירא-שמים המדקדק בקלה כבחמורה; אולם כל מעייניו מושקעים באכילת בשר. זהו תוכן חייו העיקרי. אדם מגושם כזה אינו קדוש. הוא אמנם לא אכל איסור, אולם הוא החליף פרה בחמור (כמליצתו החריפה של ר מנחם מנדל מוויטבסק). (הרב יעקב אריאל, קדושים תהיו, אתר הרב אריאל)