נבוכדנצר הראשון
נבוכדנצר הראשון (נבו-כודורי-אוצור) היה מלך בבל בשנים 1123-1146 לפנה"ס או 1126–1103 לפנה"ס לפי הכרונולוגיה התיכונה.
המלך הרביעי מהשושלת הרביעית של איסין שמלכה בבל, שהייתה השושלת השנייה של איסין. השושלת תפסה את השלטון בבבל מממלכת עילם לאחר שעילם הביסה את מלכי השושלת הכשית ששלטה בבל במשך כ-400 שנים.
בתחילת מלכותו הוא אסף צבא ופלש לעילם, אבל הכתה אותו מגפה והוא נסוג. הוא חיכה לאות משמים, וקיבל אותו בקיץ. שוב הוא ארגן צבא ופלש לעילם והביס אותה. הוא נכנס לעיר שושן ולקח את פסלי האלילים מרדוך ואשתו שרפניתום, ששהו בשבי העילמי, והחזיר אותם לעיר הבירה בבל. הוא הקים מחדש מקדשים שהעילמים הרסו בניפור ואור.
במיוחד נודעה חשיבות לשיקום מקדשו של האליל מרדוך - מקדש אסגילה - בעיר בבל. המקדש הפך למקדש המרכזי של ממלכת בבל עד לחורבנה בשנת 538 לפני הספירה ואף אחר כך, כשבבל הייתה תחת שלטון פרסי ויווני. בימיו הוכר האליל הבבלי מרדוך כמלך האלילים וראש הפנתיאון הבבלי. גם הכרה זו נמשכה מאות שנים אחרי שבבל עברה לחסות פרסית ואחר כך יוונית. אמנם על פי סיפור הבריאה הבבלי אנומה אליש הוכתר מרדוך למלך האלילים עם בריאת העולם ותוכניות הבנייה של מקדש אסגילה ניתנו לבני האדם כבר אז, אולם חיבור זה שייך, ככל הנראה, לימי נבוכדנאצר הראשון. מרדוך החליף את האליל הראשי הקודם מאז ימי שומר הקדומה - אנליל.[דרוש מקור]
לאחר מותו ירש אותו בנו אנליל-נדין-אפלי, שמת בעודו נער.
| הקודם: נינורתה-נדין-שומי 1132–1126 לפנה"ס |
מלך ממלכי בבל בתקופת שושלת איסין 1103-1126 לפנה"ס |
הבא: אנליל-נדין-אפלי 1103–1100 לפנה"ס |
