נאסאקום

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נאסאקום (באינדונזית: Nasionalisme,‏ Agama,‏ Komunisme) המייצג לאומיות, דת וקומוניזם, היה מושג פוליטי שטבע נשיא אינדונזיה סוקרנו. תפיסה זו רווחה באינדונזיה משנת 1959 בתקופת הדמוקרטיה המודרכת ועד הסדר החדש, בשנת 1966. הרעיון של סוקרנו על נאסאקום היה ניסיון לאחד אידאולוגיות פוליטיות שונות.[1][2][3][4] נאסאקום ניסה לאחד את הקבוצות הלאומניות, הדתיות והקומוניסטיות שהיו להן באותה תקופה את הכוח הרב ביותר בפוליטיקה האינדונזית.

רקע

מאז תחילת המאבק לעצמאות אינדונזיה, היו שלוש תנועות פוליטיות שצבעו את ארגוני התנועה השונים באותה תקופה. למשל המפלגה ההינדית וסארקאט הודו שהיו "לאומניות", תנועת סריכאת אסלאם (באינדונזית: Sarekat Islam) שהייתה לה אידאולוגיה אסלאמית, ו-ISDV/PKI שהייתה להם אידאולוגיה מרקסיסטית. הרעיון של נאסאקום חשב למעשה על ידי סוקרנו מאז 1927, הרבה לפני עצמאותה של אינדונזיה. סוקרנו כתב סדרת מאמרים בשם "לאומיות, אסלאם ומרקסיזם".[5][6] ההבנה של הקומוניזם כאן הייתה משהו שדומה יותר לסוציאליזם. הבסיס לרעיון זה הוא עקרון הצדק החברתי, שהוא גם הבסיס להגותו הפוליטית של קרל מרקס[7]. הפילוסופיה הפוליטית של סוקרנו באותה תקופה הייתה בעצם מיזוג של אלמנטים של מרקסיזם, לאומיות אינדונזית ואסלאם.[8] זה בא לידי ביטוי בגרסתו המוצעת של פנקסילה (האידאולוגיה השלטת באותה עת) ל-BPUPK בנאומו ב-1 ביוני 1945.[9][8] במאמר הדגיש סוקרנו את החשיבות של אחדות לאומית של לאומנים, איסלאמיסטים, מרקסיסטים בהתנגדות בלתי מתפשרת (לא שיתופית) להולנדים.[10]

החל מ-1956, סוקרנו הצליח להנחיל את האידאולוגיה הזו. הוא מתח ביקורת פומבית על שיטת הדמוקרטיה הפרלמנטרית, שלדעתו אינה מתאימה ליישום באינדונזיה. לפי סוקרנו, הדמוקרטיה הפרלמנטרית מגינה על השיטה הקפיטליסטית, ומכיוון שהפרלמנט נשלט על ידי הבורגנות, מערכת זו אינה יכולה להוביל לשגשוג בעם.[11] בנוסף, סוקרנו גם סבר שדמוקרטיה פרלמנטרית עלולה לסכן את הממשלה, וקבע כי היא "מבוססת על קונפליקט מובנה" המנוגד לרעיונות האינדונזיים בדבר הרמוניה כמצב הטבעי של יחסי אנוש. במקום זאת, הוא חיפש שיטה המבוססת על מערכת הכפר המסורתית של דיון והסכמה (גוטונג-רויונג),[12] בהדרכת זקני הכפר.

לכן, בפברואר 1956, הציע סוקרנו מושג חדש בשם נאסאקום המבוסס על שלושה עקרונות מרכזיים: לאומיות, דת וקומוניזם.[13][12] שלושת עמודי התווך הללו נועדו לפייס את שלושת הפלגים העיקריים בפוליטיקה האינדונזית – הצבא, הקבוצות האיסלאמיות והקומוניסטים – ומשמשים כבסיס לממשלתו,[14] בעוד שפאנקסילה היא הפילוסופיה הלאומית של האומה. הוא לא התכוון שהמושג נאסאקום יחליף את פנקסילה, שכן סוקרנו ניסח את נאסאקום יותר כמושג ופרשנות ביצועית, ולא כמושג אידאולוגי.[6] בתמיכת הצבא, בפברואר הכריז על "דמוקרטיה מודרכת", והציע קבינט שייצג את כל המפלגות הפוליטיות החשובות (כולל ה-PKI).[15] אם כי בהתאם לכך, סוקרנו הפגין אהדה גדולה יותר לקומוניסטים והחל להכניס יותר קומוניסטים לממשלתו, תוך שהוא מפתח מערכת יחסים חזקה עם יו"ר PKI, דיפא נוסנטרה איידית.

יישום

ההכרזה של דוקטרינת רסופים

הנשיא סוקרנו הציג את תורת המהפכה, הסוציאליזם האינדונזי ומנהיגות לאומית, רסופים (באינדונזית: Resopim). מטרת דוקטרינה זו הייתה לחזק את מעמדו של הנשיא סוקרנו בממשלה. דוקטרינת רסופים הוכרזה ב-17 באוגוסט 1961, יום השנה ה-16 להכרזת העצמאות של הרפובליקה של אינדונזיה. המהות של הוראה זו הייתה שכל מרכיבי החיים של האומה והמדינה חייבים להיות מושגים באמצעות מהפכה, חדורת סוציאליזם, ונשלטת על ידי דמות לאומית אחת בסגנון "מפקד המהפכה" (PBR), כלומר הנשיא סוקרנו. באופן רשמי, המטרה של דוקטרינת רסופים הייתה "לגייס את כל החיים הממלכתיים והלאומיים להשגת הסתמכות עצמית לאומית" ו"להתנגד לקולוניאליזם בסגנון חדש". למעשה, הדוקטרינה שימשה כדי לבסס את אחיזתו של סוקרנו בממשלת אינדונזיה שכן הדוקטרינה מציבה את סוקרנו כגוף הממשל הגבוה והחשוב ביותר באינדונזיה.[16] ההשפעה של החיברות של הרסופים הייתה שתפקידם של מוסדות המדינה הגבוהים והבכירים ביותר במדינה יכול להתבסס רק ולהתמנות רק על ידי מפקד המהפכה.[17] ניתן לראות זאת מהענקת דרגת שר למנהיג המוסד. ואילו תפקיד השר נתפס כעוזר לנשיא[17].

לאחר הקמת נאסאקום, סוקרנו פעל יותר ויותר למען רעיון הנאסאקום שלו. סוקרנו איחד שלושה כוחות פוליטיים על מנת לחזק את מעמדו. שלוש המפלגות הפוליטיות שהפכו לפלגים העיקריים בפוליטיקה האינדונזית באותה תקופה היו:

  • המפלגה הלאומית האינדונזית הלאומית (PNI).
  • נהדלטול אולאמה הדתי (NU)
  • המפלגה האינדונזית הקומוניסטית (PKI).

לאחר מכן, נאסאקום הגדיל את ה-PKI באינדונזיה והביס את המפלגות האחרות. סוקרנו התקרב בהדרגה ל-PKI ולחיל האוויר האינדונזי בניסיון לחזק את מעמדו בתחרות עם נאסאקום. במרץ 1960 פיזרה סוקרנו את הפרלמנט לאחר שדחה את התקציב.[18] ביוני הוקמו המועצה הנציגה העממית לשיתוף פעולה הדדי (Dewan Perwakilan Rakyat Gotong Royong, DPR-GR) והמועצה הנציגה העממית הזמנית (MPRS), כאשר הכוחות המזוינים והמשטרה מיוצגים כקבוצות פונקציונליות, ויו"ר תנועת ה-PKI, איידית בתור סגן יו"ר. לפי הערכות, ה-PKI תפסה 17-25% מהמושבים בבית הנבחרים והיא הייתה מיוצג בכל גופי המדינה מלבד הקבינט.[19]: למרות החששות והאזהרות של מפקדים צבאיים אזוריים מפני צעדי פרו-PKI. סוקרנו הגן שוב ושוב על הרעיון כדרך לאיזון והרמוניה בין האידאולוגיות הפוליטיות המגוונות במדינה.[20] סוקרנו טען במפורש שנאסקום הוא התגלמות פנקסילה וחוקת 1945 (UUD 1945) בצורה פוליטי.

כישלון

סוקרנו היה להוט מאוד להרחיב את רעיון נאסאקום שלו. עם זאת, לא משנה עד כמה הוא הגן על רעיון הנאסאקום שלו, הרעיון הזה עלה על שרטון בסופו של דבר. מצבה הפוליטי של אינדונזיה הפך לא ברור לאחר ששישה גנרלים נרצחו במה שמכונה תנועת ה-30 בספטמבר ב-1965. לאחר מכן קיימו ההמונים מ-KAMI (חזית הפעולה של הסטודנטים האינדונזיים) ו-KAPPI (חזית הפעילות של הצעירים והסטודנטים האינדונזיים) והעבירו את ה־Tri Tuntutan Rakyat (Tritura), שאחת מהן ביקשה לפזר את ה-PKI. כשהיא מחזיקה במה שנשאר מכוחו לאחר ניסיון ההפיכה, סוקרנו סירב לפזר את ה-PKI מכיוון שהוא סותר את תפיסת נאסאקום. סירובו של סוקרנו לפרק את ה-PKI החליש אז את מעמדו בפוליטיקה, הוביל בסופו של דבר לחתימת סופרסמאר. סופה של נאסאקום נגרם עקב ירידת היוקרה של ה-PKI עקב תנועת ה-30 בספטמבר. בנוסף, נאסאקום הגיעה אל סופה גם על ידי מעבר הכוח מהסדר הישן לסדר החדש שבו המנהיג החדש של אינדונזיה, סוהרטו, היה אנטי-קומוניסטי.

הערות שוליים

  1. ↑ Echols, John M.; Shadily, Hassan (1989), Kamus Indonesia Inggris: An Indonesian-English Dictionary (3 ed.), Jakarta: PT Gramedia, ISBN 979-403-756-7
  2. ↑ Friend, T. (2003). Indonesian Destinies. Harvard University Press. pp. 25, 82–83. ISBN 0-674-01137-6.
  3. ↑ Ricklefs, M. C. (1991). A History of Modern Indonesia since c. 1300 (2nd ed.). MacMillan. p. 268. ISBN 0-333-57689-6. LCCN 94102636. OCLC 30320024. OL 1135607M. alternate version at Google Books with preview
  4. ↑ Vickers, Adrian (2005). A History of Modern Indonesia. Cambridge University Press. p. 146. ISBN 0-521-54262-6.
  5. ↑ Crawford, Oliver (20 ביולי 2020). "Translating and Transliterating Marxism in Indonesia". Modern Asian Studies (באנגלית). 55 (3): 697–733. doi:10.1017/S0026749X20000104. ISSN 0026-749X. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 Pratama, Rama (2020-06-15). "Sukarno dalam Pusaran Islam, Nasionalisme, dan Komunisme". Historia - Majalah Sejarah Populer Pertama di Indonesia (באינדונזית). נבדק ב-2024-03-10.
  7. ↑ "Soekarno Yakin Pancasila Adalah Masa Depan Indonesia". dw.com (באינדונזית). 2016-06-21. נבדק ב-2023-10-10.
  8. ^ 8.0 8.1 Smith, Roger M, ed. (1974). Southeast Asia. Documents of Political Development and Change. Ithaca and London. pp. 174–18.
  9. ↑ Samosir, Hairul Amren (במרץ 2023). Pancasila. Jl. Cempaka No 25 Padang Sidempuan 22725: PT Inovasi Pratama Internasional. p. 4. ISBN 978-623-8160-09-9. {{cite book}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: location (link)
  10. ↑ Ibrahim, Muhammad Ikbal A. (2016-06-12). "Sukarno dan Konsep Persatuan Nasakom - Berdikari Online" (באינדונזית). נבדק ב-2023-10-10.
  11. ↑ Suleman, Zulfikri (2010). Demokrasi untuk Indonesia: pemikiran politik Bung Hatta (באינדונזית). Penerbit Buku Kompas. ISBN 978-979-709-484-3.
  12. ^ 12.0 12.1 Sukarno (1 ביוני 1965). Durhaeni, Luthfi (ed.). Nasakom adalah benar, amanat-indoktrinasi P.J.M. Presiden Sukarno pada pembukaan kursus kilat kader Nasakom (באינדונזית). Istora Bung Karno Senajan Djakarta: Dakarta Dewi Niaga. {{cite book}}: (עזרה)
  13. ↑ Sidel, John T. (2021-05-15), "Soekarno and the Promise of Nasakom", Republicanism, Communism, Islam, Cornell University Press, pp. 146–168, doi:10.7591/cornell/9781501755613.003.0007, ISBN 9781501755613, S2CID 244313467, נבדק ב-2023-10-10
  14. ↑ Pertjajalah pada benarnya Nasakom!; Amanat indoktrinasi Presiden Soekarno pada pembukaan kursus kilat kader Nasakom (באינדונזית). Djakarta: Pertjetakan Negara R.I. 1965.
  15. ↑ Adryamarthanino, Verelladevanka; Nada Nailufar, Nibras (2021-09-28). "Nasakom, Konsep Kesatuan Politik ala Soekarno Halaman all". KOMPAS.com (באינדונזית). נבדק ב-2023-09-26.
  16. ↑ Media, Kompas Cyber (2022-11-11). "Politik Demokrasi Terpimpin: Peta Kekuatan Politik Nasional Halaman all". KOMPAS.com (באינדונזית). נבדק ב-2024-01-02.
  17. ^ 17.0 17.1 "Penetapan Presiden Republik Indonesia Nomor 5 Tahun 1963 Tentang Kegiatan Politik Presiden Republik Indonesia" (PDF). National Legal Development Agency. 1963.
  18. ↑ Cribb, Robert (2001). Yayasan API (Indonesia) (ed.). Parlemen Indonesia 1945-1959 (Indonesian Parliaments 1945-1959) in Panduan Parlemen Indonesia (Indonesian Parliamentary Guide) (Cet. 1 ed.). Jakarta: Yayasan API. ISBN 978-979-96532-1-5.
  19. ↑ Ricklefs, M. C. (1982). A history of modern Indonesia. Macmillan Asian histories series (Repr ed.). Southeast Asia: Macmillan. ISBN 0-333-24380-3.
  20. ↑ Wibisono, Nuran (30 באפריל 2019). "Sejarah Nasakom: Upaya Sukarno Menyatukan Tiga Kekuatan Politik". tirto.id (באינדונזית). נבדק ב-2023-10-10. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

נאסאקום40373594Q1351570

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=נאסאקום&oldid=2911550"