נאום ולדימיר פוטין בפני ועידת מינכן לביטחון (2007)
נאום מינכן הוא נאום שנשא נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין בוועידת מינכן לביטחון ב-10 בפברואר 2007. הנאום הוקדש לנושא החד-קוטביות בפוליטיקה העולמית המודרנית, לחזון מקומה ותפקידה של רוסיה בעולם המודרני, תוך התחשבות במציאות ובאיומים הנוכחיים.[1][2][3][4]
לאחר מכן, ב-24 באוקטובר 2014, נשא פוטין את "נאום ולדאי" בעל נושא דומה, אשר אנליסטים רבים ראו בו "המשך נאום מינכן".[5][6]
הודעות מפתח
- "עבור העולם המודרני, מודל חד קוטבי הוא לא רק בלתי מקובל, אלא בדרך כלל בלתי אפשרי."
- "כל מערכת החוק של מדינה אחת, קודם כל, כמובן, של ארצות הברית חצתה את גבולותיה הלאומיים בכל התחומים: בכלכלה ובפוליטיקה, ובתחום ההומניטרי, היא מוטלת על אחרים. מדינות."
- "המנגנון היחיד לקבל החלטות על השימוש בכוח צבאי כטיעון האחרון יכול להיות רק אמנת האו"ם."
- "אם היום שר ההגנה החדש של ארצות הברית יודיע לנו שארצות הברית לא תסתיר את התחמושת הנוספת הללו לא במחסנים, ולא מתחת לכרית ולא מתחת לשמיכה, אני מזמין את כולם לקום ולברך את זה בעמידה."
- "נאט"ו דוחפת את כוחותיה הקדמיים לגבולות מדינתנו, ואנחנו מקפידים על האמנה, לא מגיבים בשום צורה לפעולות אלה." - על אי ציות לחוזה הכוחות המזוינים הקונבנציונליים באירופה (CFE).
- "מה קרה להבטחות שנתנו השותפים המערביים לאחר פירוק ברית ורשה?", על הערבויות לאי התרחבות נאט"ו למזרח.
- "ביד אחת מחולקת 'עזרת צדקה' וביד השנייה - לא רק נחשלות פיגור כלכלי, אלא גם גובים רווחים." - על המדיניות הכלכלית של המערב ביחס למדינות העולם השלישי.
- "הם מנסים להפוך את ארגון OSCE לכלי וולגרי להבטחת האינטרסים של מדיניות חוץ של אחת או קבוצת מדינות ביחס למדינות אחרות."
- "רוסיה היא מדינה עם יותר מאלף שנות היסטוריה, וכמעט תמיד היא נהנתה מהזכות לנהל מדיניות חוץ עצמאית. אנחנו לא הולכים לשנות את המסורת הזו היום."
- "ביטחון כלכלי הוא תחום שבו כל אחד צריך לדבוק באותם עקרונות. אנחנו מוכנים להתחרות בהגינות... רוסיה אינה מתנגדת להסכמה על עקרונות היחסים עם האיחוד האירופי בתחום משאבי האנרגיה. עקרונות אמנת האנרגיה מקובלים בדרך כלל, אך עצם האמנה אינו מתאים לרוסיה." תזה זו קבעה מראש את הסירוב הסופי של רוסיה מהסכם האיחוד האירופי בתחום האנרגיה, המעוגנת בנסיגתה מאמנת האנרגיה ב-6 באוגוסט 2009.[7]
תגובות
נאומו של ולדימיר פוטין הוליד פולמוסים בחוגים פוליטיים מערביים (בעיקר אמריקאים) על חידוש המלחמה הקרה. הנציגים האמריקנים בוועידה הסכימו כי נאומו של פוטין מכיל "את הביטויים האגרסיביים ביותר שהביא כל מנהיג רוסי מאז המלחמה הקרה".[8] אף על פי כן, תגובתו של מזכיר ההגנה האמריקני רוברט גייטס הייתה מאופקת מאוד.[9] הסנאטור האמריקני לינדזי גרהאם העיר: "בנאום אחד שלו הוא עשה יותר לאיחוד ארצות הברית ואירופה ממה שהיינו יכולים לעשות בעשור זה". שר החוץ הצ'כי קארל שוורצנברג, אמר: "עלינו להודות לנשיא פוטין, שלא רק דאג היטב לפרסום ועידה זו - יותר מהצפוי, אלא שהוכיח באופן ברור ומשכנע מדוע נאט"ו צריכה להתרחב". החודשים שלאחר נאום מינכן התאפיינו במתיחות ורטוריקה משני צידי האוקיינוס האטלנטי, אם כי בכירים רוסים ואמריקאים הכחישו את הרעיון של מלחמה קרה חדשה.[10]
בצד הרוסי נאומו של פוטין במינכן נתפס כתוכנית נוספת לפעולות מדיניות חוץ רוסית בסוף שנות האלפיים ובתחילת שנות 2010.[11]
הדיפלומט הרוסי פיוטר סטגניי אמר: "מבחינתי רשמיו של מינכן התמזגו בדמותו של הסנטור מקיין, שישב, הקשיב והתפתל בזעם".[12]
על פי עורך כתב העת "רוסיה השמאלית" נאומו של פוטין במינכן נשמע אתגר לתוקפנות הגלובלית של האימפריאליזם המערבי, בראשות צלבנים אנגלו-אמריקאים... לאחר שלמד היטב את הציוויליזציה המערבית המודרנית, פוטין כיוון את הסרקזם שלו למקומות הפגיעים ביותר שלה: צביעות בוטה וצביעות של המוסר האימפריאליסטי... פוטין נשא נאום חזק ואמיתי, אמר זאת בכנות, עם תחושת הנאה גלויה לומר משהו שכבר מזמן רתח לאיזה בור ונבלה. וכך ביטאו שוב את רגשותיהם של הרוב המכריע של עמו ושל עמים רבים בארצות אחרות בעולם, החיים מתחת לעול של אדון המערב."[13]
עשר שנים מאוחר יותר, בוועידת מינכן 53, שהתקיימה בתאריכים 18–19 בפברואר 2017, הדו"ח "פוסט-אמת, פוסט-מערב, לאחר הזמנה?", שקבע משבר עמוק בסדר הבינלאומי והדמוקרטיה הליברלית ופירט את המגמות השליליות שנצפו בעולם המודרני.[14] עורך Lenta.ru, אלכסיי נאומוב, אישר את דברי הנשיא הרוסי: "עם זאת, עשר שנים לאחר מכן התברר כי פוטין צדק: 'רגע החד קוטביות' (ההגמוניה המוחלטת של ארצות הברית בזירה העולמית) נמצא בזירה העולמית. עבר."[15]
קישורים חיצוניים
- התמליל המלא וסרטון הנאום באתר נשיא רוסיה
לקריאה נוספת
- Anatoly Reshetnikov. The Problem of Political Identity - The Meaning of Great Projects Politics in Contemporary Russia. - GRIN Verlag, 2010. - מסת"ב 3640663772, מסת"ב 9783640663774.
- Angus Roxburgh. The Strongman: Vladimir Putin and the Struggle for Russia. - IBTauris, 2012. - מסת"ב 1780760167, מסת"ב 9781780760162.
הערות שוליים
- ^ Rob Watson (2007-02-10). "Putin's speech: Back to cold war?". ВВС News. נבדק ב-2013-09-24.
- ^ MARK N. KATZ (2007-02-16). "Policy Watch: Putin's Munich speech". UPI. נבדק ב-2013-09-24.
- ^ Кирилл Логинов (2007-02-12). "Мюнхен-2007". Русский Журнал. נבדק ב-2013-09-24.
- ^ Глеб Павловский (2010-03-26). "Консенсус ищет столицу". נבדק ב-2013-09-24.
- ^ COHEN: Putin’s Valdai folly — Washington Times
- ^ TASS: World — Financial Times: Putin’s Valdai speech one of most important foreign policy statements
- ^ Марцинкевич, Борис (2018-08-10). "Энергетическая война: XXI век ⋆ Geoenergetics.ru". Геоэнергетика. נבדק ב-2019-12-15.
{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link) - ^ Как шпион шпиону. Министр обороны США вступил в полемику с президентом России. Lenta.ru, 12.2.2007.
- ^ Путин вызвал у главы Пентагона ностальгию по «холодной войне». Lenta.ru, 11.2.2007.
- ^ "Munich Conference on Security Policy, As Delivered by Secretary of Defense Robert M. Gates, 11 February 2007". DefenseLink. United States Department of Defense. אורכב מ-המקור ב-2007-02-14.
- ^ Андрей Колесников (10 בפברואר 2017). "Его Фултон: к десятилетию Мюнхенской речи Владимира Путина". РБК. נבדק ב-2017-02-20.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Геополитически мы сдали свои позиции в семьдесят пятом
- ^ Антон Баумгартен. Ассиметрия или Ядрёна Феня?
- ^ "Post-Truth, Post-West, Post-Order?". Munich Security Conference. 2017. נבדק ב-2017-02-20.
- ^ Алексей Наумов (20 בפברואר 2017). "Закат Запада". Lenta.ru. נבדק ב-2017-02-20.
{{cite web}}: (עזרה)
33716471נאום ולדימיר פוטין בפני ועידת מינכן לביטחון (2007)