מתיחה
מתיחה היא סוג של תעלול המציג אנשים שהתפתו להאמין למציאות מפוברקת. בימינו הפכה המתיחה לסוגה תיעודית קומית ברדיו ובאמצעי בידור נוספים, ובדרך כלל ייעודה הוא לשעשע את ההמונים. בשנות ה-40 ובשנות ה-50 של המאה ה-20 השתמשו במתיחה לצורכי הווי חברתי, ואף בימינו ניתן למצוא אירועים חברתיים בהם מככבים מותחים ונמתחים. בדרך כלל מסתיימת המתיחה ברוח טובה אך לעיתים היא מעוררת כעס, ובמקרים נדירים היא עלולה לגרום לאסון[1].
מאפייני המתיחה
בדרך כלל מייצרים במתיחה מציאות אבסורדית כדי לבחון את תגובותיו של הנמתח עד לרגע בו מתוודע לאמת. המתיחה מתוכננת מראש, וקיומה מותנה במיומנויות משחק נכונות של המותח וביכולתו לייצר מציאות הנחזית להיות מציאות אמיתית. מכיוון שמטרת המתיחה היא בסופו של דבר שעשוע, נדרשת הסכמתו של הנמתח לאחר גילוי האמת, להיות מוצג כגיבור המתיחה.
דוגמה למתיחה המשעשעת את מושאה: שחקן מתחזה לאסיר נמלט ומבקש מנהג רכב להסיע אותו למקום מבטחים. תגובותיו המבוהלות של הנהג ימשכו דקות ספורות עד שיגלו לו את האמת.
דוגמה למתיחה שאינה משעשעת את מושאה: להתחזות לנציג של מפעל הפיס, ולבשר לאדם על זכייתו בסכום כסף גבוה. מתיחה כזו עלולה להסתיים במפח נפש של הנמתח. ישנן סוגות ספרותיים רבות המבוססות על מתיחה.
המתיחה בתרבות הישראלית
ראשיתה של המתיחה בתרבות הישראלית נמצאת בתקופת המחתרות והפלמ"ח, וברוח ההווי ששרר בימי קום המדינה. מסביב למדורה נהגו לספר סיפורי כזבים – צ'יזבטים – שהיו בנויים מעלילה מפוברקת המרתקת את השומעים, אך בסיומה הגיעה שורת הפתעה המפוגגת את המתח, או מציגה את הסיפור כולו באור קומי. חיים חפר ודן בן אמוץ קיבצו אסופה של צ'יזבטים כאלה בספר "ילקוט הכזבים".
בשנות ה-50 ובשנות ה-60, החל הרדיו לשדר מתיחות רדיופוניות. מאוחר יותר, עם התפתחותה של הטלוויזיה, החלו תוכניות המתיחה בטלוויזיה. במקביל, התפתחה סוגת המתיחות בסרטי קולנוע. אחת המתיחות המפורסמות בקולנוע היא המתיחה, שבה נתבקשו נוסעי הרכבת לרדת מהרכבת ולתת דחיפה קלה לרכבת כדי להתניעה בגלל שהסטארטר שלה התקלקל.
מתיחה מפורסמת נוספת היא המתיחה על ציבור הצופים באחד באפריל בו הכריז החזאי דני רופ כי ענן גדול עשוי זהב עובר מעל ישראל ומפזר מטילי זהב, רבים מהצופים יצאו אל מחוץ לבית כשבידם דליים בתקווה שיצליחו למלא אותם במטילי זהב שיפלו מהשמיים. אחת הילדות אף הניחה מגש על אדן החלון בטרם לכתה לישון בתקווה שבבוקר המגש יהיה מלא במטבעות זהב.
הנמתחים יכולים להיות אנשים פשוטים, אך ככל שהנמתח מפורסם יותר כך הוא משעשע ומעניין יותר. כיום, ערכה של המתיחה הולך ופוחת, ואנשים הניצבים מול מציאות שאינה הגיונית אינם ממהרים להתפתות ולעיתים קרובות מחפשים מצלמה נסתרת בסביבה.
המתיחה בתחומים חברתיים
מנהגים ואירועים שונים בחברה כוללים קטע של מתיחה – כך למשל האירוע המכונה "חיים שכאלה", שבו מפגישים אדם עם אנשים שונים מההיסטוריה שלו, מחייבת הליך של מתיחה – גיבור התוכנית מתפתה להאמין כי הוא מוזמן לאירוע אחר מאשר האירוע המתקיים בסופו של דבר. באירועים אחרים נוהגים להפתיע אנשים בתעלולי מתיחה, כמו במסיבות יום-הולדת, מסיבות מחזור, וחגיגות פורים.
יום אחד באפריל הוא יום של מתיחות בינלאומי, וגם בישראל מתרחבת הפעילות בין אנשים ליצירת תעלולים – כמו כותרות מפוברקות באמצעי תקשורת, הפצת שמועות בלתי הגיוניות, וכדומה.
מתיחות באינטרנט
האינטרנט, כאמצעי המאפשר תקשורת בהיקף רחב בין משתמשיו הרבים, משמש גם כלי להפצת מתיחות שונות, באתרי אינטרנט ובדואר אלקטרוני.
ב-17 בינואר 2007 נפל אתר ynet קורבן למתיחה כזו. בעקבות אישור מחלה מזויף שהגיע אליו, פרסם האתר כי רופאה בשירותי בריאות כללית רשמה באישור מחלה: "סתם בלבל ת'מוח, בריא כמו שור, נתתי לו סתם כדורים, שאני מקבלת עליהם עמלות". לפי הידיעה, תגובת שירותי בריאות כללית הייתה "הרופאה זומנה לשימוע ויינקטו נגדה הצעדים הראויים". הידיעה הופיעה גם בשידורי "חדשות 10". לאחר הפרסום התברר שמדובר במתיחה חסרת שחר[2]. בעקבות זאת מחק אתר ynet את הידיעה, ופרסם את ההכחשה של שירותי בריאות כללית[3].
ראו גם
- מצלמה נסתרת (סוגה)
- עץ ספגטי
- דו-מימן חד-חמצני
קישורים חיצוניים
- אלי אשד, על מקס שרייבר וגיבורי מתיחות
- לא רלוונטי - מכתבי שרשרת ושמועות דואר אלקטרוני
- מוזיאון המתיחות הבינ"ל
- לאן נעלם זאנר המתיחות
הערות שוליים
- ^ ראו לדוגמה כאן
- ^ רוני לינדר-גנץ, הכללית לא עצרה לבדוק לפני שהשעתה את הרופאה, באתר הארץ, 23 בינואר 2007
- ^ ynet, הכללית: האישור המזלזל בחולה – מזויף, באתר ynet, 23 בינואר 2007
22349249מתיחה