משפחת אבדיינקו
סרגיי אבדיינקו (באנגלית: Sergey Avdeyenko נולד: 18 בדצמבר 1891, נפטר: 10 בפברואר 1945), טטיאנה אבדיינקו (באנגלית: Tatyana Avdeyenko נולדה: 1893, נפטרה: 19 באוגוסט 1978) ובניהם ולנטין אבדיינקו (באנגלית: Valentin Avdeyenko נולד: 12 בפברואר 1922, נפטר: 16 באוקטובר 2009) ואיגור אבדיינקו (באנגלית: Igor Sergey Avdeyenko נולד: 1928, נפטר: 30 בדצמבר 1991) הם זוג ושני בניהם מאודסה באוקראינה, שהוכרו כחסידי אומות העולם על הצלת שתי משפחות יהודיות בתקופת השואה.
פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים
אבי המשפחה סרגיי אבדיינקו, עבד כמהנדס בניין באודסה ובמהלך עבודתו התיידד עם מינה ירמולינסקיה היהודיה.
ב-16 באוקטובר 1941 כבשו הרומנים, בעלי בריתם של הנאצים, את אודסה. סרגיי מסר למינה את תעודת הזהות של עוזרת הבית לשעבר שלו, ונתן לה לשהות בדירתו. כאשר החל להיות מסוכן מדי ליהודים לשהות במרכז העיר, סרגיי מצא דירה בפרברים עבור מינה ובעלה[1].
באוגוסט 1942 גורשה משפחת ירמולינסקי למחנה הריכוז דומנייבסקי לאחר שהוסגרו לידי השלטונות. בעת שהיית המשפחה במחנה, הבנים ולנטין ואיגור הבריחו להם מזון. במקביל, סייע סרגיי גם לשכנות היהודיות ציליה ואנסטסיה אשכנזי. הוא סיפק להן תעודות לידה של אחיותיו, שנפטרו עוד לפני המלחמה, ושכר להן חדר באזור שבו אף אחד לא הכיר אותן. למרות זאת, זהותן היהודית נחשפה והן נעצרו. בשלושת החודשים בהן שהו בכלא וגם לאחר שנשלחו למחנה העבודה סליבינו, בני משפחת אבדיינקו דאגו להן לבגדים חמים ולמזון.[2]
במשך מספר שבועות, לפני ששוחררה אודסה בידי הצבא האדום, ב-10 באפריל 1944, העיר עברה לשליטה גרמנית. בפרק זמן זה משפחת אבדיינקו החביאה את ציליה ואנסטסיה בביתם. לאחר שחרורה של אודסה סרגיי עזר ליהודי העיר ששבו אליה להשתקם ולמצוא עבודה ומגורים. המשפחה גם אירחה את מינה ומשפחתה בעליית הגג שלהם.[2]
לאחר המלחמה
הרומנים התייחסו באכזריות קשה כלפי סרגיי במהלך המלחמה, ובריאותו נפגעה. כתוצאה מכך הוא הלך לעולמו בגיל 51 ב-10 בפברואר 1945[3]. הבן ולנטין עלה לאחר המלחמה לישראל והתגורר בבת ים והלך לעולמו ב-16 באוקטובר 2009 בגיל 87. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקריית שאול[4].
הכרה והנצחה
במאי 1994 המליצה מינה ירמולינסקי, אחת הניצולות שמשפחת אבדיינקו הצילה, להכיר בולנטין כחסיד אומות העולם[5]. ב-24 במרץ 1996 הוכרו סרגיי וטטיאנה אבדיינקו כחסידי אומות העולם, בניהם וולנטין ואיגור הוכרו ב-18 באפריל 1996. שמות בני משפחת אבדיינקו נחקקו בקיר הכבוד בגן חסידי אומות העולם ביד ושם בירושלים[2]. בני המשפחה קיבלו גם מדליה על פעילותם כחסידי אומות עולם.
במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברו של ולנטין אבדיינקו בחלקת חסידי אומות העולם בקרית שאול ולקברו הוספה לוחית זיכרון[6].
לקריאה נוספת
פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יש ושם, 2023 עמ' 19.
הערות שוליים
- ^ פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 126
- ^ 2.0 2.1 2.2 יד ושם, The righteous among the nations database, Avdeenko Sergei & Tatiana ; Son: Valentin ; Son: Igor
- ^ מכתב מאת ולנטין אבדיינקו לקטיה גוסארוב, 15 ביולי 1994, ארכיון יד ושם, תיק 7034
- ^ ערך על ולנטין אבדיינקו, יד ושם, חסד אחרון
- ^ מכתב מאת מינה ירמולינסקי לולנטין אבדיינקו, 4 במאי 1994, ארכיון יד ושם, תיק 7034
- ^ אור הלר, "חסד אחרון": המבצע של שב"כ ויד ושם להנצחת חסידי אומות העולם, באתר רשת 13, 7.4.2021
38107572משפחת אבדיינקו