משחק תפקידים שולחני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משחק תפקידים שולחני, הידוע גם כמשחק תפקידים בעט ונייר, הוא סוג של משחק תפקידים (RPG) בו המשתתפים מתארים את פעולות הדמויות שלהם בדיבור. המשתתפים קובעים את פעולות הדמויות שלהם על פי אפיונם,[1] והצלחת או כישלון הפעולות נקבעים על פי שיטה רשמית של חוקים והנחיות. במסגרת הכללים, לשחקנים יש חופש לאלתר; הבחירות שלהם מעצבות את כיוון המשחק ואת תוצאתו.[2]

בשונה מסוגים אחרים של משחקי תפקידים, משחק תפקידים שולחני מתנהל לרוב כמו תסכית: משחקים רק את החלק המדובר. השחקנים לא תמיד מדברים בתוך הדמות, אלא ממלאים את תפקידה על ידי לקיחת החלטות ותיאור הפעולות שהדמות מבצעת במהלך המשחק.[3] ברוב המשחקים, יש שחקן מיוחד הנקרא בדרך כלל שליט המשחק (GM) היוצר עולם מערכה בו כל שחקן משחק את התפקיד של דמות אחת. שליט המשחק מתאר את עולם המשחק ואת תושביו; השחקנים האחרים מתארים את הפעולות אותן הם רוצים לבצע, ושליט המשחק מתאר את תוצאותן. התוצאות נקבעות בחלקן על פי שיטת המשחק, וחלקן על פי החלטות שליט המשחק.[2] כמה ממשחקי התפקידים השולחניים השונים קובעים שמות מלשהם לשליט המשחק, כגון שליט המבוך (שה"מ) ב"מבוכים ודרקונים", מנחה בכל משחקי Game Designers' Workshop, או מספר סיפורים בשיטת היסטוריטלינג.[דרוש מקור]

המונחים "עט ונייר" ו"משחק שולחני" משמשים בדרך כלל רק כדי להבדיל בין הפורמט הזה של משחקי תפקידים לפורמטים אחרים, מכיוון שעט ונייר או שולחן לא תמיד הכרחיים.[2]

מהלך המשחק

מרבית המשחקים מתנהלים על פי התבנית שביסס משחק התפקידים הראשון שפורסם - "מבוכים ודרקונים". המשתתפים בדרך כלל מנהלים את המשחק במפגש חברתי מצומצם. שליט המשחק, המכונה שליט המבוך (שה"מ) ב"מבוכים ודרקונים", רוכש או מכין מערכת חוקים וסביבה בדיונית שבה השחקנים יכולים לפעול לפי תפקידי הדמויות שלהם. הסביבה הבדיונית כוללת אתגרים שעל הדמויות המשוחקות להתגבר עליהם, כגון מלכודות שיש להימנע מהן או יריבים שיש להילחם בהם. הפרטים המלאים של העולם נשמרים בסוד, אך בדרך כלל ניתנים לשחקנים כמה פרטים כלליים של עולם המשחק. ניתן לשחק משחקים בפגישה אחת של כמה שעות, או בפגישות רבות בהתאם לעומק ולמורכבות העולם.[דרוש מקור]

כל אחד מן השחקנים יוצר דמות שאת תפקידה הם ישחקו. בנוסף ליצירת ההיסטוריה האישית והרקע של הדמות, הם מקצים סטטיסטיקות מספריות של לדמות אשר ישמשו אחר כך לקביעת תוצאות האירועים במשחק. כל אלו יחדיו מספרים לשחקן על הדמות שלו ומקומה בעולם המשחק.[2]

בתחילת המשחק השה"מ מציג ומתאר את העולם והדמויות השונות. השחקנים מתארים את פעולות הדמויות שלהם, והשה"מ מגיב בתיאור תוצאת הפעולות. בדרך כלל התוצאות נקבעות על פי עולם המערכה והשכל הישר של השה"מ; רוב הפעולות הן פשוטות ומצליחות באופן מיידי.[2] למשל, אם שחקן מחליט שדמותו מסתכלת מסביב לחדר, שליט המשחק יתאר את החדר; אם הדמות עוזבת את החדר שליט המשחק יתאר מה נמצא בחוץ.

לפעמים התוצאה של פעולות מסוימות נקבעת על ידי חוקי המשחק. לדוגמה, בעת התבוננות בחדר, דמות עשויה להבחין או לא להבחין בחפץ חשוב או בפתח סודי, בהתאם למיומנות החקירה של הדמות. דברים כאלה בדרך כלל נעשים על ידי זריקת קובייה, והשוואה בין המספר שיצא בקוביה לסטטיסטיקה של הדמות כדי להחליט אם פעולה הצליחה או לא. לרוב, ככל שמספר הסטטיסטיקה גבוה יותר כך סיכוי ההצלחה גדל. קרב מתנהל באופן דומה, בהתאם ליכולות הקרביות והמיומנויות הפיזיות של הדמות. בשיטות משחק מסוימות, דמויות יכולות להעלות את הערך המספרי של תכונותיהן במהלך המשחק (או לאורך כמה משחקים) כתוצאה מצבירת ניסיון. ישנן שיטות משחק חלופיות ללא קוביות, או כאלו המשתמשות בצורות חלופיות של אקראיות, כגון הקוביות ללא מספרים של פאדג' או מגדל ג'נגה.[4]

אין אורך מוגדר למשחקים, והם יכולים להימשך בין מפגש אחד (שלרוב מסתיים תוך שעות ספורות) ועד לסדרת מפגשים רבים המתפרסים על פני שנים עם צוות שחקנים ודמויות מתפתח. המשחק מתנהל לעיתים קרובות באופן אפיזודי וממוקד משימה, עם סדרת אתגרים שבשיאם חידה או אויב סופיים שיש להתגבר עליהם. סדרת משימות מרובות המשוחקת על ידי אותו סט של דמויות עשויות להיות קשורות זו לזו בקו עלילה אחיד בעל אתגרים גוברים. הטון, המבנה, הקצב והסיום (אם יש אחד) המסוימים משתנים ממשחק למשחק בהתאם לצורכי והעדפות השחקנים.[דרוש מקור]

היסטוריה

מקורם של משחקי התפקידים השולחניים הוא במשחקי מלחמה, ששורשיהם במשחקי אסטרטגיה עתיקים, במיוחד שחמט, (שמקורו במשחק ההודי העתיק צ'טורנגה[5]). מסוף המאה ה-18 ועד המאה ה-19, וריאציות השחמט התפתחו למשחקי מלחמה מודרניים, בעיקר קריגספיל.

מעל למאה שנה אחר כך, בשנת 1971, שוחרר משחק המלחמה המניאטורי "Chainmail", והפך בסופו של דבר לבסיס ל"מבוכים ודרקונים".[6][7]

לדברי יוצר משחקי תפקידים ג'ון וויק, ניתן להפוך את השחמט למשחק תפקידים אם נותנים שמות לכלי השחמט כמו המלך, המלכה, הצריחים, הפרשים או הרגליים, וההחלטות מתקבלות על סמך המניעים שלהם. על פי וויק, מבוכים ודרקונים הוא "משחק לוח סימולציה קרבית מתוחכם, מסובך ומתוחכם שאנשים הפכו למשחק תפקידים" ממש "כמו לתת לצריח שלך מניע" בשחמט.[8]

מתן תפקיד היה מוטיב מרכזי בכמה פעילויות בתחילת המאה ה-20, כמו המשחק "Jury Box", משפטים מדומים, מחוקקים למופת ו"משחקי תיאטרון". בשנות השישים, קבוצות שחזור היסטוריות כמו The Sealed Knot והחברה לאנכרוניזם יצירתי החלו לבצע שחזורי "היסטוריה יצירתית" המציגים אלמנטים פנטזיים, ובשנות ה-7₪ פותחו משחקי מלחמה פנטזיים, בהשראת "חרב וכושפות", בהם כל שחקן שלט רק ביחידה, או "דמות", אחת בלבד. משחק התפקידים הראשון נוצר דרך שילוב בין מנהגי שיחוק התפקידים המוקדמים לבין ייצוג הדמויות מבוסס החוקים של משחקי המלחמה.[9][10]

המשחק "מבוכים ודרקונים", שפותח בשנת 1974 על ידי דייב ארנסון וגארי גייגקס ופורסם על ידי החברת TSR של גייגקס, היה משחק התפקידים הראשון שהיה זמין לציבור הרחב. TSR שיווקה את המשחק כמוצר נישה. גייגקס ציפה למכור כ־50,000 עותקים בסך הכל לשוק התחביבים.[11] לאחר שהתבסס בחנויות בוטיק, המשחק פיתח קהל מעריצים אדוק.

אחד ממשחקי התפקידים הראשונים היה "Empire of the Petal Throne" של בארקר, שפורסם לראשונה בשנת 1974, באותה שנה בה התפרסם "מבוכים ודרקונים". המשחק של בארקר הציג את העולם הבדיוני של Tékumel, שמושפע מהמיתולוגיות ההודיות, מזרח תיכוניות, מצריות ומסו-אמריקאיות.[12] הוא גם הציג את מכניקת הפגיעה הקריטית.[13] על פי כללים אלה, שחקן שמגלגל 20 ב-ק20 (קוביה בעלת 20 צדדים) גורם נזק כפול מהזנק הרגיל, וקבלת 19 או 20 בקוביות מיד לאחר גלגול של 20 נחשב לפגיעה קטלנית. המשחק השפיע על ארנסון וגיגקס, שהתרשמו ממנו כל כך עד שחברת TSR פרסמה את "Empire of the Petal Throne" בשנת 1975. TSR פרסמה את המשחק והעולם של בארקר כמשחק בפני עצמו, ולא כ"תוספת" לכללים של מבוכים ודרקונים.[14]

משחק מוקדם נוסף היה "הנוסע", שיצר מארק מילר ופורסם לראשונה בשנת 1977 על ידי Game Designer's Workshop. מטרתו המקורית הייתה להיות שיטה להרפתקאות אופרת-חלל מדע בדיוני גנריות (באותו מובן ש"מבוכים ודרקונים" היא שיטה להרפתקאות פנטזיה גנריות), אבל שיטה אחרת בשם "האימפריום השלישי" מזוהה עם המשחק. השינויים בשיטה זו לאורך זמן, במיוחד אלה הכרוכים ב"מלחמת החזית החמישית", כפי שמתואר ב"Journal of the Travellers Aid Society", הם השימוש הראשון בעלילת-מטא במשחק תפקידים.[דרוש מקור] בינתיים, "קריאותו של קת'ולהו" ו"פרנויה" הציעו חווית משחק שונה, בה עלילת החקירה של החבורה מובילה למוות ושיגעון. במקביל, משחקים המשתמשים בעולמות הבדיוניים של "מסע בין כוכבים", גיבורי DC, יקום מארוול או "שר הטבעות" הרחיבו את מגוון האפשרויות למשחקי תפקידים. משחקים כמו "GURPS" ו- "Champions" הציגו איזון משחק בין הדמויות המשוחקות; מאוחר יותר, "Vampire: The Masquerade" ומשחקים דומים שמו דגש על הסיפור, העלילה ופיתוח הדמויות על פני כללים וקרבות. לאחרונה, חידושים בחוקים משתמשים בטכניקות ספרותיות לפיתוח משחקים כמו "Dogs in the Vineyard" ו- "Polaris" המסתמכים על תרומתם של שחקנים בכדי לחזק את העצמאיות המוסרית בתהליך התהוות הסיפור.

בשל הצלחת המשחק, המונח "מבוכים ודרקונים" שימש לעיתים כשם גנרי למשחקי תפקידים בז'אנר הפנטזיה. חברת TSR נקטה צעדים משפטיים בכדי למנוע את הפיכת שם המוצר שלה למושג גנרי.[15] "מבוכים ודרקונים" הפך לנושא שנוי במחלוקת בשנות ה-80 כאשר מתנגדים כמו פטרישה פולינג טענו כי המשחק גורם להשפעות רוחניות ופסיכולוגיות שליליות. המחקר האקדמי הכפיש את הטענות האלו.[16] יש אנשי חינוך התומכים במשחקי תפקידים כדרך בריאה לחיזוק מיומנויות קריאה וחשבון.[17] למרות שמשחקי תפקידים נהיו מקובלים בחברה,[18] הם עדיין מושא מחלוקת בקרב ארגונים דתיים מסוימים.[19][20] האמונה או העמדה הזו אינה אוניברסלית בקרב כל הארגונים הדתיים; ישנם משחקי תפקידים מבוססי אמונה בשוק[21] ושחקני תפקידים דתיים שאינם מסכימים כי משחקים אלה הם מושחתים מוסרית או בעלי אופי נסתר.[22]

תחרות מצד משחקי תפקידים ממוחשבים ומשחקי איסוף קלפים הובילה לדעיכה בתעשיית משחקי התפקידים השולחניים. TSR, Inc., שהייתה המובילה בשוק, חוותה קשיים ועיכובים כלכליים כתוצאה מייצור יתר, ובסופו של דבר נרכשה על ידי מכשפי החוף.[23] כדי להתמודד עם מצבם הכלכלי של משחקי התפקידים, הם הציגו משטר חדש של משחק פתוח, המאפשר לחברות אחרות לפרסם מוספים למבוכים ודרקונים. בינתיים, קמו באינטרנט קהילות שהגדירו את עצמן כ"קהילות משחקי תפקידים עצמאיים". קהילות אלו חקרו את משחקי התפקידים ופיתחו מספר תאוריית משחקי תפקידים כמו תאורית GNS, והסתכלות ביקורתית על משחקי תפקידים הפכה פופולרית בסקנדינביה, דבר שאף הוביל לכנס אקדמי שנתי.[דרוש מקור]

במהלך ארבעים שנים הז'אנר הפך מתחביב בחנויות בוטיק לחלק משמעותי בכלכלה של תעשיית המשחקים. מעורבות העסקים הקטנים והקהילות נותרו משמעותיים בעוד שפרויקטים גדולים יותר משכו כמה מיליוני שחקנים מרחבי העולם. מנהיגת תעשיית הצעצועים הסברו רכשה את מכשפי החוף בשנת 1999 תמורת סכום מוערך של 325 מיליון דולר.[24]

שיטות משחק

אוסף החוקים של משחק תפקידים נקרא "שיטת המשחק"; החוקים עצמם נקראים מכניקת המשחק. על אף שאותן שיטות משמשות בהרבה משחקים שונים, לדוגמה שיטת ה-ק20. להרבה משחקים יש שיטות ייחודיות משלהם.[דרוש מקור]

רוב משחקי תפקידים דורשים השתתפות של שליט המשחק, שיוצר עולם מערכה, משחק את תפקידם של תושביה הידועים בשם דמויות בלי שחקן (דב"שים), ומשמש כמנחה וכבורר עבור השחקנים. שאר המשתתפים יוצרים ומשחקים דמויות מלשהם השוכנות בעולם והדמויות האלה נקראות דמויות שחקן. קבוצת כל הדמויות יחד נקראת "חבורה".[דרוש מקור]

במהלך מפגש, שליט המשחק מציג מטרה שעל השחקנים להשיג דרך פעולות הדמויות שלהם. לעיתים קרובות, המטרה כרוכה באינטראקציה עם דמויות בלי שחקן, תושבים אחרים בעולם המשחק שמגולמים על ידי שליט המשחק. מפגשים לרוב כוללים פתירת חידות, מרדפים, וקרבות. המטרה יכולה להיות ברורה מהתחלה, או להתבהר אט אט במהלך המשחק.[דרוש מקור]

כמה משחקים, כמו "Polaris" ו- "Primetime Adventures", מחלקים את סמכויות שליט המשחק בין שחקנים שונים וברמות שונות. טכניקה זו משמשת לעיתים קרובות כדי להבטיח כי כל השחקנים מעורבים בייצור סיטואציות מעניינות וכדי למנוע ניגודי אינטרסים מהם סובל שליט המשחק.[דרוש מקור]

כללי המשחק קובעים את ההצלחה או הכישלון של פעולות הדמות. שיטות משחק רבות משקללות את הסטטיסטיקות ותוצאות הקוביות או אלמנטים אקראיים אחרים. ברוב השיטות, שליט המשחק משתמש בחוקים לקביעת המספר רצוי, אם כי לעיתים קרובות המספר נקבע בצורה עקרונית יותר. השחקן מגלגל קובייה, במטרה לקבל תוצאה גבוהה או נמוכה מהמספר הרצוי, בהתאם לחוקי השיטה. לא כל המשחקים קובעים הצלחות באופן אקראי; משחק מוקדם ופופולרי ללא אלמנטים אקראיים הוא משחק התפקידים ללא קוביות של אמבר מאת אריק ווצ'יק (1990).[דרוש מקור]

רוב השיטות קשורות בעולם בו הן נמצאות. עם זאת, ניתן להתאים כמה שיטות משחקי תפקידים אוניברסליות לכל ז'אנר. משחק תפקידים בסיסי (1980), שנלקח מתוך משחק התפקידים RuneQuest, היה הראשון מביניהם. בשנה שלאחר מכן פורסם "Champions"; שלווה במספר ספרי מקור (המכונים יחדיו שיטת הגיבור) והם אפשרו לשחק במגוון רחב של ז'אנרים. "שיטת הק20", המבוססת על המהדורה השלישית של "מבוכים ודרקונים", שימשה בהרבה משחקים בעלי רקע מודרני או מדע בדיוני כגון "Spycraft" ו"משחק התפקידים של מלחמת הכוכבים".

בפועל, אפילו שיטות אוניברסליות מוטות לרוב לסגנון או ז'אנר ספציפיים ומותאמות לאחרים. לדוגמה, למרות שלשיטת ק20 יש ספרי מקור לעולמות מודרניים ועתידניים, רוב חומרי שיטת ק20 שפורסמו נשארים בתוך סביבת הפנטזיה ממוקדת הלחימה של מבוכים ודרקונים.[דרוש מקור]

סטטיסטיקות

סטטיסטיקות שנרשמו בדף דמות

דמויות במשחקי תפקידים מיוצגות בדרך כלל על ידי מספר "נתונים סטטיסטיים". הסטטיסטיקות משמשות מעין מדידה של יכולת הדמות להצליח במשימה. שיטות רבות מבדילות בין שני סוגים מרכזיים של סטטיסטיקות: תכונות ומיומנויות. חלקם, כמו הגלגל הבוער ו-The Shadow of Yesterday כוללים גם מניעי דמות. השמות האלו לסטטיסטיקות אינם זהים בין המשחקים השונים.[דרוש מקור]

תכונות הן סטטיסטיקה שיש לכל הדמויות: כוח, זריזות וחוכמה הם דוגמאות נפוצות. התכונות מדורגות, לרוב באצמעות ערך מספרי, כדי שהשחקנים יוכלו להעריך את יכולות הדמות. לדוגמה, ניתן להשתמש בדירוג החוזק של הדמות כדי לקבוע את הסבירות שהדמות תוכל להרים משקל מסוים.[דרוש מקור]

מיומנויות הן יכולות שיש רק לדמויות מסוימות, כגון משא ומתן, רכיבה על סוסים וקליעה למטרה. שיטות משחק לרוב מגדירות מיומנויות המתאימות לז'אנר. לדוגמה, רקע פנטזיה בדרך כלל יכלול מיומנויות קסם, ואילו רקע מדע בדיוני עשוי לכלול מיומנות הטסת חלליות. עם זאת, כמה כישורים נמצאים בכמה ז'אנרים: נוכלים מימי הביניים ופושעים במערב הפרוע עשויים להיות בקיאים בהשלכת סכינים, ומיומנות הדיפלומטיה עשויה להועיל באותה מידה גם לפוליטיקאים ברומא העתיקה וגם לטייקונים תעשייתיים של המאה ה-19.[דרוש מקור]

מניעי דמות הם דברים שהדמות תילחם למענם. התכונות הרוחניות של The Riddle of Steel, אמונות בגלגל הבוער ומפתחות ב-The Shadow of Yesterday הם דוגמות למניעים. מניע יכול לחשוף סודות שהדמות שומרת, שאיפות או דברים אחרים שהדמות שומרת קרוב לליבה.[דרוש מקור]

בניית דמות

לפני תחילת המשחק, שחקנים מפתחים רעיון של התפקיד אותו ירצו לשחק. לאחר מכן הם משתמשים בכללי בניית הדמויות של שיטת המשחק כדי ליצור ייצוג של הדמות שלהם, על פי מכניקת המשחק. הסטטיסטיקות של הדמות נרשמות בטופס ייעודי מיוחד הנקרא דף דמות. בשיטות מסוימות, כמו זו של "Feng Shui", נדרש לבחור את הדמויות מסט בנוי מראש עם מעט מקום לשינוי והתאמה להעדפות השחקן. שיטות אחרות, כמו "שיטת ק20", משתמשות במקצועות כדי להגדיר את רוב מאפיני הדמות, אך מאפשרות חופש מסוים בהגדרת הסטטיסטיקות בתוך במקצועות האלו. שיטות כמו "GURPS", מאפשרות לשחקנים חופש מלא בבחירת הדמות והסטטסיטיקות.[דרוש מקור]

סטטיסטיקות אינן תחליף לקונספט הדמות. לדוגמה, אקדוחן במערב הפרוע עשוי להפוך לשולף מהיר וצלף באקדח, ואילו אחר עם סטטיסטיקה דומה יכול להיות אשף ברובים.[דרוש מקור] שיטות רבות לוקחות זאת בחשבון, ודורשות תיאור של הסטטיסטיקות, כגון תכונות ורכוש ב- "Dogs in the Vineyard".

יתרונן של שיטות מבוססות תבנית הוא בנייה מהירה של דמויות. שיטות אלו גם מאפשרות לשליט המשחק לבלות פחות זמן באישור כל דמות. החיסרון של שיטות אלו הוא מחסור בגמישות ורעיונות. תבניות הן למעשה דמויות הבנויות מראש שמאוזנות ביניהן ומאושרות מראש על ידי חברת המשחק.[דרוש מקור]

שיטות מבוססות מקצועות נותנות קצת יותר חופש אבל עדיין דורשות מהשחקנים לבחור מתוך מספר מוגבל של תפקידים לדמויות שלהם. החוזקות של הדמות נקבעות לרוב על ידי המקצוע, אבל השחקן יכול לקבוע לבדו סטטסיסטיקות מסוימות.[דרוש מקור]

מערכות מבוססות נקודות דמות, כמו שיטת הגיבור, מאפשרות יותר חופש בחירה. במקרים מסוימים הדבר הופך את יצירת הדמויות למורכבת הרבה יותר, מה שגורם לשליט המשחק להקדיש זמן רב יותר לבדיקה ולאישור כל דמות.[דרוש מקור]

כמה משחקים מאפשרים יצירת דמויות בצורה חופשית. השחקנים רשאים להוסיף מאפיינים לדמות לפי בחירתם, והתוצאה הסופית מוגשת לאישור אצל שליט המשחק או אצל הקבוצה. ניתן ליישם שיטה של בניית דמות חופשית גם במשחקים אחרים, אבל נדיר לראות את השיטת בנייה הזו מומצלת.[דרוש מקור]

עולם המערכה

לכל משחק יש עולם מערכה, בו יכולות להתקיים הרפתקאות וקמפיינים. בדרך כלל עולם הקמפיין נוצר למשחק ספציפי (כגון עולם "הממלכות הנשכחות" עבור "מבוכים ודרקונים") או לז'אנר ספציפי (כגון פנטזיה מימי הביניים, מלחמת העולם השנייה או הרפתקה בחלל החיצון / מדע בדיוני). ישנם מספר עלמות מערכה זמינים הן בדפוס והן באינטרנט. בנוסף לעולמות הקמפיין הזמינים לרכישה, שליטי משחק רבים יוצרים עולמות משלהם.[דרוש מקור]

קיימים עולמות מערכה בכמעט בכל ז'אנר; עם זאת, מכיוון שמשחק התפקידים הפופולרי ביותר בעולם, מבוכים ודרקונים, הוא בז'אנר הפנטזיה, זהו הז'אנר המשוחק ביותר.

השימוש במונח "עולם" בתיאור עולמות מערכה הוא רופף, במקרה הטוב. עולמות כמו "עולם הגרייהוק" מפרטים קוסמולוגיות וצירי זמן של אלפי שנים, ואילו עולמות כמו "Deadlands" עשויים לתאר רק אומה אחת בתוך קטע קצר של היסטוריה חלופית.[דרוש מקור]

ישנם שלושה סוגים עיקריים של עולמות. הראשון קיים בז'אנר ומשחק תפקידים ספציפי לעולם הזה, כגון "וורהאמר" או "עולם האפלה" שקיימים רק בעולם מערכה אחד. הסוג השני של הוא עבור משחקים עם מספר עלומות כגון "מבוכים ודרקונים" מודרני או כאלה שפותחו במיוחד כדי להיות ללא עולם ספציפי כגון "GURPS". הסוג הסופי מפותח מבלי להיות קשור לשיטת משחק מסוימת. בדרך כלל סוג העולם הזה פותח תחילה כיצירה בדיונית עצמאית, שמאוחר יותר הותאמה למשחק תפקידים אחד או יותר כגון יקום "מלחמת הכוכבים" או "הארץ התיכונה".[דרוש מקור]

מגוון הז'אנרים המיוצגים על ידי העולמות שפורסמו הוא עצום, וכולל כמעט כל ז'אנר. למרות שמשחקי התפקידים החלו בז'אנר הפנטזיה, משחקים כמו "הנוסע" משתמשים בז'אנר המדע הבדיוני, ז'אנר האימה היוה את הבסיס של "עולם האפלה" ו"קריאתו של קת'ולהו" בעוד ש-"Spycraft" התבססה בעולם מותחן מרגלים מודרני. משחקים כמו "Mutants and Masterminds" אימצו את ז'אנר גיבורי העל.[דרוש מקור]

כמה עולמות מערכה מזגו מספר ז'אנרים למשחק אחד.[דרוש מקור] "מרוצללים" שילב פנטזיה עם סייברפאנק, "טירת פלקנשטיין" לקח אלמנטים מפנטזיה וסטימפאנק, ו"Torg" שילב פנטזיה, מדע בדיוני, ספרות זולה ואלמנטים של אימה. בינתיים, "Feng Shui" שילב פנטזיה היסטורית סינית עם אלמנטים של קונג פו אקשן ומדע בדיוני דיסטופי. ב-"GURPS Infinite Worlds" הדמויות מגלמות סוכני "פטרול אינסופי" הנוסעים לעולמות מקבילים, חלקם כוללים פנטזיה או סטיימפנק כמו גם אלמנטים של מדע בדיוני.

יצרניות

היצרנית הגדולה ביותר של משחקי תפקידים היא מכשפי החוף, חברה בת בבעלות מלאה של הסברו והיצרנית של "מבוכים ודרקונים", "משחק התפקידים של מלחמת הכוכבים" ק20, ומספר משחקי ק20 אחרים. מרבית האנליסטים מיחסים ל- White Wolf את נתח השוק השני בגודלו בתעשייה, ואת הנתח הגבוה ביותר במשחקי תפקידים חיים. מרבית יצרניות משחקי התפקידים הן חברות פרטיות ואינן מפרסמות נתוני מכירות, דבר המקשה על הערכות מדויקות. לא נערכה בדיקה ציבורית של נתוני מכירות, דבר המגביל עוד יותר את היכולת לתת הערכה שמוסכמת בין חוקרי התעשייה והמסקנות שלהם לרוב שנויות במחלוקת.[דרוש מקור]

מחקרי שוק שנערכו במשכפי החוף בשנים 1999–2000 הצביעו על כך שיותר מ-1.5 מיליון אנשים שיחקו מבוכים ודרקונים על בסיס חודשי, וכ-2 מיליון אנשים שיחקו בכל משחקי התפקידים השלוחניים יחדיו על בסיס חודשי. הצלחת המהדורה השלישית של מבוכים ודרקונים היא ככל הנראה זו שגרמה לעלייה במספרים [דרוש מקור] נתונים אלה למשחק גדולים משמעותית מנתוני המכירות. בשנת 2006, משחקי תפקידים שאינם מבוכים ודרקונים שנמצאים בראש המכירות בדרך כלל מכרו בין חמשת-אלפים לעשרת אלפים יחידות. רוב משחקי התפקידים שפורסמו באופן מסחרי הם מוצרי הוצאות קטנות, שמוכרות פחות מאלף יחידות.[דרוש מקור] טכנולוגית ההדפסה לפי דרישה משמשת בתעשיית משחקי התפקידים, שכן היא מפחיתה עלויות עבור הוצאות קטנות.

יצרניות עצמאיות

משחקים עצמאיים מיוצרים על ידי קהילות המזדהות כקהילות משחקים עצמאיות, או על ידי אנשים בודדים המזדהים עם הקהילה. בדרך כלל משחקים אלה מיוצרים באופן עצמאי, על ידי קבוצה או על ידי חברה קטנה. קהילת משחקי התפקידים העצמאית בדרך כלל מוציאה את המשחק עם חתימה או סמל ייחודי. חלק מהיצרניות העצמאיות מוכרות את המשחקים באופן ישיר דרך האינטרנט ובכנסים, או מכרות ישר לחנויות, אבל הרבה מהן משתמשות בשרותי הפצה. הגבול בין יצרניות "עצמאיות" ויצרניות "מיינסטרים" הוא מטושטש. הגדרות שונות דורשות שאלמנטים פרסומיים, עיצוביים, או רעיונותיים במשחקים ישארו תחת שליטת היוצר, או שייצור המשחק יהיה מחוץ לסביבה התעשייתית.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משחק תפקידים שולחני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Kim, John. "What is a Role-Playing Game?". אורכב מ-המקור ב-2008-09-14. נבדק ב-2008-09-09.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Kim, John. ""Narrative" or "Tabletop" RPGs". אורכב מ-המקור ב-2008-08-29. נבדק ב-2008-09-09.
  3. ^ Cover, Jennifer Grouling (2010). The Creation of Narrative in Tabletop Role-Playing Games. McFarland & Company. p. 6. ISBN 978-0-7864-4451-9. As suggested by the name, TRPGs are played face-to-face (around a table, most likely), and involve players 'acting out' a role. This acting is not always literal. Players do not arrive in costume or speak exclusively in-character — something that differentiates TRPGs from live-action role-playing games (LARPs). Instead, players develop characters based on certain rules and are responsible for deciding what those characters do over the course of the game.
  4. ^ Review of Dread, rpgnet
  5. ^ https://books.google.co.in/books?id=PQBpr6KAdHkC&pg=PT153&dq=Chaturanga+origin+of+chess&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwi54sXrn5PrAhVrzzgGHfE-CWMQ6AEIYDAH#v=onepage&q=In%20what%20part%20of%20India&f=false
  6. ^ Jon Peterson (2012), Playing at the World: A History of Simulating Wars, People and Fantastic Adventures, from Chess to Role-Playing Games
  7. ^ Brief History of Wargaming, University of Virginia
  8. ^ John Wick, Chess is not an RPG: The Illusion of Game Balance, John Wick Presents (October 1, 2014)
  9. ^ Rilstone, Andrew (1994). "Role-Playing Games: An Overview". RPGnet. נבדק ב-2006-09-01.
  10. ^ "Where we've been and where we're going".: "Generation 1" games
  11. ^ Sacco, Ciro Alessandro (2004-03-04). "The Ultimate Interview with Gary Gygax". Atlas of Adventure. אורכב מ-המקור ב-2004-05-30.
  12. ^ Gilsdorf, Ethan (20 מרץ 2012). "Gamers Mourn "Lost Tolkien" M.A.R. Barker". Wired. נבדק ב-15 יוני 2020. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Slack, Andy (4 באפריל 2012). "Review: Empire of the Petal Throne". Halfway Station. נבדק ב-28 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "The History of TSR". Wizards of the Coast. אורכב מ-המקור ב-2008-10-04. נבדק ב-2005-08-20.
  15. ^ TSR, Inc. v. Mayfair Games, Inc., No. 91 C 0417 (1993).
  16. ^ The Attacks on Roleplaying Games - originally from the Skeptical Inquirer
  17. ^ "No Credit Check† Loans Search, Small Payday Loans | 92% Accepted". נבדק ב-15 יוני 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Christian Gamers Guild explaining that one may be Christian and a role-player at the same time
  19. ^ "Dark Dungeons", a Jack Chick comic tract portraying D&D as the "Filth of Satan" and promoting book burning
  20. ^ "Games: Fantasy or Reality?", The Watchman Expositor, Watchman Fellowship ministry, 15 (6), 1998 - article denouncing role-playing games as cult activity
  21. ^ "Holy Lands", a Christian role-playing game
  22. ^ "Confessions of a D&D Addict", an article refuting RPGs' occult nature
  23. ^ Wizards of the Coast to acquire TSR, Ken Tidwell April 10, 1997
  24. ^ WotC buyout by Hasbro at about.com
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משחק_תפקידים_שולחני&oldid=1863670"