משה קרסו
משה קרסו (26 באפריל 1885 ~ 1962)[1] היה איש עסקים ישראלי ממוצא יווני אשר את עיקר הונו עשה מייבוא כלי רכב.
ביוגרפיה
משה נולד בסלוניקי למשפחה שמוצאה מסביבות אגם קומו (שם המשפחה קרסו משמר את שם עיירת מוצאם carasso, כ-50 ק"מ מצפון לעיר קומו, כיום בתחומי שווייץ). אביו היה סוחר סיטונאי ובעל מכולת וממנהיגי קהילת סלוניקי. בילדותו קיבל משה חינוך מסורתי והיה פעיל באגודה הציונית "קדימה". בגיל 14 התייתם משה מאביו וקיבל לידיו את ניהול המכולת המשפחתית. ב-1914 נשא לאשה את ציפורה (פלובה), לזוג נולדו שני בנים: חיים (1914) ואריה (1915). ב-1917 עברה המשפחה לפיראוס ושם התרחבו עסקי המסחר הענפים של משה והוא הפך לאחד מעשירי העיר. בפיראוס נולדו גם מרים, ובלה (אמו של איש העסקים יוסף דוד חכמי).
ב-1924, עקב מלחמת יוון–טורקיה, עלו בני המשפחה לארץ ישראל והשתקעו ביפו. ילדי המשפחה, שידעו עברית עוד מבית הוריהם, נשלחו ללמוד בגימנסיה הרצליה.
בשנת 1933 נכנס קרסו אל תחום עסקי הרכב, אז עלה לארץ מאלכסנדריה שבמצרים יצחק ארדיטי, שקיבל את זיכיון הייבוא והשיווק של חברת ג'נרל מוטורס בארץ ישראל. הוא פתח בשדרות ירושלים (רחוב קינג ג'ורג' דאז) ביפו סוכנות שיווק מכוניות פרטיות בשותפות עם משה שנקראה "מואיז קרסו, מחלקת מכוניות"[2].
ב-1935 ייסד עם ידידו ליאון רקנאטי את בנק דיסקונט.
בשנת 1945 הקים עם בניו את חברת "משה קרסו ובניו בע"מ" אשר עסקה בייבוא חלקי חילוף לרכבים, משאיות, אוטובוסים. בשנת 1947 היא החלה לייבא כלי רכב מתוצרת "הילמן" הבריטית. ב-1948 קיבלה החברה את הזיכיון למכירת מכוניות רנו במדינת ישראל הצעירה, במקום היבואן הערבי של רנו שנמלט מן הארץ[2]. מניותיו בקבוצת קרסו חולקו בין ארבעת ילדיו בחלקים שווים.
פעילות ציבורית
- השתתף בהעלאת חלק מיהודי סלוניקי, שהיו פועלי הספנות הראשונים בנמל תל אביב
- כיהן כשופט בבית המשפט העברי לשלום, התאגדות פנים-יהודית ליישוב סכסוכים בתל אביב-יפו
- כיהן כנשיא התאחדות עולי יוון.
הערות שוליים
- ^ על משה - מאתר חברה קדישא
- ^ 2.0 2.1 תומר הדר, חיים קרסו: "כשהאצ"ל החרים לנו אוטו", באתר כלכליסט, 07/05/2008
