משאל העם בגיברלטר (1967)
משאל העם בגיברלטר הוא משאל עם שנערך ב-10 בספטמבר 1967, ובמהלכו נדרשו תושבי גיברלטר להכריע בסוגיית הריבונות בגיברלטר: האם רצונם להיות תחת ריבונות ספרדית כאשר גיברלטרים בעלי אזרחות בריטית יוכלו לשמור על אזרחותם, וכן גיברלטר תהיה בעלת מעמד מיוחד בספרד; או להישאר תחת ריבונות בריטית ולקבל אוטונומיה.
סקירה
בספטמבר 1963 התכנסה הועדה לדה-קולוניזציה של האו"ם כדי לדון ב"דה-קולוניזציה" של גיברלטר. במהלך הדיון תמכו מדינות דרום אמריקה, מדינות ערב ואפריקה בעמדתה של ספרד של פרנקו בקולניות רבה. פרנקו תרגם את התמיכה בו כלגיטימציה לתוקפנות רבה יותר, וב-1965 הטיל מגבלות תנועה על הכניסה והיציאה מגיברלטר שהפכו בהדרגה למצור כלכלי של ממש. בריטניה התלוננה כי התנועה מסביב לצוק קטנה ב-95%, אך למרות זאת תבעו המדינות התומכות בספרד את השבת גיברלטר לידי ספרד, ובסוף 1966 אף הביאו את העצרת הכללית של האו"ם לגנות את עמדת בריטניה בסוגיית גיברלטר כ"מעשה חמור של תוקפנות בריטית נגד ספרד"[1].
בהתאם להחלטה 2070 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות (נתקבלה ב-16 בדצמבר 1965), החלו ממשלות ספרד ובריטניה בשיחות רשמיות לגבי סוגיית הריבונות בגיברלטר במהלך שנת 1966. ב-18 במאי 1966 הציע שר החוץ הספרדי פרננדו קסטילה לממשלת בריטניה הצעה בת שלושה סעיפים[2]:
- ביטול הסכם אוטרכט והחלת ריבונות ספרדית על גיברלטר.
- המשך הימצאותו של בסיס הצי המלכותי הבריטי בגיברלטר, כאשר לגבי אופן הפעילות שלו ייחתם הסכם אנגלי-ספרדי ספציפי.
- חקיקת "חוק אישי" עבור הגיברלטרים תחת ערבות של האו"ם, השומר על האינטרסים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שלהם בגיברלטר או בכל מקום אחר בספרד; כן תינתן להם האפשרות להוסיף ולהחזיק באזרחות הבריטית.
הצעה זו הובאה למשאל עם בגיברלטר, כאשר שתי אפשרויות הועמדו לבחירה[3]:
- להעביר את הריבונות על גיברלטר לספרד, בהתאם להצעה שהוצעה על ידי ממשלת ספרד לממשלת הוד מלכותה ב-18 במאי 1966; או
- לשמור על הריבונות הבריטית בגיברלטר, כאשר מוסדות דמוקרטיים מקומיים יוקמו שם.
ההצעה הספרדית הייתה בעלת סיכוי קטן להתקבל על ידי הגיברלטרים. זאת משום שההצעה הגיעה מספרד של פרנקו, הדיקטטורה שצמחה מתוך מלחמת האזרחים האלימה ורווית הדם שהתרחשה בשנות ה-40, שכעת לא איפשרה לתושבי ספרד עצמם את הזכויות האזרחיות הבסיסיות. יתר על כן, הכלכלה הספרדית, אם כי החלה לצמוח, עדיין הייתה נחשלת ומעמד העובדים בצד הספרדי של הגבול חי בעוני רב[4]. לעומת זאת, בריטניה העניקה עד כה לתושבי גיברלטר את מלוא הזכויות האזרחיות, וכעת הציעה גם אוטונומיה. כמו כן, כלכלת גיברלטר הייתה מפותחת לאין ערוך מכלכלת ספרד. סיבות אלו גרמו לכך שהסיכויים לתמיכה בהצעה הספרדית בקרב תושבי גיברלטר היו אפסיים.
תוצאות
| אפשרויות הבחירה | מספר הקולות | % | ||
|---|---|---|---|---|
| ריבונות בריטית | 12,138 | 99.64 | ||
| ריבונות ספרדית | 44 | 0.36 | ||
| פתקים ריקים/פסולים | 55 | |||
| סך הכל: 12,237 | ||||
במשאל העם הצביעו 12,138 לטובת ריבונות בריטית ורק 44 לטובת ריבונות ספרדית. ספרד ביטלה את התוצאה של משאל העם, כינתה את תושבי העיר "פסאודו-גיברלטרים" (גיברלטרים מדומים)[6] וקבעה כי הגיברלטרים "האמיתיים" הם צאצאי הספרדים שגלו מגיברלטר ב-1704[7].
חוקת גיברלטר נתקבלה ב-1969, ומוסד האספה המחוקקת של גיברלטר (יותר מאוחר שונה השם ל"פרלמנט של גיברלטר") נוסד לאחר מכן. מאז 1992 חוגגים תושבי גיברלטר מדי שנה בשנה ב-10 בספטמבר את היום הלאומי של גיברלטר, להנצחת משאל העם של 1967.
ביבליוגרפיה
- שלמה בן עמי, ספרד בין דיקטטורה לדמוקרטיה, הוצאת עם עובד, 1989.
- Alexander, Marc (2008). Gibraltar: Conquered by No Enemy. Stroud, Glos: The History Press. מסת"ב 978-0-7509-3331-5.
- Cassese, Antonio (1998). Self-Determination of Peoples: A Legal Reappraisal, Cambridge University Press.
- Hills, George (1974). Rock of Contention. A History of Gibraltar. London: Robert Hale. p. 456. מסת"ב 0-7091-4352-4.
- Jackson, William G. F. (1986). The Rock of the Gibraltarians. Cranbury, NJ: Associated University Presses. מסת"ב 0-8386-3237-8.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ בן עמי 1989, עמ' 196.
- ^ הילס 1974, עמ' 456.
- ^ קאסס 1998, עמ' 208.
- ^ בן עמי 1989, עמ' 202-210.
- ^ "Gibraltar, 10. September 1967 : Status", באתר sudd.ch (בגרמנית).
- ^ ג'קסון 1986, עמ' 304.
- ^ אלכסנדר 2008, עמ' 237.
23340205משאל העם בגיברלטר (1967)