מרצ'לו פיאצ'נטיני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרצ'לו פיאצ'נטיני
Marcello Piacentini
מרצ'לו פיאצ'נטיני דיוקן עצמי במדים של חבר האקדמיה המלכותי של איטליה
מרצ'לו פיאצ'נטיני דיוקן עצמי במדים של חבר האקדמיה המלכותי של איטליה

מרצ'לו פיאצ'נטיניאיטלקית: Marcello Piacentini;‏ 8 בדצמבר 1881 - 19 במאי 1960) היה תאורטיקן עירוני איטלקי ואחד התומכים העיקריים באדריכלות הפאשיסטית האיטלקית.

ביוגרפיה

נולד ברומא, בנו של האדריכל פיו פיאצ'נטיני (איט'). כשהיה רק בן 26, הוזמן לחדש את המרכז ההיסטורי של ברגמו (1907); לאחר מכן, עבד בכל רחבי באיטליה, אבל יצירותיו הטובות ביותר הן אלה שהוזמנו על ידי הממשלה הפשיסטית ברומא.

פיאצ'נטיני פיתח "נאו-קלאסיסיזם מפושט", סגנון הנע בין הנאו-קלאסיציזם של קבוצת (אנ') ( ג'יו פונטי ואחרים) והרציונליזם של גראפו 7 (אנ') של ג'וזפה טרגני (אנ') אדלברטו ליברה (אנ') ואחרים.[1] הסגנון שלו הפך לעמוד התווך של הארכיטקטורה הפשיסטית ברומא, כולל הקמפוס החדש של האוניברסיטה ורובע יורו, שאותו הוא לא רק עיצב, אלא שימש בו גם בתפקיד הקומיסר הבכיר מרצון, של בניטו מוסוליני. עבודותיו האחרות כוללות את שיפוץ ברשיה וליבורנו, המוזיאון הלאומי מגנה גרסיה (אנ') ברג'יו קלבריה, פתיחתו של ויה דלה קונקילציון (אנ') ברומא, ושיקום בית האופרה של רומא (1928–1958).

פיאצ'נטיני הפך לאדריכל קולוניאלי חשוב, במיוחד בקירנאיקה במזרח לוב. סגנון הבניינים שלו אופייני לתקופה הנאו-מורית של האדריכלות הקולוניאלית איטלקית בלוב בשנות העשרים. סגנון זה ניכר באלברגו איטליה שלו כמו גם בתיאטרון Berenice בבנגזי. פיאצ'נטיני התמנה מנהל הפרויקט של כל עבודות הבנייה האיטלקית בקירנאיקה (אנ')[2] הוא היה גם פרופסור לתכנון עירוני באוניברסיטת לה ספינצה ברומא, שם גם שימש נשיא האוניברסיטה. לאחר נפילת המשטר הפשיסטי הוא הפסיק את עבודתו כאדריכל למשך מספר שנים. הוא מת ברומא ב -1960.

עבודות

הקמפוס החדש של אוניברסיטת רומא (1935)

לקריאה נוספת

  • Lupano, Mario (1991). Marcello Piacentini. Rome-Bari: Laterza.
  • Pisani, Mario (2004). Architetture di Marcello Piacentini. Le opere maestre. Rome: Clear.
  • Scarrochia, Sandro (1999). Albert Speer e Marcello Piacentini: l'architettura del totalitarismo negli anni trenta. Milan: Skira.
  • De Rose, Arianna S. (1993). Marcello Piacentini: Opere 1903–1926. Modena: Franco Cosimo Panini.
  • (בגרמנית) Luigi Monzo, trasformismo architettonico – Piacentinis Kirche Sacro Cuore di Cristo Re in Rom im Kontext der kirchenbaulichen Erneuerung im faschistischen Italien, in Kunst und Politik. Jahrbuch der Guernica-Gesellschaft, 15.2013, pp. 83-100.
  • (בגרמנית) Christine Beese, Marcello Piacentini. Moderner Städtebau in Italien. Berlin 2016.
  • (בגרמנית) Luigi Monzo, Review to Beese, Christine: Marcello Piacentini. Moderner Städtebau in Italien, Berlin 2016. In architectura: Zeitschrift für Geschichte der Baukunst, 45.2015/1 (published October 2016), pp. 88-91.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרצ'לו פיאצ'נטיני בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ (בגרמנית) Luigi Monzo: trasformismo architettonico – Piacentinis Kirche Sacro Cuore di Cristo Re in Rom im Kontext der kirchenbaulichen Erneuerung im faschistischen Italien, in: Kunst und Politik. Jahrbuch der Guernica-Gesellschaft, 15.2013, p. 83-86.
  2. ^ ANMI Archive Rome "Girls Academy Benghazi" (אורכב 27.12.2014 בארכיון Wayback Machine)
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 Longari, Elisabette (2011-03-15). "Revolution in Libya: if the war eradicates history". Domus. נבדק ב-2018-03-11.
  4. ^ אלסיו גוארינו, וילה אוטולנגי. פייטרו פורצ'יני, מרצ'לו פיאצ'נטיני, פדריקו ד'אמאטו . חלוקת, 14 בפברואר 2017
  5. ^ Obermair, Hannes (2017), "Monuments and the City—an almost inextricable entanglement", in Matthias Fink (ed.), 'Multiple Identitäten in einer „glokalen Welt“—Identità multiple in un "mondo glocale"—Multiple identities in a "glocal world", Bozen-Bolzano: Eurac Research, pp. 88–99, ISBN 978-88-98857-35-7
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27110199מרצ'לו פיאצ'נטיני