מרלין מלצר
| לידה |
1922 פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
4 בדצמבר 2008 (בגיל 86 בערך) יארדלי, פנסילבניה, ארצות הברית |
| מדינה | פילדלפיה |
| ידועה בשל | אחת משש המתכנתות המקוריות של המחשב אניאק |
| השכלה | אוניברסיטת טמפל |
| עיסוק | לבצע חישובים עבור מסלולי בליסטיקה |
מרלין ווסקוף מלצר (1922 - 4 בדצמבר 2008[1]) הייתה אחת משש המתכנתות המקוריות של המחשב אניאק (לצד קת'לין מקנולטי מושלי אנטונלי (אנ'), ג'ין ג'נינגס בארטיק (אנ'), בטי הולברטון, פרנסס בליאס ספנס (אנ') ורות טייטלבאום),[2] המחשב הדיגיטלי האלקטרוני הראשון למטרות כלליות.
ראשית חייה
נולדה בשם מרלין ווסקוף בפילדלפיה. סיימה את לימודיה באוניברסיטת טמפל בשנת 1942. היא נשכרה על ידי בית הספר להנדסה מור (אנ') בהמשך אותה שנה לביצוע חישובי מזג אוויר, בעיקר מפני שידעה להפעיל מכונה. בשנת 1943 היא נשכרה לבצע חישובים למסלולי בליסטיקה.[3] באותה עת הדבר התבצע באמצעות מחשבונים מכניים שולחניים ידניים. בשנת 1945 היא נבחרה להיות אחת מהראשונות במתכננות ENIAC. חמש הנשים האחרות שעבדו עימה על תכנון ה- ENIAC היו קת'לין מקנולטי מושלי אנטונלי (אנ'), ג'ין ג'נינגס בארטיק (אנ'), בטי סניידר הולברטון, פרנסס בליאס ספנס (אנ') ורות ליכטרמן טייטלבאום.[4]
אניאק
ENIAC היה מכונה ענקית מלאה בלוחות ומתגים שחורים, שהכילה 17,468 צינורות ואקום, 7200 דיודות קריסטל, 1500 ממסרים, 70,000 נגדים, 10,000 קבלים וכ־5,000,000 מפרקי הלחמה ביד. הוא שקל יותר מ -30 טונות, השתרע על פני 167 מ"ר וצרך 150 קילוואט חשמל. דרישת הכוח העצומה שלה הובילה לשמועה כי האורות ברחבי פילדלפיה יתעמעמו בכל פעם שהוא דולק.[5]
מייד כשנחשף אניאק לציבור ב־14 בפברואר 1946, הוא עלה לכותרות ברחבי ארצות הברית והצית את דמיונם של רבים.[6]
אף על פי שהוזכר ב- "Woman of the ENIAC", באותה תקופה לא ניתנה כמעט הכרה לנשים העובדות במחשב. האניאק הפך למכונה חשובה מאוד במהלך תקופה זו. המהנדסים הגברים שבנו את המכונה התפרסמו עד מהרה. האישה שניהלה את הפרויקט נעלמה מההיסטוריה. היא התפטרה מהקבוצה בשנת 1947 עם נישואיה, לפני שהאניאק הועבר למתקן הצבאי באברדין, מרילנד (אנ').[3]
פרישתה ומותה
לאחר פרישתה המשיכה מלצר לתרום לקהילה. היא התנדבה בספריית בית הספר בימי ראשון. היא גם סיפקה ארוחות על גלגלים במשך יותר מעשר שנים לבית גרינווד באוונג, ניו ג'י. היא הייתה גזברית פרק טרנטון/ לורנסוויל בהדסה וחברה פעילה ב"נשים למען גרינווד".
בארבע שנותיה האחרונות סרגה למעלה מ־500 כובעי כימותרפיה עבור קרן סוזן ב. קומן בפילדלפיה.[7]
מלצר נפטרה ב־7 בדצמבר 2008 ביארדלי, מחוז באקס (אנ'), פנסילבניה, ארצות הברית.[7]
מורשת
בשנת 1997 הוכנסה ל"היכל התהילה הבינלאומי של נשים בטכנולוגיה", יחד עם שאר המתכנתות המקוריות של אניאק. פרס זה נוסד בשנת 1996 על ידי WITI "כדי להוקיר, לכבד ולקדם את תרומותיהן המשמעותיות של נשים לקהילות המדעיות והטכנולוגיות שמשפרות ומפתחות את החברה שלנו".
עבודתה ב- ENIAC ובאוניברסיטת פנסילבניה הוכרה מאוחר יותר בסרט הדוקומנטרי משנת 2010 שושנים סודיות ביותר: הנשים "המחשבות" של מלחמת העולם השנייה (אנ').
קישורים חיצוניים
- ENIAC Programmers at witi.com
- The Women of ENIAC at ieeecomputersociety.org
- מרלין מלצר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ ENIAC Programmers Project - Memorials, ENIAC Programmers Project (באנגלית)
- ^ "WITI Hall of Fame". Featured Profile. נבדק ב-9 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 IEEE Global Networl. Marlyn Meltzer. Ret. March 2014
- ^ W. Barkley Fritz. 1996. The Women of ENIAC (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine). IEEE Annals of the History of Computing 18:3. pp. 13-28.
- ^ "Invisible Women: The Six Human Computers Behind The ENIAC". Life Hacker. 10 בנובמבר 2015. נבדק ב-9 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Overview". ENIAC Programmers Project. אורכב מ-המקור ב-2008-12-12. נבדק ב-9 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.0 7.1 "Marlyn Wescoff Meltzer". Find A Grave. נבדק ב-9 בדצמבר 2015.
{{cite web}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
מרלין מלצר32538181Q49245