מרדכי זאב חבקין
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. |
 | |
| לידה | 15 במרץ 1860 |
|---|---|
| פטירה | 26 באוקטובר 1930 (בגיל 70) |
| ענף מדעי | אימונולוגיה, בקטריולוגיה |
| מקום מגורים |
 האימפריה הרוסית צרפת הודו הבריטית שווייץ |
| תרומות עיקריות | |
| פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר. | |
מרדכי זאב (ולדימיר) חַבקין (ברוסית: Владимир Ааронович Хавкин, באנגלית: Waldemar Mordechai Haffkine; 15 במרץ 1860 אודסה, האימפריה הרוסית - 26 באוקטובר 1930 לוזאן, שווייץ) היה בקטריולוג ואימונולוג יהודי, שעשה רבות למען שיפור תנאי הבריאות בהודו בפועלו שם. תרומתו המשמעותית למדע היא פיתוח חיסון נגד כולרה ודבר. בסוף חייו הקים את קרן חבקין לתמיכה בישיבות ובמוסדות תורה[1].
קורות חיים
שנותיו הראשונות
מרדכי זאב נולד בברדיאנסק, רביעי בין חמישה תלמידים, לאב מנהל בית ספר במשפחה יהודית מתבוללת. הוא התחנך באודסה, בברדיאנסק ובסנקט פטרבורג. בשנות ה-80 של המאה ה-19 התעניין ברעיונות נרודניקים, אך כשקבוצה זו פנתה לטרוריזם עזב אותה. חבקין היה חבר "הליגה היהודית להגנה עצמית" והגן על בית יהודי במהלך פוגרום. בעקבות פעולה זאת הוא נעצר, אך שוחרר זמן קצר לאחר מכן בעקבות התערבותו של איליה מצ'ניקוב, מגדולי הביולוגים בתקופתו ולימים חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
לאחר שחרורו התחיל חבקין ללמוד אצל מצ'ניקוב, אולם בשנת 1881, לאחר ההתנקשות בצאר אלכסנדר השני, פתחה הממשלה במסע כנגד האינטליגנציה. איליה מצ'ניקוב נאלץ להגר לצרפת והחל לעבוד במכון פסטר שבפריז.
חבקין סיים לימודיו בהצטיינות באוניברסיטת נובורוסיסק שבאודסה, ובסיום לימודיו הציע לו דיקן האוניברסיטה, פרופסור יסנוגורודסקי, להשאר כפרופסור בפקולטה, בתנאי שיטבול לנצרות. חבקין סירב, ולימים כתב ביומנו ”בהתנגשות בין יהדותי למקצועי, יהדותי חשובה יותר כי היא קודמת למקצוע”.
בשנת 1888 היגר חבקין לשווייץ ועבד תקופה באוניברסיטת ז'נבה, ושנה לאחר מכן הצטרף למכונו של לואי פסטר לצד מצ'ניקוב.
מחקרים בפרוטוזואולוגיה
חבקין החל את הקריירה המחקרית שלו בתור פרוטוזואולוג, תחת הנחייתו של איליה מצ'ניקוב באוניברסיטת אודסה ומאוחר יותר במכון פסטר שבפריז. מחקריו הראשונים התמקדו בעיקר בפרוטיסטים מהסוגים: Astasia, Euglena וסנדלית ובחיידקים מהסוג Holospora אשר מהווים טפיל של סנדליות. במהלך שנות ה-90 של המאה ה-19 זנח חבקין את מחקרו בפרוטוזואולוגיה לטובת מחקר בבקטריולוגיה, אותו מצא בעל השלכות רבות הרבה יותר.
החיסון נגד כולרה
באותה תקופה, השתוללה מגפת הכולרה באירופה ובאסיה, ולמרות העובדה כי רוברט קוך גילה כבר בשנת 1883 את החיידקים Vibrio cholerae, הוא לא נתפס כגורם המחלה המרכזי על ידי מדענים ורופאים רבים דאז. חבקין פיתח חיסון נגד המחלה שהתבסס על חיידקי Vibrio cholerae מוחלשים. ביולי 1892, תוך סיכון חייו, הוא ערך את הניסוי הראשון אודות יעילות החיסון על גופו, ועל גופם של ארבעה רופאים נוספים. לאחר כמה ימים של חום, נשארו החמישיה בריאים ומחוסנים כנגד הכולרה. ב-30 ביולי אותה השנה חבקין פרסם את מחקריו בכתב העת של האגודה הלינאית של לונדון, אולם למרות הפרסום, מסקנותיו התקבלו בספק גדול בקהילה המדעית, לרבות בקרב פסטר ומצ'ניקוב ובקרב הרשויות הרפואיות של צרפת, גרמניה ורוסיה.
בתגובה לכך החליט לנסוע להודו, שבה חלו ומתו מאות אלפים ממחלת הכולרה. בתחילה נתקל חבקין בהתנגדות עזה, ואף שרד בשנת 1893 ניסיון התנקשות איסלאמיסטי; אולם הוא הצליח לחסן כ-25,000 מתנדבים, ורובם שרדו. חבקין חזר לאירופה לאחר שנדבק במלריה ובאוגוסט 1895 דיווח לקולג' המלכותי לרופאים שבלונדון על תוצאות החיסון ההמוני שערך בהודו והקדיש את הצלחתו בפיתוח החיסון ללואי פסטר.
במרץ 1896, בניגוד להמלצת רופאיו, חזר חבקין להודו וערך כ-30,000 חיסונים נוספים במהלך שבעה חודשים, ותוך שנתיים בתור בקטריולוג ראשי הצליח לחסן 42,000 איש. מקרי המוות בין אנשים שחוסנו ירדו פי עשרות.
החיסון נגד דבר
באוקטובר 1896 פרצה בבומביי (כיום מומבאי) מגפת הדבר וחבקין התבקש על ידי השלטונות לסייע. עבודות הפיתוח של החיסון ארכו שלושה חודשים וב-10 בינואר 1897, לאחר שבדק את החיסון על עצמו ומצא אותו יעיל, הוחלט על ידי הרשויות לערוך ניסוי ביקורת על קבוצת אסירים שהתנדבו לשם כך. אמנם החיסון היה מלווה בלא מעט תופעות לוואי, תוצאות הניסוי נמצאו יעילות במניעת הדבר. החיסון שפיתח חבקין יוצר וניתן לתושבי בומביי והצליח לצמצם את מקרי התחלואה והתמותה באופן ניכר.
הודות למשקיפים על פעילותו מארצות שונות התפרסם שמו של חבקין בעולם כמומחה לחיסונים נגד מגפות (לקראת סוף המאה ה-19 הגיע מספר המחוסנים בהודו לבדה לכמיליון). המעבדה לחקר מחלת הדבר שהקים ב-1899 בבומביי, בעת התפרצות המחלה בעיר, נהפכה עם הזמן למרכז בקטריולוגיה ואפידמיולוגיה במזרח אסיה (בשנת 1925 שונה שמה למכון על שם חבקין).
ב-1897 המלכה ויקטוריה מינתה אותו כחבר במסדר האימפריה ההודית[2]. ב-1915 זכו החיילים הבריטיים לסדרה של חיסונים נגד שלושה סוגים של מחלות טיפוס לפי המלצתו של חבקין.
שנותיו האחרונות
את שנותיו האחרונות בילה בפריז, שם חזר בתשובה. ב-1929 ביקר בברית המועצות ועמד נפעם נוכח השינויים שהתחוללו שם בשנות העדרו. היה בין התומכים ברעיון הציוני, אך טען שהיישוב יוכל לתפקד רק בתנאי שהחוקים שלו יתבססו על תורת ישראל. את הונו הרב, כחמישים מיליון דולר, הקדיש לקרן חבקין, לתמיכה בישיבות מזרח אירופה, באמרו ”הישיבות הן החיסון המושלם של עם הנצח, המגן עליו לבל ינגף במגפה”. הוא הציע שבישיבות ילמדו גם מעט כימיה ופיזיקה, וכן שתלמידי הישיבה ילמדו מקצוע שיוכלו להתפרנס ממנו, אולם כתב במפורש כי ההחלטה בעניין מסורה בידי גדולי התורה.
לקריאה נוספת
בצרפתית: Joël Hanhart, Waldemar Mordekhaï Haffkine (1860-1930), Biographie Intellectuelle, Paris, Honoré Champion, 2016, 692 p. ISBN 9782745330741
קישורים חיצוניים
- רות בקי, חלוץ הרפואה הציבורית: מרדכי ולדימיר חווקין, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- משה פראגר, כך נתגלתה מחדש דמותו המופלאה של פרופיסור מרדכי זאב חווקין ז"ל, ירחון בית יעקב, סיון תשכ"ה, עמ' 7–12
- נח זבולוני, פרופ' ולדימיר חבקין - "הקוסם הלבן" שהציל את הודו ממגפת החולירע, חרות, 18 באפריל 1965
- נח זבולוני, חאווקין - הקוסם הלבן, על המשמר, 7 באוגוסט 1981
- Waldemar Haffkine: Pioneer of Cholera vaccine באתר American Society for Microbiology
- אתר מכון חבקין במומבאי
- דן בראל, כמוסת הזמן של חלוץ הכולרה, בגיליון 247 של עת-מול
הערות שוליים
- ^ Hanhart, Joel. Lausanne University, Faculté de biologie et médecine. Haffkine, une esquisse : biographie intellectuelle et analytique de Waldemar Mordekhaï Haffkine 2013.
- ^ 1897 Diamond Jubilee Honours
- ^ Joel Hanhart, Un ilustre Inconnu, Paris: Lichma, 2017, מסת"ב 978-2-912553-84-3. (בצרפתית)
26332774מרדכי זאב חבקין