מצודת אותו האיש במומבסה

מצודת אותו האיש במומבסה

**אתר מורשת עולמית**
	מראה בחצר המצודה
	מראה בחצר המצודה
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2011, לפי קריטריונים 2, 5
מדינה	קניה
	תרשים המצודה מאמצע המאה ה-17. חוף הים נראה משמאל, וגרם מדרגות מוליך אליו מחצר המצודה שבה נצבו התותחים

מצודת אותו האיש (אנגלית Fort Jesus; פורטוגזית Forte Jesus) היא מצודה פורטוגזית השוכנת בעיר מומבסה שבדרום-מזרח קניה. המצודה הוקמה בין השנים 1596-1593 בהוראת מלך פורטוגל פליפה הראשון, על חופו המערבי של האי מומבסה, במטרה להגן על הנמל הישן של העיר. בשנת 2011 הוכרזה המצודה כאתר מורשת עולמית בזכות היותה אחת הדוגמאות המרשימות והשמורות לאדריכלות הצבאית הפורטוגזית במאה ה-16.

היסטוריה

מומבסה נבזזה בידי הפורטוגזים בשנת 1500 והותקפה על ידיהם שוב ב-1528, אולם רק ב-1589 כבשו את העיר והפכו אותה למאחז צבאי ומסחרי לאורך הדרך הימית לדרום מזרח אסיה. המצודה הוקמה בין השנים 1596-1593 לפי תוכניותיו של האדריכל האיטלקי ג'ובאני קאירטי (Giovanni Battista Cairati), שהתמחה באדריכלות צבאית ותכנן מספר מצודות עבור הפורטוגזים. עם זאת, קאירטי לא ביקר כלל במומבסה אלא שרטט את התוכניות ואלה נשלחו לאפריקה. עם השלמת המצודה היא הייתה למפקדה הפורטוגזית הראשית לאורך חופי מזרח אפריקה, והיא אויישה בחיל מצב בן כמאה חיילים.

בין השנים 1639-1634, בעקבות מרד מקומי, חוזקו קירות המצודה היבשתיים שבין הבאסטיונים (curtain walls), הוגבהו שלושה מהבאסטיונים וחוזקו יסודות החומה הפונה אל הים. עוד נבנו רחבות תותחים חדשות בשניים מהבאסטיונים, הכניסה הראשית אל האתר חוזקה בשער נוסף, ונבנו צריחים בחומת הים. החל בשנת 1652 החלו העומאנים מתקיפים את המאחזים הפורטוגזים במזרח אפריקה. בשנת 1696 הטילו העומאנים מצור על מצודת אותו האיש, ובסופו גורשו ממנה הפורטוגזים. העומאנים שיפצו את הנזקים שנגרמו למצודה במהלך המצור וערכו בה מספר שינויים. הפורטוגזים ניסו להשיב לעצמם את השליטה במצודה במספר הזדמנויות, והצליחו בכך לבסוף בשנת 1728, אולם למשך שנה ומחצה בלבד. בשנת 1895 הפכו הבריטים את המצודה לבית כלא, והיא שימשה בתפקיד זה עד 1958, עת הוכרזה כגן לאומי. שנתיים לאחר מכן האתר שופץ.

האתר

מצודת אותו האיש שוכנת בקצה הדרומי של העיר העתיקה במומבסה, על חופו המערבי של האי מומבסה. פתח המצודה פונה צפונה אל רחובה הראשי של העיר העתיקה. למצודה צורה כללית של גוף אדם, תוצר של השפעת התאוריות האדריכליות האנתרופומורפיות שפותחו במהלך הרנסאנס במאה ה-15, ובהשפעת מסדר הצלוב הפורטוגזי (Ordem Militar de Cristo), כאזכור לדמותו של אותו האיש. המצודה נבנתה מאבן גיר, חול, חרסית וחלקי אלמוגים, וקירותיה טוייחו באוכרה צהובה.

המצודה ערוכה סביב חצר מרכזית שממנה בולטים ארבעה באסטיונים, ובצד הפונה אל הים הוקמה מרפסת מלבנית. שני הבאסטיונים המערביים, הפונים אל היבשה - סאו פיליפה (São Filipe) וסאו אלברטו (São Alberto) - משולשים בצורתם; בעוד ששני המזרחיים, הפונים אל הים - סאו מטיאש (São Matias) וסאו מטאוש (São Mateus) - רבועים. בעבר שכן גשר עץ מעל החפיר הצפוני ואיפשר את הכניסה אל המצודה, ולידו ניצב בית השער בן שתי הקומות (כיום החפיר סתום בעפר). שני שערים נוספים חיברו את המצודה אל חוף הים ושימשו כנתיב אספקת סחורה שהגיעה באוניות. מעבר משופע וגרם מדרגות חיברו שערים אלה אל החצר המרכזית. בצידה הדרומי ובצידה הצפוני של המצודה שכנו הקסרקטינים, ונחפרו בה באר ומאגר מים. עוד שכנו באתר קפלה, חדר משמר ומגורי המפקד. עובי קירות המצודה בצד היבשתי עמד על 4.27 מטרים וחפיר יבש בעומק של חמישה מטרים הקיף אותה משלושת צדדיה היבשתיים. גובה החומה מבסיס החפיר הגיע ל-17 מטרים.