מפעל קרומפורד

מפעל קרומפורד (אנגלית: Cromford Mill) היה המפעל הראשון לטוויית כותנה המבוסס על מים, שנבנה ב-1771 על ידי ריצ'רד ארקרייט בכפר קרומפורד שבדרבישייר, אנגליה. מפעל זה היה הבסיס לתחילת צבירת ההון של ארקרייט, ותוך זמן קצר הועתק הדגם שלו למפעלים בלנקשייר, גרמניה וארצות הברית. המפעל הוא חלק מרכזי באתר המורשת העולמית "מפעלי עמק דרוונט".

היסטוריה

בעקבות המצאת הבוכיר המעופף לאריגת כותנה ב-1733 חלה עלייה גדולה בביקוש לכותנה טְווּיָה באנגליה. באותה תקופה כבר היו מכונות לניפוץ ולטוויה, אך הן לא היו מספיק יעילות והכותנה שנוצרה בהן הייתה באיכות נמוכה ולא מתאימה לביקוש הגדול. ב-1769 רשם ארקרייט פטנט על מסגרת טוויה הפועלת באמצעות מים, על מנת שיוכל לנצל את מימי הדרוונט להפקת אנרגיה, לאחר שהקים בנוטינגהאם מפעל המבוסס על עבודת סוסים.

ארקרייט בחר בקרומפורד כיוון שבמקום זה הייתה אספקת מים קבועה מהתעלה התת-קרקעית שניקזה מים ממכרות העופרת של וירקסוורת', בנוסף לנחל קטן. הוא בנה מפעל בן חמש קומות, ושיתף פעולה עם ג'דדיה סטרוט, סמואל ניד וג'ון סמולי. ב-1772 הוא החל לנהל את המפעלים לאורך כל שעות היממה, במשמרות של 13 שעות. הוא החל לעבוד עם 200 פועלים. כיוון שלא היה מספיק מקום עבורם הוא הקים בתי מגורים לפועלים, והיה לאחד היצרנים הראשונים שעשו זאת. רוב העובדים היו נשים וילדים. גיל התעסוקה המינימלי נקבע בשלב מסוים על עשר שנים, והילדים זכו לשש שעות לימוד בכל שבוע.

בתקופה שלאחר הקמת המפעל בוצעה עבודת הניפוץ באופן ידני, אך ב-1775 רשם ארקרייט פטנט נוסף על מכונת ניפוץ המונעת באמצעות מים, וכתוצאה מכך חל גידול בכמות הסחורה שייצא המפעל שלו והוא זכה לפרסום רב. לאחר מכן הוא בנה מפעלים נוספים בקרומפורד, ובסופו של דבר העסיק כ-1,000 עובדים בכפר. דגם העבודה של ארקרייט שוכפל עד מהרה למקומות נוספים כגון לנקשייר, סקוטלנד וגרמניה. סמואל סלייטר, מתמחה של ג'דדיה סטרוט, היגר לארצות הברית והחל לפתח שם את תעשיית הכותנה. הצלחתו של ארקרייט הובילה לכך שהושמעו קריאות תיגר על הפטנטים שלו בבתי המשפט, והפטנט השני שרשם בוטל בטענה שהוא אינו מקורי. בזמן מותו ב-1792 הוא היה אחד האנשים העשירים בממלכת בריטניה הגדולה.

עם פתיחת תעלת קרומפורד ב-1793 נוצר קשר בין המפעל של ארקרייט ובין הערים של אזורי המידלנדס וצפון אנגליה, אך השימוש בה הלך ופחת עם העברה התנועה למסילות רכבת.

השער למפעל נסגר בכל יום בדיוק בשעה שש בבוקר, וכל פועל שלא עבר דרכו הפסיד משכורת של יום עבודה ונקנס בסכום זהה בנוסף. ב-1779 הציב ארקרייט תותח עם צרור פגזים בתוך המפעל ובמרחק קצר משער הכניסה, כאזהרה לפועלים שהיו עשויים למרוד ולגרום נזק כפי שעשו פועלים ששרפו את אחד ממפעליו בלנקשייר. התותח מעולם לא הופעל.

מפעל הכותנה חדל מעפילותו במאה ה-19, והמבנים השונים שנכללו בשיטחו שימשו למטרות אחרות כגון ייצור צבע. ב-1979 נרכש האתר על ידי אגודת ארקרייט, שנטלה על עצמה את משימת השיקום והחזרת האתר למראהו המקורי. חשיבותו של המפעל נובעת מהיותו מפעל טוויית הכותנה המצליח הראשון.

כיום המפעל פתוח למבקרים, המגיעים אליו מרחבי העולם. המתקנים השונים כוללים מרכז מבקרים, חנויות ובית קפה. קיימות תוכניות לבניית תצוגת מכונות גדולה, ביחד עם הקמת חדרי הרצאות, ספרייה ומרכז לימוד.