מערכת לדיווח ומעקב על עבירות תעבורה
 | |
| תאריך לועזי | 2012 |
|---|---|
| תאריך עברי | תשע"ב |
| כנסת | הכנסת השמונה עשרה |
| תומכים | 6 |
| מתנגדים | 1 |
| נמנעים | אין |
| משרד ממונה | משרד התחבורה |
| נוסח מלא | חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103), התשע"ב-2012 |
מערכת לדווח ומעקב על עבירות תעבורה (וגם "נוהל 6") היא תקנה מתוך תקנות התעבורה, המחייבת תאגידים לקיים שירות טלפוני לדיווח על עבירות תנועה שמבצעים נהגים בכלי רכב שברשות התאגיד.
ארגונים שונים החלו באופן וולנטרי ליישם את התקנה כבר בתחילת העשור הראשון של המאה ה-21[1]. ביולי 2005 הונהג "נוהל 6" של משרד התחבורה על פיו חברות התבקשו להדביקו מדבקת "איך הנהיגה שלי?"[2], ובספטמבר 2012 הופעל הנושא מכוח חוק, שאותו יזם זאב בילסקי מקדימה וחמד עמאר מישראל ביתנו. על פי הערכות ישנן בישראל כ-300 אלף מכוניות המחויבות במדבקת הדיווח ולמשרד התחבורה מגיעים בשנה דיווחים בכמות של מאות בודדות[3].
עיקרי התקנה
- תאגיד או חברה ינהלו מערכת לדיווח ומעקב על תלונות הציבור בגין נהיגה מסוכנת ועבירות תנועה ברכבים של התאגיד
- המערכת תכלול שירות טלפוני לקבלת התלונות, שיפעל לא פחות מ-10 שעות בימי העבודה של התאגיד, ומענה אוטומטי בשאר הזמנים
- על כלי רכב תודבק מדבקה במקום בולט לעין
- דין עבירה הוא 14400 ש"ח
- קצין בטיחות של החברה ידון בתלונות עם מבצע העבירה ויחליט על המשך צעדים נגד הנהג
- קצין הבטיחות ידווח למשרד התחבורה
מדבקת "איך הנהיגה שלי?"
בעקבות החוק הוגדרה בתקנות המדבקה הנדרשת:
- מספר הטלפון יהיה עד 5 ספרות
- כיתוב: "איך אני נוהג/ת?" או "איך הנהיגה שלי?"
- גודל מדבקה: 10 על 40 ס"מ לרכב עד 8 מושבים, או 15 על 50 ס"מ לרכבים גדולים יותר
- רקע המדבקה: צהוב או לבן
- מאפייני הכיתוב: צבע שחור או כחול, לפחות בגובה 2.5 ס"מ ועובי 1 ס"מ ברכבים עד 8 מושבים, או לפחות 6 ס"מ ועובי 1.5 ס"מ ברכבים גדולים יותר
דיווח לרשות
- חברה שקיבלה דיווחים על נהג שביצע 4 עבירות נדרשת לדווח על כך מיידית
- עם התלונה החמישית יתווסף לדיווח גם אופן הטיפול בדיווח
- קצין הבטיחות ידווח מדי שנה את מס' התלונות שהתקבלו בחברה ואופן הטיפול בהן, ובנוסף את מספר התאונות בהם נפגעו או נהרגו נוסעים במכוניות החברה
ביקורת
קיימת ביקורת על היבטים שונים של החוק, כולל מטרתו, אופן יישומו, והשימוש בדיווחים המתקבלים בעקבותיו. נטען כי מלכתחילה לא הוצג בסיס מחקרי או מדעי המראה כי שימוש בדיווחים הוא אמצעי מועיל, אלא סקר שהראה אפקטיביות בהפחתת מעורבות בתאונות. נטען כי המדבקות מעודדות שימוש בטלפון נייד במהלך נהיגה שעלול לגרום להיסח דעת, דבר שעלול להיות מסוכן מיוחד במצב בו נדרשת ערנות מול נהג בעייתי[4][5]. ביקורת נוספת נסובה סביב העובדה כי אין חובה לנקוט באמצעים כלשהם, כולל אמצעים משמעתיים או אמצעי אכיפה כנגד נהגים שעליהם התקבלו דיווחים[6] וכי ארגונים רבים כלל לא מגישים דיווחים למשרד התחבורה[1]. טענות שונות עלו גם לגבי אמיתות הדיווחים שמתקבלים, אל מול העובדה כי ישנם אמצעים טכנולוגיים שיכולים לבצע ניטור נתוני נסיעה, לנטר התנהגויות של נהגים בצורה אמינה ולספק נתונים נרחבים ואמינים יותר לגבי ההתנהגות בכביש. מעורבותם של גורמים מסחריים בעלי אינטרס לקידום מוקדים טלפוניים גם הוא הועלה כביקורת נגד החוק[7].
קישורים חיצוניים
- חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 103), התשע"ב-2012, תהליכי קבלת החוק במאגר החקיקה הלאומי שבאתר הכנסת
- פרוטוקול מס' 744 מישיבת ועדת הכלכלה בה אושרה נוסח הצעת החוק, באתר Nevo.co.il
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 דניאל שמיל, "איך אני נוהג?" לאף אחד לא אכפת, באתר TheMarker
- ^ שחר הזלקורן, נהגי ליסינג, שימו לב: "המלשינון" יהפוך לחוק, באתר ynet, 27 ביוני 2011
- ^ תומר הדר, המלשינון לא מלשין: "איך אני נוהג?" זה לא באמת משנה, באתר כלכליסט, 1 באפריל 2019
- ^ שחר הזלקורן, TheCar, משרד התחבורה בפניית פרסה: תומך בביטול המלשינון, באתר ynet, 6 באוקטובר 2014
- ^ שחר הזלקורן, מדבקת המלשינון: הרבה יותר נזק מתועלת?, באתר ynet, 4 בינואר 2012
- ^ וואלה! רכב, "איך אני נוהג": המלשינון בפיקוח משרד התחבורה נכשל, באתר וואלה!, 18 בינואר 2017
- ^ שחר הזלקורן, ומי מתנגד למדבקת "איך אני נוהג"? המשטרה, באתר ynet, 22 בנובמבר 2011
מערכת לדיווח ומעקב על עבירות תעבורה27200887