מעצר ימים
מעצר ימים או בהגדרתו הפורמלית, מעצר לצורכי חקירה, הוא מעצר ראשוני, טרום ניהולו של הליך משפטי פלילי. שמו ניתן לו כיוון שהוא מוגבל למספר מרבי של ימים. ככלל, מעצר הוא כלי שיצר החוק לצורך שאינו נועד לענישה, אלא למניעת שיבוש מהלך החקירה או ביצוע עבירות נוספות על ידי אדם החשוד בביצוע מעשה פלילי. מעצר ימים הוא מעצר שמתבצע לפני הגשת כתב אישום נגד החשוד, כיוון שטרם מוצתה החקירה. הפרוצדורה מוגדרת בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) (להלן: "החוק").
ההליך הפורמלי
הרשאים להחליט על מעצר ימים, הם בית המשפט והמשטרה. סעיף 4 לחוק קובע עדיפות לכך שמעצרו של אדם יהיה מלכתחילה בצו שופט. אולם, קיימים מצבים המפורטים בסעיף 23 לחוק, בהם יש למשטרה סמכות לעצור בלא צו, אלא בשל חשד לביצוע עבירה, שיבוש הליך חקירה ועוד.
כאשר שוטר מוסמך מחליט לבצע מעצר, עליו על פי סעיף 25 לחוק, להביא את החשוד לתחנת המשטרה, שם ייבדק על ידי הקצין הממונה על חקירות אשר יקבע האם לשחרר את העצור או שאכן קיימת עילה למעצרו. עילת המעצר מוגדרת בסעיף 13 לחוק. סעיף 29 לחוק קובע כי במידה והחליט הקצין הממונה שישנה עילה, עליו להביא את החשוד בפני שופט ביהמ"ש השלום עד 24 שעות, על מנת שיינתן צו מעצר באישור ביהמ"ש. אישור זה יינתן במידה וביהמ"ש יקבע שקיימת עילה להארכת מעצר לצורך ביצוע הליכי חקירה, מכוח סעיף 13 לחוק. יש לציין כי במהלך הדיון בבית המשפט, יש לחשוד זכות לטעון לטובתו, בעצמו או באמצעות עורך דינו.
פרק הזמן המרבי למעצר ימים הוא 30 יום לפי חוק, אלא במקרים בהם אישר היועץ המשפטי לממשלה בקשה לתקופת מעצר נוספת. אישור כזה ייעשה בדרך כלל במקרים בהם יש חשש כי החשוד עודנו עלול לבצע מעשים פלילים נוספים או יפגע בחקירה. לאחר 75 ימים, רק לבית המשפט העליון סמכות להאריך את המעצר ומקרים כאלו הם נדירים[1].
תנאים לביצוע
בית משפט השלום יורה על מעצר חשוד, אם לאור חומר החקירה שלפניו הוא מתרשם כי:
- קיים חשד סביר שהחשוד ביצע עבירה.
- קיים חשד סביר לשיבוש הליכי חקירה אם החשוד לא ייעצר.
- אי מעצר חשוד עלול להוות סיכון לאדם או לציבור.
- נדרשות פעולות חקירה היכולות להתבצע אך ורק אגב מעצר.
גם אם מתקיימים כל התנאים המצדיקים מעצר, לבית המשפט שמור שיקול הדעת להחליט על חלופות אחרות. חלופת מעצר משמעותה שחרור ממעצר בתנאים שיבטיחו את השגת מטרת המעצר כגון: מעצר בית, שחרור בתנאים מסוימים ואו בערובה, צו הרחקה, וכדומה.
זכויות החשוד בתקופת מעצר הימים
לחשוד זכות להיפגש עם עורך דינו בהיותו במעצר. יתר על כן, אם אין בידי החשוד אמצעים לשכור עורך דין עקב מצבו הכלכלי, יוכל החשוד להגיש בקשה למנות לו עורך דין מטעם המדינה, ללא תשלום. הפגישה עם עורך הדין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות השיחה בינו לבין החשוד. אולם, המשטרה יכולה להחליט על דחיית הפגישה של החשוד עם בא כוחו במקרים חריגים כגון: כשהחקירה נמצאת בעיצומה והפסקתה עלולה לסכנה, כשיש חשש לסיכול מעצר חשודים אחרים, כשקיים חשש לסיכון חיי אדם וכדומה.
כל חשוד זכאי לתנאי מעצר הולמים. קרי, כי בתא המעצר יהיו תנאי תברואה הולמים, יסופקו טיפולים רפואיים ותנאי השגחה מיוחדים. אולם, המשטרה יכולה להגביל זכות זו לצורכי החקירה. בפ"ד מדינת ישראל נ' פלוני[2] החליט בית המשפט לשחרר חשוד ממעצר עקב תנאי מעצר שאינם נאותים.
לקריאה נוספת
- רינת קיטאי סנג'רו, "המעצר: שלילת החירות בטרם הכרעת הדין", 99 (2011).
קישורים חיצוניים
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, באתר ויקיטקסטהערות שוליים
- ^ בש"פ 2100/16
- ^ ב"ש רמלה 1816/98 מדינת ישראל נ' פלוני
