מעמד האישה בהאיטי
לנשים בהאיטי (בצרפתית: Condition des femmes en Haïti; בקריאולית האיטית: Dwa fanm an Ayiti - זכויות נשים) ישנן זכויות חוקתיות שוות כמו גברים בתחום הכלכלי, הפוליטי, התרבותי והחברתי, כמו גם במשפחה.
נשים בחברה
יש חוקרים מהאיטי, הטוענים שנשים איכרות בהאיטי לרוב מוגבלות פחות מבחינה חברתית מאשר נשים בחברות מערביות או אפילו בהשוואה לנשים בתפקידים מובחרים יותר בהאיטי. הם מייחסים עובדה זו להשפעה של חברות מטריארכליות אפריקאיות ושל דת הוודו, המציבה נשים במרכז החברה. נשים כוהנות (הנקראות ממבו) ממלאות תפקידים שווים לכמרים זכרים בדת הוודו.[1]
נשים איכרות באופן ספציפי, בגלל קרבתן לדת הוודו, מילאו באופן מסורתי תפקיד מכריע בחיים בהאיטי. בהשוואה לעמיתיהם הלטיניים באמריקה, השתתפותן של נשות האיטי בחקלאות, מסחר ותעשייה הייתה גבוהה. במהלך הכיבוש האמריקני בהאיטי (1915–1934), השתתפו נשים איכרות באופן פעיל בלוחמת גרילה ובאיסוף מודיעיני נגד ארצות הברית.[1]
נשים בפוליטיקה
בממשלת האיטי יש משרד לענייני נשים, אך עדיין יש מספר גדול של אלימות נגד נשים והטרדתן, בעיקר במקומות עבודתן. מספר אישים פוליטיים, כגון מישל פייר-לואי, ראש ממשלת האיטי לשעבר, נאבקו רבות באי-שוויון ורדיפות נגד הנשים.
בשנת 2005, כרבע משרי הממשלה היו נשים.
היסטוריה של תנועת הנשים בהאיטי
כבר במרד העבדים בהאיטי, הנשים היוו חלק ניכר בקרבות ובעזרה לפצועים, אף על פי שלא ידוע על שמות נשים שעסקו בכך.
תנועת נשים קמה בהאיטי בשנות השלושים של המאה העשרים, במהלך משבר כלכלי, שאילץ חלקן מן הנשים ממעמד הביניים לעבוד בפעם הראשונה מחוץ לביתן. זו הייתה גם תקופה בה יותר נשים החלו ללמוד בחינוך העל-תיכוני. באותה התקופה אוניברסיטת מדינת האיטי פתחה את שעריה בפני נשים. האישה הראשונה בהאיטי שקיבלה השכלה על-תיכונית בתקופה זו, סיימה את לימודיה בשנת 1933.
ערך מורחב – ליגת הנשים לפעולה חברתית
אחד הארגונים הפמיניסטיים שהוקמו בהאיטי, נקרא ליגת הנשים לפעולה חברתית והוא נוסד בשנת 1934. הליגה נאסרה על ידי הממשלה חודשיים לאחר הקמתה, אך לאחר מכן אושרה.[2]
בשנת 1950, הצטרפה לליגת הנשים לפעולה חברתית הסופרת והפמיניסטית פאולט פוג'ול-אוריול, שבהמשך כיהנה כנשיאת הליגה, משנת 1997 ועד מותה ב-11 במרץ 2011. כמו כן, היא הייתה אחת ממייסדות ארגון הגג שכלל מעל 50 ארגוני וקבוצות נשים, שנקרא ברית נשות האיטי.[3]
ישנן מספר נשים שמונו לתפקידים בכירים בממשלתו של פרנסואה דובליה: רוזאלי אדולפה כיהנה כראש הטונטון מקוט, משטרה חשאית שפעל בתקופתו של דובליה. לידיה ג'נטי מונתה למזכירה התחתונה של הממשלה ולוסיין הורטלו הייתה האישה הראשונה שכיהנה כשגרירה בהאיטי.
עם נפילת משטרו של פרנסואה דובליה בהאיטי בשנת 1986, התחדשה התנועה הפמיניסטית בהאיטי במידה ניכרת. מעל ל-30,000 נשים יצאו לרחובות ב-3 באפריל 1986 בפורט-או-פרנס, בירת המדינה, כדי לדרוש גישה שווה לזכויות יסוד, עבודה ובריאות. התנועה הפמיניסטית הובילה להקמת ארגונים פמיניסטיים רבים במדינה, ו"סולידריות נשות האיטי" היה אחד מהם. הארגון, שנוסד ב-22 בפברואר 1986, נאבק על שחרורן של נשות האיטי מהרחקה וניצול.[4][5][6]
מקרים מתועדים של עינוי נשים ממניעים פוליטיים, מעשי טבח בנשים, היעלמות כפויה ותקיפות אלימות של נשים גדלו מאוד בסוף 1993 תחת הדיקטטורה הצבאית של ראול סדרס.[7]
בעת שחיילי האו"ם היו בהאיטי, התעוררו מספר מקרים שבהם התגלה כי חיילי האו"ם התעללו בנשים.
חינוך
נשים בהאיטי אינן נהנות מגישה שווה להשכלה, זה כבר זמן רב. בהיסטוריה של חינוך הנשים בהאיטי, לא היו תיעוד של חינוך נשים לפני שנת 1844 מכיוון שהממשל לא איפשר לילדות ולנשים ללכת לבית הספר.
בחוקת האיטי לשנת 1843, נקבע כי בנות תוכלנה ללמוד ולהשכיל. בשנת 1844 החלו להבנות בתי ספר יסודיים לבנות בפורט-או-פרנס אך לא היו הרבה כאלה. אף על פי שההנהגה הפוליטית ניסתה לעשות דברים בעניין החינוך הבלתי שוויוני באותה תקופה, הכלכלית והמחסומים החברתיים הקשו מאוד להגיע למטרה זו מכיוון שכבר מאוחר בשנת 1860 היה הבדל במספר הבנות שהולכות לבית הספר.
זה השתנה עם החוקה בשנת 1843, אך החשבון הראשון של הקמת בתי ספר יסודיים לבנות בפורט או פרינס היה בשנה שלאחר מכן, 1844. אף על פי שההנהגה הפוליטית ניסתה לעשות משהו בעניין החינוך הבלתי שוויוני באותה תקופה, לא היו שינויים רבים בחינוך הנשים, עקב בעיות חברתיות וכלכליות.
בהשוואה למדינות אחרות, אף שרוב מדינות אמריקה הלטינית השיגו חינוך יסודי אוניברסלי או כמעט אוניברסלי לכל הילדים, עבור החינוך היסודי בהאיטי, שיעור ההרשמה של בנים היה עדיין גבוה במקצת מזה של בנות ב-1987.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Patrick Bellegarde-Smith, Haiti: the breached citadel, Toronto: Canadian Scholars' Press, 2004, מסת"ב 978-1-4175-9683-6
- ^ https://www.asfcanada.ca/blogue/le-feminisme-haitien-portrait-dun-mouvement-fort/, www.asfcanada.ca (בצרפתית)
- ^ The Legacy of Haitian Feminist Paulette Poujol-Oriol - Ms. Magazine, msmagazine.com
- ^ L’histoire du mouvement féministe haïtien (Deuxième partie), AyiboPost, 2019-04-23 (ב־)
- ^ https://www.asfcanada.ca/blogue/le-feminisme-haitien-portrait-dun-mouvement-fort/, www.asfcanada.ca (בצרפתית)
- ^ Haïti-Genre : Plusieurs organisations de femmes dressent un bilan de leur lutte et renouvellent leurs revendications spécifiques, www.alterpresse.org
- ^ Augustin-Louis Cauchy, Oeuvres Complètes, Cambridge: Cambridge University Press, עמ' 82–83, מסת"ב 978-0-511-70251-8
