המעילים האדומים

המעילים האדומים (באנגלית: Red Coat או Redcoat) הוא כינוי היסטורי לחיילי הצבא הבריטי. כינוי זה נובע מהנוהג ללבישת מעילים מסוגים שונים בצבע אדום, כחלק ממדי הצבא של רוב חלקי הצבא הבריטי ואף הצי המלכותי הבריטי.

השימוש הנרחב במעילים אדומים בצבא החל בשנת 1645 עם הבנייה מחדש של הצבא הבריטי, ונמשך עד לתחילת המאה ה-20 עם המעבר לצבאי חאקי וירוק. למרות שצבאות רבים ברחבי העולם עשו ועושים שימוש במדים בצבעי אדום, הצבא הבריטי הפך להיות מזוהה במיוחד עם צבע זה בעיקר משום הנפוצות שלו ברוב יחידות הצבא, במשך כמעט 300 שנים ומשום האימפריה הבריטית שחייליה שירתו בחלקים רבים סביב העולם.

היסטוריה

למרות שבמשך השנים, כוחות הצבא האנגלים הכילו מספר יחידות שלבשו מעילים בגווני אדום (לדוגמה היאומן וורדרס), בפברואר 1645 עם ארגון הצבא מחדש נבחר המעיל האדום לכלל יחידות הרגלים וחלק מיחידות הפרשים. החל משנה זו הורכב הצבא מ-12 רגימנטים רגליים (600 חיילים כל אחד), רגימנט דרגונים אחד (1000 פרשים) וסוללות הארטילריה (900 תותחים). לפי מודל הצבא החדש הזה, חיילי הרגלים לבשו מעילים בצבא אדום ונציאני עם מכפלת בצבע לבן.

הופעתו של המעיל האדום בתור צבעם של חיילי הרגלים האנגלים, התרחש לראשונה בקרב הדיונות (1658). המשך השימוש במעילים אדומים לאחר הרסטורציה של המלוכה בשנת 1660, נבעה יותר מהכרח מאשר מדיניות ברורה, שכן הצבע האדום היה זול יותר. עד לשנת 1707, עיצוב המדים ויצורם היה נתון בידי מפקדי הרגימנטים, אך ב-16 בינואר 1707 לפי צו מלכותי הוחלט על ריכוז עיצוב וייצור המדים לכלל חיילי הצבא.

חיילי משמר הגרנדירים, במדי הייצוג האדומים, במצעד מול ארמון בקינגהם.

במשך השנים, הרגימנטים השונים אימצו לעצמם צבעי מכפלת שונים, עד שבשנת 1747 יצאה פקודת ההנחיות הראשונה ששאפה להסדיר את צבעי המכפלת השונים וחלוקתם לרגימנטים. הנוהג הכללי היה שימוש בצבע לבן ברגימנטים שלא ניתן להם צבע ייחודי וצבע כחול שימש לציון רגימנטים 'מלכותיים' (שקיבלו את התואר 'מלכותי' על ידי המונרך). בשנת 1881 נעשה ניסיון נוסף להסדיר את השימוש בצבעי מכפלת, אך הפעם ניתנה הוראה לאחד את הרגימנטים לכדי צבעים בודדים לפי חבל ארץ המוצא של הרגימנט; לבן לרגימנטים אנגלים וולשים, צהוב לרגימנטים סקוטים, ירוק לרגימנטים אירים וכחול לרגימנטים מלכותיים. אך בפועל, חלק גדול מהרגימנטים קיבל אישור להמשיך לעשות שימוש בצבע המכפלת ההיסטורי שלהם.

ב-30 בדצמבר 1885, במהלך המלחמה המהדית בסודאן, נעשה השימוש האחרון במעילים אדומים בעת לחימה, היה זה בקרב גנינגס. כבר בשנים אלו, המעילים האדומים נעלמו כמעט כליל משדות הקרב ברחבי האימפריה, זאת לטובת מדים בצבעי חאקי שהעניקו הסוואה טובה יותר לחיילים. כך בשנים האחרונות של המאה ה-19 המעילים האדומים החלו בהדרגה להיעלם, הם שימשו עד לשנת 1902 'מדי שירות בבית' (כלומר לא לפעילות לחימה) ומשנה זו הם הפכו באופן רשמי למדים ייצוגיים בלבד של חיילי הצבא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הופסק לחלוטין השימוש במעיל האדום (גם כמדים יצוגיים) לטובת מדי החאקי שהונהגו כעת בכל הרמות ובכל היחידות, רק בשנת 1920 חזר הצבע האדום לשימוש מדים ייצוגיים של רגימנטי המשמר, המדים הייצוגיים של תזמורות הרגימנטים, תלבושת הערב של קצינים בדרגות מסוימות ובמקרים בודדים נוספים.

כיום כאמור ניתן לראות את המעילים האדומים בעיקר במדים הייצוגיים של חמשת רגימנטי המשמר, בנוסף לתזמורות הרגימנטים הרגליים. בנוסף לאלו ניתן למנות את רגימנט משמר הפרשים משמר החיים, כמו גם יחידות צבא ומשטרה ברחבי מדינות האימפריה הבריטית לשעבר (כך לדוגמה המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה).

בתרבות הפופולרית

על עטיפת הסינגל The Trooper של להקת ההאבי מטאל איירון מיידן מופיע הקמע של הלהקה, אדי, כשהוא לבוש מעיל אדום ואוחז ביד אחת חרב ובשנייה דגל הממלכה המאוחדת מרופט. ברוס דיקינסון, סולן הלהקה, נוהג להופיע במעיל אדום עם דגל בידו בעת ביצוע השיר.