מסטיסלב דובוז'ינסקי

מסטיסלב ולריאנוביץ' דובוז'ינסקי (בליטאית:Mstislavas Dobužinskis‏: 14 באוגוסט 1875 - 20 בנובמבר 1957) היה אמן רוסי וליטאי, שנודע בזכות נופיו העירוניים המעבירים את שלבי הצמיחה וההתפרקות של העיר בראשית המאה העשרים.^[1]

ביוגרפיה

ממוצא אצולה ליטאית, דובוז'ינסקי נולד ב-14 באוגוסט 1875 בנובגורוד למשפחת קצין צבא. בשנים 1885–1887 למד בבית הספר לציור של החברה לקידום האמנים. בין 1895 ל-1899 הוא למד משפטים באוניברסיטת סנט פטרסבורג, במקביל למד באולפנים פרטיים. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, הוא הוכשר מ-1899 עד 1901 על ידי אנטון אזבה במינכן. במינכן הוא הושפע מהיוגנדסטיל. בשובו לרוסיה, הוא הצטרף ל-Mir Iskusstva, חוג אמנותי שעשה אידיאליזציה של המאה ה-18 כ"עידן האלגנטיות".

דובוז'ינסקי הובדל מאמנים אחרים בסגנונו האקספרסיוניסטי ובעניין הרב בנופי העיר התעשייתיים המודרניים. הוא צייר לעיתים קרובות סצנות מעורפלות או טרגיות מהחיים העירוניים שביטאו את העגמומיות והבדידות המסויטות של הזמן המודרני. בין יצירותיו היו גם קטעים הומוריסטיים ורישומים עם יצורים שמגלמים את המפלצות של העיור.

כמו חברים אחרים ב"מיר איסקוסטווה", גם דובוז'ינסקי התנסה בעיצוב נופי. תחילה עבד עבור קונסטנטין סטניסלבסקי בתיאטרון האמנויות של מוסקבה, אך בהמשך תרם גם תפאורות לכמה הפקות של דיאגילב. הוא נודע כמורה מעולה לאמנות; בין תלמידיו הצעירים היה ולדימיר נבוקוב, איתו ניהל התכתבות במשך עשרות שנים.

במהלך מלחמת העולם הראשונה הלך דובוז'ינסקי עם יוג'ין לנסריי לקווי החזית כדי לצייר. ב-1918 הנחה את הסדנה התיאטרלית בסדנאות הממלכתיות לחינוך לאמנויות דקורטיביות. ב-1920 השתתף בקונגרס השני של האינטרנציונל הקומוניסטי. בשנים 24–1923 יצא לאירופה כדי ללמוד התפתחויות באמנות ולארגן תערוכות יחיד.

ב-1924 עבר לליטא, התאזרח שם והתגורר בקובנה עד 1925. בין השנים 1925 ל-1929 התגורר בפריז שם עיצב תפאורות ל"עטלף" של ניקיטה בלייף. הוא חזר לליטא בשנת 1929. בליטא עבד בתיאטרון ממלכתי כמעצב ויצר תפאורות ל-38 מחזות, מלבד ניהול בית ספר פרטי לציור (1930–1933). לאחר מכן היגר לאנגליה ב-1935, ועבר לארצות הברית ב-1939 שם שהה במשך מלחמת העולם השנייה.

הוא בילה את עשר השנים האחרונות לחייו באירופה, ומדי פעם חזר לניו יורק לעבודה תיאטרלית.

הוא נפטר בניו יורק ב-20 בנובמבר 1957.

זיכרונותיו פורסמו לאחר מותו ברוסית.

דובוז'ינסקי תרם תפאורות להפקות תיאטרון בפריז, בריסל, אמסטרדם ודיסלדורף.

במהלך מלחמת העולם השנייה צייר דובוז'ינסקי נופים דמיוניים של לנינגרד הנצורה.

הוא קבור בבית הקברות הרוסי, איל-דה-פרנס, צרפת.