מנדרין סיני

מנדרין סיני
	מנדרינים סינים בשווייץ
מיון מדעי
סוג:	מנדרין
מין:	מנדרין סיני
תחום תפוצה
	תפוצה באסיה: צהוב - מקנן, מקייץ. ירוק כהה - מקנן יציב. תכלת - חולף בנדידה. כחול - חורף. ; תפוצה באירופה: ירוק בהיר - מקנן יציב.

המונח "מנדרין סיני" מפנה לכאן. לערך העוסק בשפה סינית, ראו מנדרינית.

מנדרין סיני (שם מדעי: Aix galericulat), הוא מין ברווז מקבוצת המשתכשכים הנמנה עם הסוג מנדרין. תחת סוג זה מופיע גם המין ברווז עצים, ואלו שני המינים היחידים בסוג זה.

מראה

אורכו עומד על כ-41–49 סנטימטר ומוטת כנפיו על כ-65–75 סנטימטר. אורך זנבו כ-10 סנטימטר.

מראהו החיצוני של הזכר מובהק ומרשים ביותר. חרטומו אדום, סהרונים לבנים מעל עיניו ופניו אדמדמים. חזהו סגול, בעל זוג פסים לבנים אנכיים וצדדיו אדמוניים; זוג "מפרשים" כתומים מצויים בגבו. הנקבה דומה לנקבת המנדרין האמריקאי, היא פחות ססגונית, טבעת לבנה מקיפה את עיניה ונמשכת לאחור, אולם הלובן נחלש בהמשך. בחלקי הגוף התחתונים כתמים לבנים.

המנדרין הסיני בתרבות

המנדרין הסיני, אשר הסינים מכנים אותו "יואן יאנג" (בפין-יין: yuān yāng), מופיע לעיתים קרובות באומנות המזרחית ומסמל חיבה בזוגיות כמו גם נאמנות. כך למשל האמרה הסינית "זוג ברווזי מנדרין המשחקים במים" מתייחסת לזוגות אוהבים. במנדרין, כסמל, משתמשים גם בחתונות סיניות וזאת מאחר שלפי המסורת הסינית הם מייצגים נאמנות ואושר של נישואין.

תפוצה

אוכלוסיות בר של מנדרין סיני מצויות בדרום-מזרח רוסיה, צפון-מזרח סין, יפן, סיביר ודרום אנגליה.

בעבר המין היה נפוץ למדי במזרח אסיה, אולם כעת הצטמצמה אוכלוסייתו, וזאת בשל יצוא הברווז בהיקפים גדולים וכן הרס מקומות מחייתו. האוכלוסיות במזרח רוסיה וסין עומדות כפי הנראה על מתחת ל-1,000 זוגות, אולם ביפן לבדה מצויים כפי הנראה כ-5,000 זוגות.

לעיתים יוצאים ברווזי מנדרין מתוך אזורי המחיה של אוכלוסייתם. כך נוצרה אוכלוסייה של כ-1,000 זוגות בר של ברווזי מנדרין סיני בבריטניה. למרות החשיבות בשימור מין זה, הברווז אינו מוגן בבריטניה מאחר שאינו מין מקומי.

התנהגות

בטבע מתרבה המנדרין הסיני באזורים מיוערים בצפיפות בסמוך לאגמים רדודים, ביצות או אגמים.

אם לאחר שתי עונות רבייה שני בני הזוג עודם בחיים, הם לרוב יחברו שוב לכדי זוג ולא יחפשו בני זוג חדשים.

נקבת המנדרין מקננת בתוך חללים בעצים הקרובים למים. הנקבה דוגרת על הביצים לבדה במשך 28–30 יום. זמן קצר לאחר בקיעת הברווזונים מביציהם, מתעופפת האם אל הקרקע ומדרבנת את גוזליה לנתר גם כן מהקן אל הקרקע. נדידת הסתיו של האוכלוסיות המזרחיות היא מאזורי סין, יפן, מנצ'וריה וקוריאה הצפונית אל איים במזרח ומרכז ים יפן וכן אל מעונות חורף בשפלה של מזרח סין.

הברווז משיג את מזונו במים או על הקרקע. הם אוכלים לרוב צמחים וזרעים, בעיקר בלוטי אשור. כמו כן הם ניזונים מחרקים, דגים וחלזונות יבשה. תזונתם משתנה לפי חילופי העונות. הם ניזונים בעיקר בשעות עלות השחר או בין הערביים, ובמהלך היום שוהים על ענפים או על הקרקע, במקומות מוצלים.

ביות

הברווז היה ידוע וזכה ליחסי הערצה עוד לפני הספירה הנוצרית. אנשי המערב גילו את המנדרין הסיני במהרה לאחר שהגיעו אל האזור. ברווזי מנדרין הובאו לאירופה בתחילת המאה ה-18. קל לגדל ולהרבות את הברווז ובשל מראהו הייחודי הוא נפוץ אצל מגדלי בעלי חיים, משקים תיירותיים וגני חיות.