ממלכת סרביה (1718–1739)
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה | ||
| שפה נפוצה | סרבית, גרמנית | ||
| עיר בירה | בלגרד | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | שלום פוז'ארוואץ | ||
| תאריך | 21 ביולי 1718 | ||
| פירוק | שלום בלגרד | ||
| תאריך | 18 בספטמבר 1739 | ||
| ישות קודמת |
 סרביה תחת הכיבוש ההבסבורגי  האימפריה העות'מאנית | ||
| ישות יורשת |
האימפריה העות'מאנית | ||
.svg)
ממלכת סרביה ההבסבורגית (בסרבית: Краљевина Србија / Kraljevina Srbija, בגרמנית: Königreich Serbien, בלטינית: Regnum Serviae) הייתה אחת מהנחלות של המונרכיה ההבסבורגית בין השנים 1718–1739. הממלכה נוצרה מהשטחים מדרום לנהרות סאווה ודנובה, שכללו את שטחי סנג'ק סמדרבו, אשר נכבשו על ידי בית הבסבורג מהאימפריה העות'מאנית בשנת 1717.
היסטוריה
בשנים 1688–1689, במהלך המלחמה הטורקית הגדולה, כבש הצבא ההבסבורגי באופן זמני את רוב השטח של סרביה המודרנית, אך לאחר מכן נאלץ לסגת ממנו. בהסכם קרלוביץ בשנת 1699 הוכרה הסמכות העות'מאנית באזור סרביה, ואילו האזור של באצ'קה והחלק המערבי של סירמיה הוקצו לבית הבסבורג.
מלחמה נוספת התרחשה בשנים 1716–1718, שבה הסרבים הצטרפו בהמוניהם לצד בית הבסבורג. לאחר ניצחונם של ההבסבורגים בשנת 1718 (בעקבות שלום פוז'ארוואץ), ביקשו בית הבסבורג לשלב את סרביה בתוך האימפריה שלהם. הנחלה נקראה באופן רשמי בשם "ממלכת סרביה", משום שהיא לא הייתה חלק של האימפריה הרומית הקדושה או של ממלכת הונגריה. בפועל הממשל של המחוז היה בידיים של המושל הממונה. לא כל השטח המיושב הסרבי שנכבש על ידי בית הבסבורג בשנת 1718 היה כלול בתוך ממלכת סרביה. חלק גדול של הפרובינציה המזרחית היה תחת שליטה מנהלית נפרדת, כמו הבנאט של טמשוואר.
במהלך השלטון ההבסבורגי, הפיק הרוב הסרבי תועלת ממנו בדמות ממשל עצמי, כולל מיליציה אוטונומית, אינטגרציה כלכלית עם המונרכיה ההבסבורגית — רפורמות אלו תרמו לצמיחה של מעמד הביניים הסרבי, והמשיך על ידי העות'מאנים במה שכונה "האינטרס של חוק וסדר".[1] האוכלוסייה של סרביה גדלה במהירות מ-270,000 ל-400,000, אולם הירידה בכוחו של בית הבסבורג באזור, עוררו את ההגירה הגדולה השנייה של הסרבים (1737–1739).
אחרי חידוש המלחמה האוסטרו-העות'מאנית (1737–1739), איבדה המונרכיה ההבסבורגית את כל השטחים שמדרום לנהרות סבא והדנובה, כולל את כל שטחה של ממלכת סרביה, עם זאת, הצליח בית הבסבורג לשמור בידיו את הבנאט של טמשוואר. הקץ של שלטון בית הבסבורג הביא להגירה הסרבית הגדולה השנייה (1737–1739).
הממשלה
סרביה נשלטה במשותף על ידי מועצת המלחמה האוליקית ובית המלוכה, והייתה כפופה לממשל צבאי מקומי.[2]
המושלים
- יוהאן יוזף אנטון אודווייר (1718–1720)
- קרל אלכסנדר, דוכס וירטמברג (1720–1733)
- קרל כריסטוף פון שמטאו (1733–1738)
- גאורג אוליבר דה וואליס (1738–1739)
המיליציה הסרבית
בעקבות שלום פוז'ארוואץ (1718), בית הבסבורג הקים את ממלכת סרביה ומינה את קאדר הפיקוד הראשון של המיליציה הלאומית הסרבית, אשר הורכב משני אובור-קפיטנים, עשרה קפיטנים, שני סגנים, ומיור אחד.[3] האובור-קפיטנים היו ווק איסקוביץ' "Crnobarac" וסטנישה מרקוביץ' "Mlatišuma".[3] במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739), המיליציה הסרבית הייתה מחולק ל-18 פלוגות בארבע קבוצות.[4]
דמוגרפיה
תקנה מ-1720 קבעה כי בלגרד תיושב בעיקר על ידי גרמנים קתולים, בעוד הסרבים יחיו מחוץ לחומות העיר ב"אזור הרסקיאני".[2] ההערכה היא כי האוכלוסייה בבלגרד בשנות ה-20 של המאה ה-18 לא עלתה על 20,000.[2] האוכלוסייה בסרביה גדלה במהירות מ-270,000 ל-400,000, אולם היחלשותו של הכוח ההבסבורגי באזור הביאה להגירה הסרבית הגדולה השנייה (1737-39).
לאחר מכן
אף על פי שהשלטון ההבסבורגי על החלק הזה של סרביה היה קצר-ימים, התודעה על ישות פוליטית נפרדת הושארה מאחור על ידי ההבסבורגים, כך שהתושבים המקומיים לא קיבלו עוד את השלטון העות'מאני, מה שהוביל למרד הגבולות של קוצ'ה בשנת 1788 ולמרד הסרבי הראשון בשנת 1804, שהסתיים במיגור השלטון העות'מאני הישיר על חלק זה של סרביה של ימינו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Hupchick 2004, p. 213.
- ^ 2.0 2.1 2.2 Hochedlinger 2003, p. 229.
- ^ 3.0 3.1 Istorijski muzej Srbije 1984, p. 11.
- ^ Radovan M. Drašković (1987). Valjevo u prošlosti: prilozi za zavičajnu istoriju. Milić Rakić. p. 22.
Хајдучка војска била је подељена на 18 компанија, које су се распореЬивале у 4 групе.
27935019ממלכת סרביה (1718–1739)